בקשה ליישוב סכסוך סמכות שיפוט

ביום 13/4/2022 הגישה המשיבה בקשה לישוב סיכסוך (י"ס 26557-04-22).

המבקש הפנה בין היתר לסעיף 19 להסכם בו נקבע כהאי לישנא: " הצדדים קובעים בזאת את בית הדין הרבני- XXX כבי"ד אשר לו תהיה סמכות השיפוט הבלעדית בכל הנוגע והנובע מקיום הקשר שבין הצדדים, ובכל הוראות הסכם זה. למעט בכל הקשור לעניין הילדים המשותפים אשר ענייניהם יידונו בביהמ"ש לעינייני מישפחה בXXX." המשיבה הגישה תגובתה המפורטת לבקשה זו, ובהחלטתי מיום 29/11/2022 נקבע כי טענות הצדדים יתבררו במועד הדיון הקבוע.

...

סיכומי הצדדים בבקשה הוגשו כנדרש- ומכאן החלטתי זו. תמצית טענות הצדדים כנטען בבקשה שהגיש המבקש, יש להורות על פיצול הדיון לשני שלבים (כאשר לשיטתו בית המשפט יידרש לשלב השני רק במידת הצורך בכפוף לתוצאת השלב הראשון) וכלהלן: בשלב הראשון ידון בית המשפט בסוגיית תוקפו של הסכם הממון לרבות בשאלת הסמכות העניינית לדון בתביעה נוכח תניית השיפוט הקבועה בסעיף 19 להסכם.

בנסיבות אלה, ולאור קביעתי כי הסמכות העניינית לדון בתובענות שהוגשו ע"י המשיבה נתונה לבית המשפט זה ולא לבית הדין הרבני האזורי בXXX, בקשתו של המבקש לפיצול הדיון נדחית בזאת.

סוף דבר אשר על כן הנני מורה כדלקמן: הבקשה לפיצול הדיון נדחית.

אין בתניית השיפוט הקבועה בסעיף 19 להסכם כדי לשלול את סמכותו של בית המשפט לדון ולהידרש לתובענה שהגישה המשיבה, ואני קובע כי הסמכות לדון בתביעה הרכושית שבכותרת נתונה לבית משפט זה ולא לבית הדין הרבני האזורי בXXX.

סעיף 3 (ה) לחוק קובע – "בתקופה של 60 ימים מיום הגשת בקשה ליישוב סיכסוך, ואם התקופה הוארכה כאמור בסעיף קטן (ב)(3) – 75 ימים, או בתקופה קצרה או ארוכה מזו אם החליטה על כך ערכאה שיפוטית לפי סעיף 5(א)(5) (להלן – תקופת עיכוב ההליכים), ובכל תקופה נוספת שהצדדים הסכימו לה בכתב, לא יוכלו הצדדים להגיש תובענה בעיניין של סיכסוך משפחתי לכל ערכאה שיפוטית ולא תידון ערכאה שיפוטית בתובענה בעיניין של סיכסוך משפחתי בין הצדדים, לרבות בעיניין סמכות השיפוט של הערכאה השיפוטית.

...

יאמר כבר וינומק להלן, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים דין הבקשה להתקבל.

המסגרת הדיונית בבקשה זו אינה המסגרת המתאימה לבחינת טענות מסוג זה. אני דוחה את טענת התובעת בתגובתה המשלימה כי תקופת עיכוב ההליכים הנה 60 ימים בלבד ממועד פתיחת הליך י"ס לפי סע' 3(ה) לחוק, וכי לא קבועה סנקציה של מחיקת תביעה על הגשת תביעה בתוך ה-15 ימים לפי סע' 4 לחוק.

על יסוד כל האמור אני מורה על מחיקת תביעת התובעת על הסף.

. (ה)  בתקופה של 60 ימים מיום הגשת בקשה ליישוב סיכסוך, ואם התקופה הוארכה כאמור בסעיף קטן (ב)(3) – 75 ימים, או בתקופה קצרה או ארוכה מזו אם החליטה על כך ערכאה שיפוטית לפי סעיף 5(א)(5) (להלן – תקופת עיכוב ההליכים), ובכל תקופה נוספת שהצדדים הסכימו לה בכתב, לא יוכלו הצדדים להגיש תובענה בעיניין של סיכסוך משפחתי לכל ערכאה שיפוטית ולא תידון ערכאה שיפוטית בתובענה בעיניין של סיכסוך משפחתי בין הצדדים, לרבות בעיניין סמכות השיפוט של הערכאה השיפוטית.

...

ביום 10.10.2023 ניתנה החלטתי לפיה על התובעת להבהיר פשר הגשת התביעות, שעה שהליך יישוב הסכסוך עדיין פתוח וטרם נתקיימה פגישת המהו"ת. בתגובה להחלטת בית המשפט טענה התובעת כי הליך יישוב הסכסוך נפתח ביום 17.7.2023 ואילו פגישת המהו"ת נקבעה ליום 10.10.2023, דהיינו, 85 ימים לאחר פתיחת ההליך.

וזו לשונו: "(ה) בתקופה של 45 ימים מיום הגשת בקשה ליישוב סיכסוך, או 60 ימים – אם הוארכה כאמור בסעיף קטן (ב)(3) (להלן- תקופת עיכוב ההליכים), ובעשרת הימים העומדים לרשות הצדדים למתן הודעה כאמור בסעיף קטן (ד), וכן ב-15 הימים שלאחר תום התקופה כאמור, ובכל תקופה נוספת שהצדדים הסכימו לה בכתב, או בתקופה אחרת שנקבעה לפי סעיף 5(א)(5), לא יוכלו הצדדים להגיש תובענה בעיניין של סיכסוך משפחתי לכל ערכאה שיפוטית ולא תידון ערכאה שיפוטית בתובענה בעיניין של סיכסוך משפחתי בין הצדדים, לרבות בעיניין סמכות השיפוט של הערכאה השיפוטית". סעיף 4 לחוק, שכותרתו "הגשת תובענה" קובע: "חלפו התקופות כאמור בסעיף 3(ה), ולא הגיעו הצדדים להסדר מוסכם בהליך ליישוב סיכסוך בהסכמה, רשאי הצד שהגיש תחילה את הבקשה ליישוב הסיכסוך, להגיש בתוך 15 ימים, תובענה בעיניין של סיכסוך משפחתי לכל ערכאה שיפוטית שלה סמכות לידון בעיניין לפי דין; לא הגיש הצד האמור תובענה כאמור או שהגיש תובענה כאמור רק לגבי חלק מהעניינים שבסכסוך המשפחתי, רשאי הצד האחר להגיש לכל ערכאה שיפוטית שלה סמכות לידון בעיניין לפי דין, תובענה בעיניין של סיכסוך משפחתי שלגביו לא הוגשה תובענה כאמור". שילוב הוראות החוק לעיל מגדיר את לוח הזמנים מיום הגשת הבקשה ליישוב סיכסוך וככל וניסיון יישוב הסיכסוך אינו נושא פרי, וקובעות בין היתר שבמהלך תקופת עיכוב ההליכים, הצדדים לא יכולים להגיש הליכים משפטיים.

...

עניינה של החלטתי זו בשאלת סמכותו של בימ"ש כאן לדון בתביעת איזון משאבים שהוגשה ע"י התובעת לאחר שהנתבע הגיש לבית הדין הרבני האזורי בטבריה תביעת גירושין לה כרך תביעת איזון משאבים.

" לעניין זה אפנה לדבריה של כבוד השופטת מלר בתלה"מ 44984-10-17 (פורסם במאגרים) שם קבעה כי "לפיכך, על מנת להגשים את תכלית החקיקה ולא להפוך את החוק לאות מתה, מחד גיסא, ועל מנת שלא יהא בחוק משום פגיעה העולה על הנדרש בזכות החוקתית לגישה לערכאות, מאידך גיסא, סבורני, כי פרשנות הקובעת תחולת הפגרות על מסגרת זמנים זו, באופן המפסיק את מניין הימים, ובמיוחד בהינתן פגרת הקיץ הארוכה, עלולה לגרום לפגיעה בלתי מידתית באיזון הראוי;" גם את טענת התובעת ולפיה ביקשה להגיש תביעתה במועד מוקדם למועד בו הוגשה, ברם, סורבה על ידי המזכירות (ראה סעיף 5 לבקשתה), מצאתי לדחות משלא הוכחה; ראשית, כמפורט, בין הצדדים מתנהלים הליכים נוספים, בהם נקטה התובעת, ותביעה בעניין הקטינים (תלה"מ 67528-08-23) הוגשה על ידה ביום 30.8.23, קרי תקופת הפגרה.

מכל האמור לעיל; אני קובעת שתביעת הנתבע לבית הדין הרבני הוגשה כדין, תוך שלא הפר את חובת תום הלב וללא שהייתה כל הסכמה בין הצדדים לעניין סמכות ייחודית לבית המשפט.

בהתאמה, אני קובעת שלבית הדין מסורה הסמכות לדון בתביעת איזון המשאבים, ומורה על מחיקת ההליך לפניי.

עוד לדבריה היה ברור למבקש שאינו יכול לעשות דין לעצמו ללא צו שפוטי, ולראיה שפנה בעצמו בעבר בבקשה ליישוב סיכסוך בעיניין.

העידר סמכות עניינית – לטענת המבקש, ככל שניתן היה להבינה, מאחר והדין במקום עריכת ההסכם אינו דורש את אישור ההסכם בפניי ערכאה שיפוטית כתנאי לתוקפו, הרי שההסכם במתכונתו הנוכחית הוא "סופי", ומכאן שכמוהו כ"פסק דין" אותו נידרשת המשיבה לאכוף באמצעות חוק האכיפה.

...

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, אני מוצאת שהמבקש עשה שימוש לרעה באפשרות שהוענקה לו לבסס טענת-סף אותה העלה בעל-פה ובשיהוי.

על בסיס האמור, נקבע כדלקמן: הבקשה לדחייה או מחיקה על הסף – נדחית.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 5,000 ₪, ובנוסף ישלם סך של 1,500 ₪ לטובת אוצר המדינה.