בקשה לחידוש הליכים בתביעה כספית לאחר ביטול צו פשיטת רגל

לפניי שתי בקשות: האחת, בקשת החייב להורות על חידוש ההליך בעיניינו, לאחר שההליך בוטל עקב אי הגשת תגובה לבקשה לביטול הליכים שהוגשה על ידי הנאמנת; השנייה, בקשת חייב ליתן לו הפטר מחובו היחיד והוא חוב מזונות כלפי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "מל"ל").

המסגרת המשפטית סעיף 69 לפקודת פשיטת הרגל, תש"ם 1980 (להלן: "פקודת הפש"ר ו/או "הפקודה") קובע כהאי לישנא: "(א) צו ההפטר יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל, חוץ מאלה:

בעיניין ע"א 5628/14 סלימאן נ' סלימאן (פורסם בנבו, 22.10.15) (להלן: "עניין סלימאן") מנה בית המשפט את השיקולים שנקבעו בפסיקה כשיקולים שעל בית המשפט להביא בחשבון בבואו לשקול באם להחיל צו הפטר על חוב מזונות והם: כושר הפרעון הנוכחי של החייב ועד כמה הוא צפוי להשתנות בעתיד; קיומם של נכסים בבעלותו; גילו ומצב בריאותו; מצבו האישי והמשפחתי; נסיבות הווצרות החוב; אם מדובר בחוב לעבר בלבד, או בחוב שוטף שממשיך להצטבר; חלוף הזמן מעת יצירת החוב, בשים לב לשאלת 'תרומתו' של החייב להתמשכות ההליכים בעיניינו, כדי למנוע מצב שבו יעדיף חייב להישתמט מתשלום במשך זמן ממושך, על מנת שבסופו של יום יופטר ממנו; אם החייב עשה מאמצים לפרוע את החוב מיוזמתו, או שמא החוב נפרע במקצתו רק בעקבות הליכים שנקטו הזכאים; אם החייב עודנו חב בסיפוק צרכי המחייה השוטפים של הזכאים למזונות, ובפרט קטינים, לעומת מצב שבו החוב נוגע לעבר הרחוק, שאז חוב המזונות הפסוק מאבד מאופיו המקורי ומתקרב יותר במהותו לחוב כספי רגיל; מצבם הכלכלי הנוכחי של הזכאים למזונות; האם תפגע זכותם של החייב או של הזכאים למזונות לקיום מינימלי בכבוד; אם החייב מיצה את האפשרויות העומדות לרשותו בגדרי הליכי ההוצאה לפועל, ואם יהיה באלה כדי להביא תועלת ממשית לנושים; וכן, עמדותיהם של בעלי התפקיד בהליך פשיטת הרגל.

בית המשפט העליון עסק בחריג המנוי בסעיף 69(א) לפקודת פשיטת הרגל וקבע: "הטעם לבחירת המחוקק להגן על חוב המזונות באמצעות החרגתו מצו ההפטר הניתן לפושט הרגל, נעוץ במחויבות הסוציאלית של החייב כלפי הזכאי מזונות, ובהיותו של תשלום המזונות הכרחי לקיומו היום – יומי של הנושה". ובהמשך: "באמצעות חריג זה, מבקש החוק לקיים את התכלית של הבטחת תשלום חוב המזונות, ומניעת האפשרות "לחמוק" ממנו לאחר שכבר נימנע החייב מלשלמו בעצמו והעביר את חובו הפרטי אל הקופה הציבורית".

...

סעיף 175(א)(3) לחוק זה קובע כי "ההפטר לא יחול על חובות עבר אלה [...] חוב מזונות שהחבות בו היא לפי פסק דין". דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ועל רקע מגמות הפסיקה שהובאו בין היתר לעיל, מצאתי כי דין בקשת החייב למתן הפטר מחוב המזונות להידחות.

כתוצאה מכך, החלטתי מיום 7.4.2019 בדבר ביטול ההליך בעניינו של החייב, נותרת על כנה.

לאור האמור לעיל, מצאתי שיש להותיר על כנה את ההחלטה מיום 7.4.2019, וכי יש לדחות את בקשת החייב לקבלת הפטר מחוב המזונות.

החלטת הרשמת בדחותה את הבקשה נקבע בהחלטה קצרה של כב' הרשמת כדלקמן: "מאחר ונמנע מהזוכה לפעול בתיק עקב הליך הפש"ר , בקשת החייב לסגירת התיק נדחית." טענות הצדדים כנטען ע"י המבקש במהלך התקופה הנ"ל הצטברו כספים בקופת הכנוס, ואין חולק כי יגיעו לנושי המבקש במסגרת תיקי ההוצאה לפועל שניפתחו כנגדו.

המנעותה מלפעול כנגד המבקש בתיקי ההוצאה לפועל נבעה מעצם עיכוב ההליכים נוכח הליכי הפש"ר. משבוטל צו הכנוס, המשיבה הייתה זכאית לחידוש הליכי ההוצאה לפועל, וכך גם קבעה כב' הרשמת בהחלטתה.

בתגובתה ציינה המשיבה כי הגישה תביעת חוב לאחר מתן צו הכנוס מיום 31.10.99, לנאמן הקודם ( שלא אותרה על ידה ) ונפקדה מסיבה לא ברורה מרשימת התביעות שפורטו ע"י הנאמן החליפי .אולם, לטענתה ,גם אם לא הוגשה תביעת חוב, הרי ככל שלא ניתן הפטר, אין בכך למנוע המשך נקיטת ההליכים, מקום שבו הליכי הפש"ר בוטלו.

כלל ידוע הוא כי תוצאת ביטול צו פשיטת רגל היא מחיקת הליכי הפש"ר ביחס לחובות בני תביעה, ובכלל זה גם החובות שלא הוגשה לגביהם תביעת חוב ,היא החזרת המצב לקדמותו כך שהנושים יוכלו לחדש הליכי גבייה נגד החייב .

...

החלטת הרשמת בדחותה את הבקשה נקבע בהחלטה קצרה של כב' הרשמת כדלקמן: "מאחר ונמנע מהזוכה לפעול בתיק עקב הליך הפש"ר , בקשת החייב לסגירת התיק נדחית." טענות הצדדים כנטען ע"י המבקש במהלך התקופה הנ"ל הצטברו כספים בקופת הכינוס, ואין חולק כי יגיעו לנושי המבקש במסגרת תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו כנגדו.

לכן לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי אין לתת רשות ערעור ,ואילו ככל שמדובר היה בערעור היה מקום לדחותו.

לסיכום לאור כל האמור הבקשה למתן רשות לערער נדחית.

ביום 12.11.17 הגיש הנתבע 2 בקשה לביטול פסק הדין שניתן כנגדו בהיעדר, ולאחר שפסק הדין בוטל בהחלטה מיום 2.1.18 הגיש בקשה למתן רשות להיתגונן וכן בקשה להורות על דחיית התביעה מחמת היתיישנות.

לטענת הבנק הוא פנה בבקשות למיצוי הליכים בתאריכים 27.5.10, 17.8.11 וכן בחודש נובמבר 2015 אולם נדחה ורק לאחר שניתן צו כנוס במסגרת הליכי פשיטת הרגל היה יכול לפנות לערבים, הם הנתבעים.

לטענת הבנק טרם קיבל אישור על מיצוי הליכים לא היה יכול לפנות כנגד הערבים, וזאת בהתאם להוראות חוק הערבות, נשלחו שלושה מכתבי התראה וכן, כפי שעולה מנספחים שצורפו על ידי הנתבעים, נוהל משא ומתן עם ב"כ הקודם של הבנק על ידי הערבים (כפי שעולה מהבקשה לחידוש ההליכים בלישכת ההוצאה לפועל שהוגשה ביום 18.11.15).

משך הזמן מאז שמומש הנכס ועד לפתיחת תיק ההוצאה לפועל היה גדול, ולא ניתן עליו כל הסבר, לא ברור כיצד הוגשה תביעה כנגד החייב לאחר שנפטר מה נעשה בעיניין, כיצד הופחתו כספי ביטוח החיים (ולפי איזה יום ערך) ועוד שאלות שעלו במהלך הדיונים.

באשר לטענת ההתיישנות, מדובר בטענה עובדתית שטעונה הוכחה, לא ברור האם החייבת אכן יצאה מתחומי מדינת ישראל והאם בשנת 2009 היה מדובר ביציאה לצמיתות, העבודה שבשנת 2016 הגישה החייבת בקשה לא אומרת דבר, מנגד אם אכן לא יצאה את הארץ מדוע הצהיר כך ב"כ הבנק? כמו כן כלל לא ברור האם הבנק פנה לבית המשפט בתביעת חוב בתיק פשיטת הרגל? האם חולק שם דיבידנד כלשהוא שאזי יכול היה הבנק להקטין את החוב.

...

טענות הצדדים דרושות ליבון עובדתי, ואין די בליבון שנעשה בדיון שהתקיים בפני ביום 13.6.18 בכדי לקבוע בהן מסמרות כבר עתה, אולם סבור אני כי יש בטענות אלו בכדי להצדיק מתן רשות להתגונן, ולו לגבי גובה החוב והשאלה האם הבנק פעל כנדרש (גם אם עצם קיומה של הערבות אינה מוכחשת) איני סבור כי יש צורך בחיוב בערובה בנסיבות מקרה זה, שכן חלק גדול מהחוסרים נובע ממידע שנמצא בידי הבנק ובא כוחו הקודם.

לסיכום, ניתנת בזאת לנתבעים 2 ו- 3 רשות להגן, שאלת ההתיישנות תידון בהליך העיקרי.

דוחה לקדם משפט, במעמד אישי של הנתבעים, ליום 20.3.19 בשעה 09:30 אני מורה על הגשת תצהירים בכתב של בעלי הדין והעדים מטעמם, לרבות תיקי מוצגים מלאים הכוללים את המסמכים שבדעת הצדדים להסתמך עליהם, במועדים כדלקמן: התובע – עד ליום 1.1.19 הנתבעים – עד ליום 27.2.19 כל הראיות [מסמכים, חוות דעת, תעודת עובד ציבור וכיוצ"ב] יוגשו בתיק מוצגים נפרד כדלקמן: תיק המוצגים יכלול דף תוכן עניינים שבו יפורט (בשורה אחת) מיספורו של המוצג, תיאורו וכן העמודים בתיק המוצגים (עמוד זה ימוספר בספרה [1] וכל הדפים ימוספרו בסדר כרונולוגי רץ ממנו.

בקשות לחידוש הליך הפש"ר לצורך הגשת הסדר חוב נדחו, והחייב הופנה להגשת הליך חדש לאישור הסדר החוב.

עוד נקבע כי אין בעובדה כי החייב ביקש לפנות להסדר נושים כדי להצדיק להמנע מביטול ההליך, וכי: "החייב יכול לנקוט, גם כיום, בהליך נפרד של הצעה להסדר נושים ואין בבטול ההליך כדי למנוע ממנו לפעול במישור זה, כפי רצונו". לאחר ביטול ההליך פנה החייב בהצעה להסדר נושים במסגרת תיק הפש"ר בהצעתו מיום 14.10.20 ביקש להוסיף לקופה שיתרתה עמדה על סך של 456,002 ₪ , סך של 1,344,000 ₪.

המנהלת המיוחדת פנתה לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר וביקשה לידון בהסדר החוב במסגרת תיק הפש"ר. עוד ציינה כי מתביעות חוב של כ- 236 מיליוני שקלים אישרה תביעות חוב בסך של 15,757,610 ₪ וזאת לאור הוראות סעיף 134 (א) לפקודת פשיטת הרגל הקובע חישוב לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה אל מול סעיף 235 לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי שם נקבע כי תחול הריבית ההסכמית.

אכן החייב היתנהל בהליך הפש"ר בחוסר תום לב, בחלקו ביד אחת עם קבוצת שטרית, יחד עם זאת, לאור העובדה כי מקור מרבית החובות בכשלון עסקיו משנת 2011 ואילך, נדמה כי במתן צו לשקום כלכלי לא תיקבע תקופה ארוכה מ- 60 חודשים.

העובדה כי הכספים מוקנים לקופה ובהיעדר בקשה להסדר נושים כבר היו מחלוקים לנושים, מונעת את העלאות הטענה בשלב זה. אשר לשאלת תום הלב, יש לבחון בזהירות טענות קבוצת שטרית לחוסר תום לבו של החייב, שעה שהם בעצמם נגועים בטעמים זרים ושיתפו פעולה עם החייב בהברחת נכסים מקופת הפש"ר. חוסר תום ליבו של החייב משתקף בעיקר בחשד כי ניהל עסקים על שם בני משפחתו, בעודו מצוי בהליך הפש"ר. בית המשפט המחוזי, אשר היה מודע לחוסר תום ליבו של החייב, לא סבר שיש מניעה לפנות לאפיק של הסדר נושים.

...

ביום 13.4.21 נשלחה הודעה לנושים כי הצעת ההסדר תידון במועד האסיפה הנדחית ונשלחו הודעות פרטניות לנושים בעלי זכות ההצבעה.

לא מצאתי כי מדובר במקרה הקיצוני בו ראוי להתערב בהסדר ולא שוכנעתי כי הנושים המתנגדים להסדר היו מקבלים תמורה גבוהה יותר אם היה ניתן לגבי החייב צו לשיקום כלכלי.

סוף דבר על כן, אני מאשר את הסדר החוב.

לדידו, חלוקת הכספים לאחר ביטול ההליך היא לא מכוח פשיטת הרגל ולא על פי תביעות חוב, אלא על פי הדינים הכלליים של סדרי הנשייה הנוהגים בהיעדר הליך פשיטת רגל, לרבות באמצעות רשות האכיפה והגבייה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ומכלול נסיבות העניין, באתי לידי מסקנה שבהתאם להוראות פקודת פשיטת רגל, תכליתה ומהות ההליכים עד למועד ביטול צו הכנוס, נכון לקבוע שהסדרים והחלטות שהתקבלו במהלך ניהול הליך הכנוס עומדים בעינם על אף שההליך בוטל, ולאחר שבוטל, הכספים שהוקנו לקופת הנשייה בהתאם להסדר או החלטה, אינם תחת שיעבוד ועליהם להיות מחולקים לפי הכללים הנוהגים בהליך, לרבות לצורך תשלום שכר טירחת בעלי התפקיד ומכאן שדינה של בקשת הנושה להדחות.

הווה אומר, תוצאות ביטול צו הכנוס או צו פשיטת רגל, מחזירה את המצב לקדמותו במובן זה שהנושים יוכלו לחדש הליכי גבייה נגד החייב, אולם אם נעשו פעולות לאחר מתן צו הכנוס, בין אם ניתנה הכרעת חוב, ובין אם בוטלה הענקה במסגרת החלטה או הסכמה, אין צו הביטול מחייה את החוב או את הענקה ופעולות בעל התפקיד והחלטות בית המשפט בעינן עומדות (ראו: ש' לוין, עמ' 189).

...

התוצאה היא שדינה של הבקשה להידחות.

בעניין חלוקת הכספים מקובלת עלי ככלל עמדת המנהל המיוחד ואולם טרם מתן החלטה בעניין זה, יש צורך במתן החלטה בבקשה 7 במסגרת עש"א 70961-10-21, לפיכך ההחלטה תינתן לאחר הכרעה שם. כמובן שטרם חלוקת הכספים יש לפסוק את שכר טרחת המנהל המיוחד והוצאות ההליך, בהקשר זה תלויה ועומדת בקשה מס' 34 שממתינה לתגובת כונס הנכסים הרשמי.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.