הרקע הנורמאטיבי –
הסמכות המוקנית לבית המשפט לידון בבקשה לביטול צו מינהלי הינה מכוח סעיף 57 לפקודת התעבורה.
הסעיף הרלוואנטי בעניניינו הוא סעיף 57ד לפקודת התעבורה אשר קובע:
"הוצאות בשל שנוע רכב למגרש שבו יועמד לתקופת איסור שימוש, לפי סעיפים 57א עד 57ג ובשל העמדו במיגרש כאמור, בשיעור שנקבע לפי סעיף 57ג(ב)(2), ישולמו על ידי בעל הרכב וניתן לעכב את הרכב עד שישולמו ; בית המשפט המוסמך לידון בעבירות תעבורה, רשאי, לפי בקשה שתוגש להורות כל הוראה שתראה לו בעניינים האמורים בסעיף זה ובילבד ושנתן היזדמנות למי שעלול להפגע מהחלטתו לשמיעת טענותיו".
להוראה זו מצטרפות הוראות סעיף 1(א) לתקנות התעבורה (איסור שימוש ברכב – מיגרשי איחסנה) שם קבע המחוקק:
"רשאי שוטר להורות לבעל הרכב או למי שהרכב ברשותו באותו שזמן שעה – להעבירו או לגרורו למגרש איחסנה שאושר לכך בהתאם לתקנות אלה, בתוך פרק זמן סביר שיינקב בהודעה (להלן - מיגרש איחסנה)".
בעצם, סעיף 57ד לפקודת התעבורה קובע שהוצאות בשל גרירת הרכב למגרש ישולמו על ידי בעל הרכב עצמו, אך מעניק הסעיף לבית המשפט את הסמכות להורות כל הוראה הנראית בעיניו נכונה, בעניינים הקשורים לתוכן הסעיף, כל זאת בלבד שניתנה היזדמנות למי שעלול להפגע מהחלטתו להשמיע טענותיו טרם כך.
בבואי לבחון את סבירות החלטת קצין המישטרה בהקשר לקיום הוראות סעיף 57ד לפקודת התעבורה, בחנתי את הילכת בית המשפט המחוזי בבאר שבע כפי שנקבעה בעיניין זה ב-ע"ח 27010-06-17, מפי כבוד השופט צלקובניק.
ובהקשר זה כתב מר זמיר בספרו:
"עיקרון ההגינות משמעו שהרשות המנהלית חייבת למלא את תפקידה, ולהפעיל את הסמכות שהחוק הקנה לה, לא רק על פי הוראות הדין אלא גם באופן הוגן כלפי מי שנוגע בדבר, ובייחוד כלפי כל מי שעלול להפגע מהפעלת הסמכות... ההגינות המנהלית אמורה למנוע שרירות ועוול, להגן על זכויות אדם, לטפח יחסי אמון בין המנהל הצבורי לבין האזרח, ובחשבון אמיתי גם לשפר את ההליך המינהלי ולקדם את המנהל הצבורי".
עוד הוסיף יצחק זמיר בספרו את הדברים הבאים, בהקשר זה:
"אולם, עיקרון ההגינות ככל שהוא רחב וחשוב, כך הוא עמום. אולי בשל כך ואולי בשל טעם אחר, המאמץ שלו רופף, בודאי בהשוואה למעמד של עיקרון החוקיות... למשל כאשר עובד ציבור מקיים את חובת השימוע כפי שהחוק דורש, מה דורש ממנו נוסף על כך עיקרון ההגינות? ... לשאלה זו אין תשובה פשוטה ומוסכמת. אפשר לומר כי הגינות מנהלית היא יחס הנובע מתפיסה ראויה של התפקיד הצבורי. ... אין צורה אחת להגינות אלא פנים רבות המשתנות לפי נסיבות המקרה, אולם אפשר לומר שקיים מיתחם של הגינות, כשם שקיים מיתחם של סבירות, ועובד ציבור אמור להפעיל את הסמכות בתוך מיתחם זה".
בחינת מכלול הראיות שהובאו בפניי הובילה למסקנה כי יש מקום, במקרה זה, שבית המשפט יפעיל את הסמכות הקנויה לו בסעיף 57ד לפקודת התעבורה ויקבע הוראות שונות בדבר הוצאות הגרירה.
...
שוכנעתי כי במקרה זה חוסר בתיעוד פוזיטיבי מצד קצין המשטרה, באשר לבחינת שני חבריו של המבקש, שהיו נוכחים במקום האירוע, ואשר ייתכן ויכלו להסיע את רכב המבקש אל מגרש האחסון, יחד עם הימצאות הרכב במגרש חנייה כשהרכב אינו מהווה הפרעה לתנועה, יש בהם כדי להצדיק התערבות בהחלטת הקצין בכל הקשור בגרירת הרכב אל מגרש האחסון.
אף על פי כן ולמען הסר ספק, אין אני סבורה כי הפגם שנפל בהחלטתו של הקצין בדבר גרירת הרכב יש בה, כדי להשפיע על החלטתו להורות על צו איסור שימוש ברכב.
כפי שציינתי לעיל, חומר הראיות מעיד כי עצם ההחלטה על איסור השימוש ברכב מבוססת על אדנים מוצקים ובדין ניתנה על ידי קצין המשטרה ולא מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטה זו.
לאור כל האמור לעיל, אני מורה כי צו איסור השימוש ברכבו של המבקש יעמוד בתוקפו עד תום אך, הוצאות גרירת הרכב אל מגרש האחסון לא יחולו על המבקש אלא על משטרת ישראל.
