בקשה ליציאה ממעצר בית לצורך עבודה

יותר למבקש לצאת ממקום מעצר הבית לצרכי עבודה בלבד בימים א – ה בין השעות 06:30 ועד השעה 18:00 ובימי שישי – בין השעות 06:30 ועד השעה 14:30 .

...

לפיכך, אינני נעתרת להמלצת שירות המבחן להותיר מעצר לילה בלבד.

אשר על כן, אני מורה על שחרורו של המבקש ממעצר בפיקוח אלקטרוני לתנאים של מעצר בית מלא עם חלונות התאווררות כך שהמבקש יהיה במעצר בית מלא בפיקוח המפקחים שכבר אושרו על ידי ביהמ"ש בביתה של אחותו של המבקש הגברת אורלי רואש אמסלם ברחוב ורבורג 109 דירה 9 בקרית שאול.

סיכומו של דבר שאני מורה על שחרורו של המבקש ממעצר בפיקוח אלקטרוני למעצר בית בתנאים שקבעתי.

לא זו אף זו, במהלך תקופת מעצרו הגיש המשיב בקשה לצאת ממעצר הבית לצורך עבודה.

...

אני דוחה את בקשת המשיב לניכוי ימי מחלתו מתקופת המאסר שנקבעה ו/או שנותרה.

מהבקשה עולה כי עתירת המאשימה עניינה ריצוי יתרת הענישה מאחורי סורג ובריח חלף צו המבחן שהופקע וכך אני מורה.

מורה על עיכוב ביצוע החלטתי זו למשך 30 יום שימנו מהיום.

אני מורה כי המבקש יהא רשאי לצאת ממעצר הבית לצרכי עבודה, בעסק של אביו, אחמד אסעד מוסא, ופיקוחו, בימים א'-ה', בין השעות 8:00-15:00.

...

אני מורה כי המבקש יהא רשאי לצאת ממעצר הבית לצרכי עבודה, בעסק של אביו, אחמד אסעד מוסא, ופיקוחו, בימים א'-ה', בין השעות 8:00-15:00.

חלונות האוורור שנקבעו בהחלטה מיום 13/7/22 מבוטלים בשלב זה. אני מורה על ביטול האיזוק האלקטרוני.

החלטתי תיכנס לתוקפה והאזוק האלקטרוני יבוטל, לאחר שהמפקח יחתום על הערבות שצויינה.

לפניי בקשה לעיון חוזר בתנאי השיחרור של המבקש לאישור יציאתו ממעצר הבית לצורך ריצוי עבודות שירות, בהתאם לסעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: "החוק").

...

בהתאם לכך, ביסוד ההחלטה על מעצר בית מלא עומדת המסקנה, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המבקש וכי נשקפת ממנו מסוכנות בדרגה כזו, שאינה מתיישבת עם ביטול תנאי מעצר הבית באמצעות חלון לביצוע עונשו מתיק קודם בעבודות שירות ללא פיקוח.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

בהתבסס על התצהיר דנן, ביום 29/5/12 יצאה תחת ידי כבוד השופט סאאב דבור החלטה לפיה: "...נעתר אני לבקשה ומתיר למבקש לצאת את מעצר הבית בו הוא נתון וזאת לצרכי עבודה בבית עסק המתנהל תחת השם המסחרי נגריית יצחק פרץ, הכל בימים ובשעות כפי שמפורט בפתיח הבקשה. המבקש יהיה כל העת תחת פקוחו של המשמורן יצחק פרץ". הווה אומר - עוד בחודש מאי 2012, הכיר התובע את הנתבע הכרות מעמיקה מספיק על מנת שהאחרון יסכים לשמש כמשמורן במסגרת העסק אותו הוא מנהל ולהעסיק בו את התובע.

...

להלן הפלוגתאות בהן עלינו להכריע במסגרת התביעה העיקרית: א. האם יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי ? האם קיבל התובע הודעה על תנאי עבודה? מתי התחיל התובע לעבוד אצל הנתבע? עד מתי עבד התובע אצל הנתבע? והאם התובע עבד אצל הנתבע בתקופה בה היו לו אישורי מחלה בשנת 2017? מה היה שכרו הקובע של התובע? (האם 5,000 ₪ נטו/5,700 ₪ ברוטו כטענתו או שכר מינימום שעתי כטענת הנתבע)? מה תוקפם של כתבי הויתור עליהם חתם התובע? האם חל על הצדדים צו הרחבה או הסכם קיבוצי בענף העץ? מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה בין התובע לבין הנתבע והאם זכאי התובע לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת? האם זכאי התובע לחלף הפקדות לקרן פנסיה? האם זכאי התובע להוצאות נסיעה? האם זכאי התובע לדמי הבראה? האם זכאי התובע לפידיון חופשה שנתית? האם זכאי התובע לתשלום בגין שעות נוספות? האם זכאי התובע להפרשי שכר ? האם התובע זכאי לדמי ביגוד? להלן הפלוגתאות בהן עלינו להכריע במסגרת התביעה שכנגד? האם קיבל התובע מהנתבע הלוואות במהלך התקופה בה עבד אצלו והאם נותר חייב לנתבע כספים בגין הלוואות אלו? האם לקח התובע אביזרי פירזול מעסקו של הנתבע והאם עדיין לא שילם בגין אביזרים אלו? האם יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי? לטענת הנתבע, התביעה הוגשה בשיהוי בן שלוש שנים, ואף מבלי שהתובע הקדים פנייה לנתבע.

סוף דבר- משקיבלנו את התביעה בחלקה, הרינו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סכום של 7,500 ₪ בגין אי מסירת הודעה לעובד.

מסכומים אלה, יקזז הנתבע סכום של 12,850 ₪ בגין רכיבי התביעה שכנגד, בהם מצאנו ממש.

הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד- לנוכח התוצאה אליה הגענו, בה התביעה העיקרית נדחתה בחלקה הארי וכך גם התביעה שכנגד, שקלנו שלא לעשות צו להוצאות אולם בסופו של דבר ובשים לב לכך שמצאנו כי לפחות בנוגע לחלק מהרכיבים בחר הנתבע להעלות טענות שהתבררו כלא נכונות בעליל וכן בהינתן כי הנתבע מסר לתובע תלושי שכר מטעים וכן מנע ממנו הפקדות פנסיוניות, על כל המשתמע מכך, החלטנו לחייבו לשלם לתובע גם את הסכומים הבאים: סכום של 2,000 ₪ בגין הוצאות משפט.