בהתאם, הורתה רשמת ההוצאה לפועל על ביצוע חישוב על ידי רו"ח מטעם לישכת ההוצאה לפועל, ממרץ 2012 ועד ליולי 2014 (מועד הגשת חוות הדעת של רואה החשבון, שנקבע שתוגש בתוך 30 ימים ממועד תשלום שכר טירחתו).
עוד טענה הנאמנת שהיה על היחיד להגיש לנאמנת בקשה לעיון מחדש, ורק לאחר הכרעה בה היה רשאי להגיש ערעור, לפי תקנה 130 לתקנות חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ט-2019.
בנוסף, היחיד הציג ציטוט חלקי מתוך פסק הדין של בית המשפט המחוזי כשהוא מסיט את משמעות הדברים באופן בוטה, ויש להפנות ביקרות נוקבת כלפיו באמצעות בא כוחו בהקשר זה. הפסקה שממנה צטט היחיד, פסקה 13 לפסק הדין, נפתחת בהתייחסות לחיוב במזונות, כפי שהוזכר לעיל, אך לאחר מכן, החל מהחלק שבו מציין בית המשפט: "וממילא לבטל קביעתו בסעיף 90..." מתייחס להוצאות המדור (תשלום משכנתא), ולא לחיוב במזונות, וכן עולה הדבר מן ההתייחסות לסעיף 6 בפסק הדין משנת 1999, שאף הוא עוסק בתשלומי המשכנתא והוצאות המדור.
...
מכך עולה המסקנה שהנאמנת אכן נמנעה מלהעביר את המסמכים לידיעת היחיד, לצורך השגתו, כנדרש, בטרם הכריעה בתביעת החוב ומכל מקום לא הוכח אחרת כאמור.
אף טענה זו אין בידי לקבל.
יתרה מכך, גם במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי לא העלה היחיד טענות נגד היתרה בתיק ההוצל"פ, כפי שציין אף בית המשפט שם.
בשולי הדברים יוער כי מאחר וענייננו בחוב מזונות, שהוא חוב בדין קדימה, לא חלה עליו הוראת סעיף 235(ג), שקובעת שאין לכלול ריבית פיגורים בחובות כלליים, אף שזו מחושבת במסגרת יתרת התיק בהוצל"פ, ולכן אין מניעה לבסס את גובה החוב על היתרה בתיק ההוצל"פ.
הכרעה
סוף דבר, הערעור נדחה.