בקשה לחתימה על פסיקתה בתיק אזרחי

ביום 24.12.21 הוגשה בקשה על ידי ב"כ המבקש לחתום על פרוטוקול הדיון על מנת שיוכל "לצפות ולהדפיסו". ניתנו מספר החלטות כשהאחרונה מביניהן (מיום 17.1.22) דחתה את בקשת המבקש לקבוע כי יש לקבל את ההיתנגדות (ללא חקירתו ושלא לגופה של ההיתנגדות משטרם הוצגו נימוקיה) בנימוק שלא הומצא לו כדין כתב התביעה חרף החלטת בית המשפט לאחר הדיון מיום 27.12.21 כי יש להמציא למבקש שוב את כתב התביעה.

משהמבקש טען 3 פעמים כי לא קיבל את כתב התביעה ומשכך יש לקבל את ההיתנגדות, ואל מול זאת הסתבר והוכח בכתובים שבא כוחו קיבל מייל עם כתב התביעה אולם סרב לפתוח אותו משלטענתו לא הומצא כדין כהמצאה ראשונית בתיק ומשכך לא חייב לקרוא את המייל, הגיעה החלטתי אשר הורתה לתובעת לבצע המצאה נוספת "בדרך המסורתית" תוך הערות מגובות בפסיקה ביחס להתנהלות המבקש, לרבות בחינה עתידית לו יסרב לקבל את כתב התביעה בדבר העדפת כלל הידיעה על פני כלל ההמצאה מכוח חובת תום הלב.

זאת ועוד, תקנה 69 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי "בכל שלב משלבי הדיון רשאי בית המשפט להציג לעד כל שאלה שתיראה לו, ורשאי הוא בכל עת לשוב ולקרוא עד שכבר נחקר". בית המשפט הוא האמון על ניהול הדיון ולו סמכות טבועה להתערב ככל שהדבר דרוש לשם ניהול הליך יעיל והגעה לתוצאה הצודקת והראויה, כפי שנקבע בע"א 3065/17 מ.ע.ג.ן יעוץ וניהול נכסים בע"מ נ' הרצל בבג'ני  (20.6.17) על ידי כב' נשיאת בית המשפט העליון בדימוס, השופטת מרים נאור: "לבית המשפט (לרבות בית הדין לשכירות) היכולת לנהל את המשפט ולנווטו. השמוש בה אינו סימן למשוא פנים (ע"א 7176/16 דכה נ' ברדוגו [פורסם בנבו] (6.12.2016), להלן: עניין דכה). האחריות על ניהול המשפט מוטלת על בית המשפט. בניהול המשפט ממלא בית המשפט את תפקידו ופועל לפי הבנתו ומצפונו מתוך מטרה להגיע לתוצאה צודקת וראויה. הלכה פסוקה היא כי סמכותו הטבועה של בית המשפט היא לנהל את הדיון ולהציע הצעות... בנוסף, ניהול יעיל של הליכים משפטיים על ידי שופט מביא אותו, ולפעמים מחייב אותו, להביע דיעה בזהירות ובמתינות לגבי ההליך התלוי לפניו, לעתים אף בשלב מוקדם של ההליך. על בית המשפט להחזיק במושכות ההליך, עליו לגלות יוזמה ויצירתיות במטרה להביא לכך שהליכים יסתיימו בשלב מוקדם, בלא שמיעת הוכחות או בלא צורך ליתן פסק דין בדרך הרגילה, אם יש הצדקה לכך...". מעבר לכך שאני סבורה כי ניתן לחלוק על עמדת המבקש כי התבטאויותיו של בית המשפט אינן ראויות (משמדובר בהתבטאויות שמקורן בפסיקה שעוגנה כהלכה), כל שכן אין בהבעת עמדה או הערה או מורת רוח עילה לפסלות, הרי שרק במקרים קצוניים שאינם מתקיימים כאן, יכול ותתגבש עילת פסלות.

...

משהמבקש טען 3 פעמים כי לא קיבל את כתב התביעה ומשכך יש לקבל את ההתנגדות, ואל מול זאת הסתבר והוכח בכתובים שבא כוחו קיבל מייל עם כתב התביעה אולם סירב לפתוח אותו משלטענתו לא הומצא כדין כהמצאה ראשונית בתיק ומשכך לא חייב לקרוא את המייל, הגיעה החלטתי אשר הורתה לתובעת לבצע המצאה נוספת "בדרך המסורתית" תוך הערות מגובות בפסיקה ביחס להתנהלות המבקש, לרבות בחינה עתידית לו יסרב לקבל את כתב התביעה בדבר העדפת כלל הידיעה על פני כלל ההמצאה מכוח חובת תום הלב.

וכן ראו ע"א 5993/17 **** אנקוה נ' אריק ארגמן (30.08.2017), שם נפסק: "לאחר שעיינתי בטענות המערער ובהחלטות הקודמות של בית המשפט קמא בתיק זה, הגעתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות וזאת ללא צורך בתגובת המשיבה. סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי המבחן לפסלותו של שופט הוא קיומן של נסיבות אשר יש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים. המקרה דנן אינו מקים חשש שכזה. עיקר טענותיו של המערער הופנו...כאמור למספר התבטאויות והחלטות דיוניות שונות של המותב. אולם רק לעיתים נדירות ייקבע כי יש בפעילות השיפוטית לכשעצמה כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים המצדיק פסלות המותב. כלל זה נכון הן לעניין אמירות של בית המשפט הן לעניינן החלטותיו הדיוניות (ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3) 608, 630-624 (1994); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר, פסקה 9 (30.12.2002); להרחבה ראו גם יגאל מרזל דיני פסלות שופט 173-178, 194-189 (2006) וההפניות שם). במקרה דנן אמירותיו והחלטותיו הדיוניות של המותב אינן חורגות מהמקובל ואינן עומדות ברף המחמיר שנקבע כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים (ב"ש 48/75 ידיד נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(2) 375)". סיכומו של דבר מושכלות יסוד הן כי טענת פסלות תיטען בהזדמנות הראשונה כשנתגבשה העילה.

רוצה לומר, כי גם מקום בו בתובענות מסוימות "רוח חכמים אינה נוחה הימנו" מהתנהלות בעל דין, אולם בסופו של יום הדין היה עמו, אין מנוס מלדחות תביעה מקום בו יש לדחותה אם לא עמדה בנטלי ההוכחה הנדרשים במשפט.

על כן, ולנוכח האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

עוד טענה המשיבה, כי כתב התביעה הומצא לנתבעת כדין, ונימסר לאחותה אלאא, המתגוררת עם המבקשת בביתה, אשר הזדהתה ואישרה את מקום מגורי המבקשת, ואף חתמה על אישור המסירה.

עוד טענה המשיבה כי ביום 22.06.2021, ב"כ המשיבה יצרה קשר עם ב"כ המבקשת במטרה לקבל פרטי חשבון בנק, כדי להעביר למבקשת תשלום הוצאות שנפסקו במסגרת תיק 1158-09-20.

דיון והכרעה: לאור העובדה כי הבקשה שלפנינו הוגשה בחלוף 30 יום ממתן פסק הדין, אנו נדרשים לתקנה 176 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט 2018, אשר קובעת כדלקמן: "בית המשפט רשאי לתת הוראות בדבר הקף כתב טענות; נקבע בתקנות אלה או בכל חיקוק זמן לעשיית דבר או להמנע מעשיית דבר או מדד להקף כתב טענות, יחול האמור כל עוד בית המשפט לא הורה אחרת מטעמים מיוחדים". (הדגשה לא במקור-ע.ד.).

...

דהיינו אף אם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה או אי ההתייצבות נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקשת ואין בכך בכדי הבעת זלזול מופגן בבית המשפט, ייטה בית המשפט להיעתר לבקשה לביטול פסק דין ולברר המחלוקת גופה במעמד שני הצדדים מבלי לשלול מהמבקשת את זכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות חוקתית, וכל זאת תוך ריפוי הפגם באמצעות פסיקת הוצאות.

בנסיבות אלו אני מורה כי פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ביום 05.05.2021 יבוטל, בכפוף לתשלום הוצאות לתובע בסך של 600 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

לאחר עיון בכתבי הטענות על נספחיהם, מצאתי מקום להורות על דחיית הבקשה על הסף למעשה מהנימוקים שיפורטו להלן: בהתאם להוראת תקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות") בית המשפט רשאי לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד, בתנאים שייראו לו, ובילבד שבקשה לביטול ההחלטה הוגשה בתוך 30 ימים מיום שהומצאה.

המבקש מכחיש אמנם חתימתו על אישור המסירה המוצג (נספח 4 לתגובה), אולם המשיב מצדו מפקפק בתגובתו בטענה זו משעה שהחתימה מהוה למעשה את שם המבקש ומשעה שישנו תצהיר של מבצע המסירה בפועל הטוען מפורשות להמצאה למבקש עצמו (צורף כנספח 6).

אי לכך, ניסיונו של המבקש לתת מענה להחמצת המועד הרלבנטי באמצעות אמירה כללית ועמומה לפיה נודע לו על הגשת הבקשה לאישור פסק הבורר כמו גם על פסק הדין שניתן, אך "לפני זמן לא רב ובאופן אקראי בלבד ביקשתי מעו"ד שיבדוק את התיק באנטרנט" – כך לגירסתו בסעיף 9 לתצהירו, מעוררת תמיהה, בלשון המעטה ואומר מעבר לכך – אין בה ממש ולא מצאתי מקום לקבלה בהנתן המובא לעיל.

אף אם מעבר לצורך, אעיר בשתי נקודות נוספות: ראשית, כפי שטען המשיב ובצדק, אף אם בקשה זו היתה מוגשת במועד החוקי, היה המבקש ניתקל ממילא במחסום משפטי, שעה שאין טעם לכאורה בבטול פסק הדין, מקום בו ממילא הליך זה נועד ויכול לאפשר אך את אישורו של פסק הבוררות, שכן המבקש החמיץ אף את המועד לבקש את ביטולו של פסק בוררות זה. מה טעם ישנו לפיכך בביטולו של פסק הדין? שנית, המבקש הפנה בפנייתו הנ"ל להליך שהיה תלוי ועומד בשעתו - ת.א 29048-09-21 ועתה, המשיב מצדו מוצא צורך להפנות מותב זה לביקורתו החמורה של בית המשפט בפסק הדין שניתן שם בנתיים ביום 4.4.21 תוך שבית המשפט קובע כי המבקש עושה שימוש לרעה בהליך משפטי מתוך כוונה לעקוף פסיקה קיימת ולהמנע מתשלום שכרו של המשיב.

...

פועל יוצא מכל האמור הוא כי בקשתו זו של המבקש לביטול פסק הדין הוגשה באיחור ניכר ומשכך אין להידרש לה ואף מעבר לכך, שכן אף אם תינתן הדעת להסבר העמום הניתן כאמור בסוגיית האיחור כמי שמשמש לצורך הארכת המועד או לצורך קביעה שהבקשה מוגשת במועד, הרי שהסבר זה אינו מתקבל, כך שדין הבקשה להידחות.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המבקש ישלם לפיכך למשיב הוצאות בשיעור של 3,000 שקלים.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 7756/21 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופט י' כשר המערערים: 1. יורם גולן 2. נווה שלם אחזקות בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. יאיר גולן 2. דוד גולן בקשה לחתימה על פסיקתא תאריך הישיבה: ט"ז בטבת התשפ"ד (28.12.2023) בשם המערערים: עו"ד עמי פולמן; עו"ד שני חובב ][]החלטה

להערות יתוסף: "ולהבטחת כל תשלום שייפסק לטובת בעל המשכנתא בתביעה מושא תיק אזרחי 30115-03-22 שמתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים." פסיקתא זו מתייחסת רק לשטרי המשכנתא, כמפורט לעיל, ומובהר כי על רשם המקרקעין לרשום את התיקונים לשטרי המשכנתא על אף כל ההערות הרשומות בפנקסי המקרקעין לאחר אותן משכנתות.

...

אשר על כן, ניתנת פסיקתא כדלקמן: פסיקתה אנו מורים לרשם המקרקעין לתקן את שטרי המשכנתא המפורטים להלן, כדלקמן: גוש 30117 חלקה 55: להותיר על כנה את המשכנתא הרשומה לפי שטר משכנתא שמספרו 40448/2019/1 מתאריך 24/12/2019, לפי תנאי שטר מקורי 60584/1991/4, בשינויים הבאים: 1.1.

מוסכם ומובהר למען הסר ספק, כי עם ביצוע התשלום בהתאם להסדר פשרה זה, ייסגר תיק ההוצל"פ שמספרו 511104-09-15 וכל ההליכים מבוטלים, החוב יאופס והמשכון יימחק, ולצורך מחיקת המישכון עו"ד סטרטינר מתחייב לחתום על כל מיסמך דרוש לשם מחיקתו ברשם המשכונות ו/או בכל מקום אחר הדרוש על פי דין, וזאת בתוך 14 ימים ממועד התשלום.

מוסכם כי ההוצאות שנפסקו בתיק אזרחי 26086-12-16 לטובת עו"ד עופר סטרטינר בסך של 6,000 ש"ח ואשר יש לשלמם לחברת הביטווח, יועברו מתוך הערובה להוצאות שהופקד על-ידי גבאי בת"א 26086-12-16, לידי משרד עו"ד נשיץ ויתרת הערובה להוצאות תוחזר על- ידי מזכירות ביהמ"ש למר דוד גבאי באמצעות חשבון הנאמנות של עו"ד פז, שימסור את פרטיו לתיק ביהמ"ש המחוזי לצורך ביצוע ההעברה.

ההסכם משקף קניית סיכונים וסכויים, מבהיר כי הוא מסיים את כלל המחלוקות וההליכים שבין הצדדים, ואף מוזכרים בו מספרי הליכים ספציפיים, והוצאות שנפסקו נגד המבקש באותם הליכים, קובע מועדים ותנאים מפורטים לתשלום, וסנקציה מוסכמת אם המבקש יגיש תביעה עתידית.

...

הערעור בערעורו טוען המערער כי עו"ד סטרטינר עשק אותו, וכי הופתע מהתייצבותו של עו"ד סטרטינר לדיון ב-2019, שהיה דיון למתן הוראות למכירת הדירה, ומדרישתו שהמערער ישלם לו מיליון ₪, וכתוצאה מכך נקלע למצוקה ולכן הסכים להסכם הפשרה.

יישום הפסיקה למול טענות המערער – שכאמור, למרות הזדמנות שניתנה לו לא התייחס לסוגיה המשפטית כבדת המשקל – מחייב מסקנה כי צדק המשיב בהערכתו שסיכויי המערער בתביעה כספית אינם מצדיקים השקעת כספים מן הקופה הציבורית.

סוף דבר אין ספק כי המערער אדם שאינו בעל אמצעים, אך לא ניתן להקצות את המשאב הציבורי המוגבל של הסיוע המשפטי לכל הליך ולכל עניין רק משום שהמבקש דל אמצעים.

הערעור נדחה.