בקשה לחייב לחתום על טופס וס"ר ויתור על סודיות רפואית

מתגובתה זו האחרונה של הנתבעת, עלה גם כן, כי ביום 16.5.2019 שלחה הנתבעת לתובע מכתב לפיו עליו להמציא טופס ויתור על סודיות עדכני לנוכח פטירת המנוח והעובדה כי טופס הוס"ר שנחתם ביום 10.6.2016 אינו בתוקף עוד לנוכח פטירת המנוח.

כן ניתנה בדיון, החלטה ולפיה על הנתבעת להודיע לבית הדין האם קיים הבדל בין האישור הרפואי אשר הומצא לתיק הדין ביום 30.1.2019 והאשור אשר הומצא לנתבעת ביום 5.5.2019 לנוכח דבריו של בא כחבה לפרוטוקול תחילה כי מדובר באישור שונה ולאחר מכן כי עליו לברר זאת (עמ' 5 ש' 10-13).

ערה אני לטענת ב"כ הנתבעת לפרוטוקול הדיון כי איתור החומר הרפואי החל כבר בחודש 13/3/2019 (עמ' 4 ש' 7) וכי בחודש יוני נתבקשה על ידו חתימה על עוד וס"ר ולהסברו בהמשך הדיון כי לא מבקשים מיד אישורים כיוון שיש מוסדות רפואיים שפחות מקפידים (עמ' 6 ש' 1-3), אולם הדברים אינם עולים בקנה אחד עם טענת הנתבעת בסיכומיה כי רק ביום 5.5.2019 ומשהועבר לראשונה לטענתה אישור אי הכושר, ניתן היה "להתחיל בהליך בירור של התביעה לפנסיית נכות" (סעיף 11 לסיכומים).

...

טענות הצדדים לטענת התובעת, אין כל הוראה שבדין המחייבת אותה לחתום על כתב וס"ר. התובעת מוסיפה וטוענת שאין לחייבה לוותר על זכויותיו של המנוח לפרטיות, לחיסיון ולסודיות רפואית.

סעיף 23 לחוק חוזה ביטוח דן ב"בירור חבותו של המבטח" וקובע בסעיף קטן ב' שלו, כי "על המבוטח או על המוטב, לפי הענין, למסור למבטח, תוך זמן סביר לאחר שנידרש לכך, את המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות, ואם אינם ברשותו, עליו לעזור למבטח, ככל שיוכל, להשיגם". בהתאם להוראה זו נידרש המבוטח לחתום על טופס כתב וס"ר על מנת לאפשר למבטח לאסוף את המידע הנחוץ לבירור חבותו.

סוף דבר אני נעתרת לבקשה ומורה לתובעת לחתום על כתב וס"ר. התובעת תמציא לב"כ הנתבעים בתוך 7 ימים מהיום כתב ויתור סודיות רפואית מקורי, חתום ומאומת כדין.

...

בהחלטה מיום 30.12.18, נקבע כדלקמן: "אשר לבקשת הנתבעים לעיין במסמכים רפואיים של המנוח, ולשם כך לתת צו המופנה לקופת חולים כללית: הבקשה נדחית. מדובר בבקשה גורפת ומקובלת עלי טענת התובעת שמדובר בפגיעה לא מידתית בפרטיותו של המנוח. לפיכך, ומשקיים אמצעי מידתי לחשיפת הפרטים הדרושים לנתבעים, אני מורה לתובעת להמציא לנתבעים, בתוך 30 ימים מהיום, מסמכים רפואיים המעידים על מועד גילוי המחלות הקשות שמהן סבל המנוח. התיעוד הרפואי שיומצא יתייחס למועד שבו אובחן המנוח כחולה במחלת הסכרת ומחלת הסרטן". עוד קבעתי באותה החלטה: "אשר לבקשת הנתבעים לעיין בתיקי המנוח במוסד לביטוח לאומי, ולשם כך לתת צו המופנה למוסד לביטוח לאומי: לא ברורה טענת הנתבעים בנוגע להמצאת נתונים באשר לשעות העבודה המותרות של המנוח ואובדן כושר עבודתו. לא שוכנעתי ברלוונטיות של מידע זה לבירור השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים. לפיכך, הבקשה נדחית". הואיל והצדדים הגישו בקשות נוספות לגילוי ועיון במסמכים הוריתי על קיומו של דיון במעמד הצדדים, אשר התקיים לפניי ביום 26.2.19.

אין בידי לקבל את טענת התובעת שלפיה אינה רשאית, או שאין לחייבה, לוותר על זכותו של המנוח לפרטיות, בין היתר לפי חוק זכויות החולה.

מקובלת עלי טענת הנתבעים, שלפיה המנוח ציווה ליורשת את כל זכויותיו מכל מין וסוג (סעיף 4 לצוואה – צורפה נספח א' לתגובת הנתבעים), ומכאן שגם הזכות לקבלת מידע רפואי הועברה לתובעת.

סוף דבר אני נעתרת לבקשה ומורה לתובעת לחתום על כתב וס"ר. התובעת תמציא לב"כ הנתבעים בתוך 7 ימים מהיום כתב ויתור סודיות רפואית מקורי, חתום ומאומת כדין.

בקדם משפט שהתקיים לפניי ביום 14.7.20, הסכימה הנתבעת לתחום את דרישת גילוי המסמכים וכתב ויתור על סודיות כך - "אנו תוחמים את בקשתנו לגילוי חומר רפואי וטופס ויתור על סודיות רפואית וכל החומר הרפואי החל מתאונת הדרכים שהתרחשה למיטב ידיעתנו בדצמבר 2018 עד ליום הפסקת העבודה בסוף שנת 2019". כמו כן, ב"כ הנתבעת הצהיר לפרוטוקול כך – "אני מצהיר כי אנו מתחייבים להגביל את הגישה לחומר הרפואי ככל שייחשף אך ורק למי שחייב לראות אותו". על בסיס כך, ניתנה לתובע שהות של 3 ימים למסור עמדתו לגבי בקשת הנתבעת לגילוי חומר רפואי ומסירת כתב וס"ר מוגבל כפי שפורט.

לתמיכה בדרישתה הפניתה הנתבעת לפסק הדין שניתן על ידי בית המשפט העליון בבג"צ 1347/1 פלונית נ' בית הדין הארצי לעבודה, מיום 23.07.2019 (להלן – בג"צ פלונית), באמצעותו ביקשה לציין את הכלל לפיו תובע המעמיד לדיון את ניזקו הגופני שבגינו הוא מבקש להיפרע בפצוי מהצד שכנגד, חייב לחשוף בפני בית המשפט והצד שכנגד את מצבו הרפואי באמצעות חתימה על כתב וס"ר. לטענת הנתבעת במקרה מושא התביעה אין לחרוג מכלל זה ויש להורות לתובע להמציא כתב וס"ר מוגבל כאמור.

...

כבוד השופט עמית הסביר בבג"צ פלונית את האיזון הנדרש כך (הדגשה הוספה-ש.ט.): "מקובלת עלי הטענה כי בעצם הגשת התביעה, יש משום ויתור מכללא של התובע על פרטיותו. בתיקי נזיקין, וכעניין שבשגרה, הפרקטיקה הנוהגת היא שהתובע חותם על כתב ויתור סודיות רפואית (וס"ר). החתימה על הווס"ר נובעת מהנחה מקדמית, כי ממילא בית המשפט יורה על הסרת החיסיון, על מנת לאפשר לנתבע להתגונן. עם זאת, אין להרחיק לכת ולקבוע כי כל תובע, בשל עצם מעמדו כתובע, "מתפשט" מיניה וביה מכל זכות לפרטיות או לחיסיון שעומד לזכותו כבעל החיסיון (privilege-holder).

יוצא, שהפעלת "מקבילית הכוחות" בעניין שלפנינו מטה את הכף באופן מכריע למסקנה לפיה בתיק זה יש לאפשר חשיפת מלוא תיקו הרפואי של התובע בנוגנע לתקופה הרלוונטית כפי שנתחמה בהסכמת הנתבעת: מחודש דצמבר 2018 ועד לחודש דצמבר 2019.

לאור האמור, אני מורה כלדקמן: התובע ימציא לנתבעת, תוך 7 ימים, כתב ויתור על סודיות רפואית מוגבל לתקופה שמחודש דצמבר 2018 ועד לחודש דצמבר 2019.

המשיבים ביקשו להעמיד את העותרת לבדיקה של פסיכיאטר מטעמם על מנת שיתאפשר להם להגיש חוות דעת נגדית במישור הנזק הנפשי הנטען, וזאת בהסתמך על כתב ויתור על סודיות רפואית (וס"ר) שנחתם על ידי העותרת.

באותו מקרה, הגישה התובעת תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף ונפש שנגרמו לה, וסרבה לחתום על טופס ויתור על סודיות רפואית (וס"ר) בטענה שאם המידע הרפואי אודותיה יהיה חשוף במלואו לעיני הנתבעים, הדבר יגרום לה נזק נפשי.

במסגרת זו, חייב התובע לוותר על סודיות רפואית ועל החיסיון רופא-פאציינט, שהיו עומדים לזכותו אילו לא הגיש את התביעה (ראו יצחק עמית "קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי – ניסיון להשלטת סדר" ספר אורי קיטאי 247, 285 (התשס"ח)).

...

סיכום וסוף דבר אסכם בקצרה את שנאמר לעיל: (-) אין להרחיק לכת ולקבוע כי כל תובע, אך ורק בשל מעמדו כתובע, מאבד מיניה וביה כל זכות לפרטיות או לחיסיון.

כך מורה סעיף 50(א) לפקודת הראיות, אשר מגן על סודיותו של טיפול פסיכולוגי "אלא אם ויתר [המטופל] על החיסיון או שמצא בית המשפט כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה". ודוק: הפעלת החריג לעיקרון "תבעת – גילית" לא תחייב את השופט לאמוד את הפוטנציאל הראייתי של המידע החסוי מול עוצמת הפגיעה בפרטיות התובע ובסודיות הטיפול הפסיכולוגי.

בנתון לאמור לעיל, אף אני סבור אפוא כי עלינו לקבל את העתירה וליתן צו מוחלט במובן זה שהחלטות בתי הדין לעבודה – האזורי והארצי – אשר ניתנו ביחס לתרשומות שנערכו במהלכו של הטיפול הפסיכולוגי שניתן לעותרת, וכחלק מאותו הטיפול, תבוטלנה ושהתרשומות תישארנה חסויות ולא תימסרנה למומחה פסיכיאטרי מטעם המשיבים.

הנתבעים ביקשו לחייב את התובע לחתום על טופס ויתור על סודיות, על מנת שניתן יהיה להיתגונן בפני טענותיו.

התובע סירב תחילה, אולם לאחר החלטתי מיום 11.10.2022 הגיש התובע (ביום 10.11.2022) טופס וס"ר חתום לתיק.

מהתעוד שצורף לכתב ההגנה, כמו גם מעדותו של סגן מנהל המרפאה בדיון, עולה כי אכן הזריקה שבה מטופל התובע אינה בסל התרופות של שב"ס, אולם לא זו בלבד שהוצע לתובע טפול חלופי, אלא שאף הוסבר לו כי הוא רשאי להגיש בקשה לקבלת התרופה הספציפית שבה הוא מטופל, וזאת בהתאם לנהלי שב"ס, אולם התובע סירב לכך (טופס הצהרה על סרוב לקבלת טפול רפואי, חתום על ידי התובע, צורף כנספח 11 לכתב ההגנה).

...

לשם בירור טענות אלה, כך סבורני, יש לפעול באפיקים משפטיים אחרים, שאינם הליך של תביעה קטנה.

סבורני, כי תביעה זו אינה ההליך המתאים לתקיפת נהלי השב"ס. אי קבלת ארוחת בוקר.

כאמור, עניין זה חורג מתחום סמכותו של בית משפט זה, מה גם שהתובע לא הראה כי קופת החולים מטעמו סירבה למתן ההתחייבות, ולכן ראיתי לדחות גם סעד זה. סוף דבר סופם של דברים, התביעה על כל ראשיה נדחית, מהטעמים שפורטו לעיל.