בקשה לחיבור נכס לרשת החשמל לאחר ניתוק בגין אי תשלום

תמצית טענות התובע בהמרצת הפתיחה התובע מבקש כי יינתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעת לנתקו מרשת החשמל, וזאת בשל מספר טענות שבפיו: רשלנותה הנטענת של הנתבעת בהתקנת המונה וחיבור החשמל עובר לשנת 2006; העובדה כי מנעה מהתובע לבדוק את טענותיה בדבר "החלפת הפאזות"; אי מסירת מסמכים שנתבקשו על ידי התובע; פעולתה בנגוד לאמות המידה מס' 15 ו- 33 לספר אמות המידה לרמה, לטיב ולאיכות השרות שנותן ספק שירות חיוני לפי חוק משק החשמל, התשנ"ו – 1996 (להלן: "אמות המידה"); פגיעתה בראיות בכלל ובפרט לגבי פעולתה לעניין "הצלבת הפאזות", מבלי שניתנה היזדמנות לתובע לתעד ולבדוק את טענותיה.

ביום 3.6.2019 הגישו הצדדים הודעה בהסכמה, לפיה יינתן צו מניעה זמני כך שלא ינותק זרם החשמל למקום הצרכנות, כל עוד לא ניתן פסק דין בתיק זה. הסכמתם אומצה על ידי בית המשפט בהחלטה מיום זה. התובע, שהוא חקלאי, ממשיך ומתאר בהמרצת הפתיחה, כי הנכסים אותם מתכוונת הנתבעת לנתק מרשת החשמל מאכלסים כיום מבני מגורים לעובדים זרים וכן משאבת מים להשקיית כלל גידוליו.

לטענת הנתבעת, התובע קיבל ממנה מסמכים והסברים ככל שבקש, וכי על התובע לשלם על החשמל שצרך, ככל מצרך אחר.

כך למשל, כאשר נישאל מדוע לא צירף אסמכתות לטענתו כי התקין מזגנים ומוצרי חשמל בשנת 2018, השיב, באופן תמוה, כי לא מצא את החשבוניות (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 1.2.2023, שורה 9), ולאחר מכן שינה טעמו, אמר שיש לו רואה חשבון אך הוא מבולבל ו"אין לו זיכרונות", כלשונו (שם, בשורה 16).

...

ודוק, לא עלה בידו של התובע לסתור את תחשיבה של הנתבעת, לגביית הפרשי הצריכה למשך שנתיים רטרואקטיבית בלבד, בהתאם לסע' 26(ב)(1)(א) סיפא לאמות המידה, וכפי שהובהר בסיכומי הנתבעת, המדובר בתחשיב המקל על התובע גם באופן חישובו, שכן חישוב ממוצע שנתי היה מוביל למסקנה שעליו לשלם יותר ממה שחוייב.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 11,071 ₪ והוצאות משפט בסך 3,000 ₪ בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, אחרת יישאו סכומים אלה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בשלב זה טוענים התובעים כי הנתבע הפך לעוין, עזב את השטח תוך איומים ומבלי לקחת את התשלום ולמחרת אף פרץ אל הבית ונטל ללא רשות אלמנטים וחומרי בנייה שונים ופירק את החיבור הזמני לרשת החשמל ואת מונה המים, היתנהגות בגינה אף הגישו התובעים תלונה למישטרה.

מתן היזדמנות לתקן כפי שהובא לעיל, טענת התובעים בכתב התביעה הייתה כי בהתאם למוסכם, מסירת הבית לידיהם התבצעה כשרשימה של ליקויי בנייה נועדו לטפול לאחר המסירה וכאשר יתרת חובם לנתבעת, עמדה על סך של 125,000 ₪ במעוגל, אלא שבהתאם להמלצת מפקח הבניה, ביקשו להותיר בידיהם סך של 50,000 ₪ על-מנת להבטיח השלמת עבודות התיקונים על-ידי הנתבעת.

בהחלט כן, בהיתחשב בזה שלא היה לו מפתח לבית כי כמו שציינת החלפתי מנעול, בהיתחשב בזה שהתריסים היו מוגפים עד לאמצע לפני שהוא ניתק את החשמל בהיתחשב בזה שבשלב הזה סוכם בעל פה שיהיה פיצוי כספי במקום ההחלפה שלהם ובודאי שמדובר בזה שהבית נימסר לנו באותו יום ותכננו לבוא לגור למחרת באוגוסט בישראל אי אפשר להיות בלי חלונות לשיטתך הוא היה צריך לתקן את החלונות ושיהיו לך חלונות הוא היה צריך לעשות את זה לפני המסירה ,מאחר ולא עשה את זה לפני כן הוא היה אמור לפצות אותנו כספית, נושא החלונות עלה לפחות חודש וחצי לפני תאשר לי שבסופו של דבר לפי התכתובות בין עו"ד דרשתם שיחזירו את החלונות כמו שהם לא, דרשנו להחזיר את החלונות אחרי שעו"ד דלומי אישר לנו שהזגוגיות הוחלפו בהתאם למיפרט כשהחלונות הוחזרו חודש אחרי לא היה לנו ברירה אלא להיות בלי חלונות ורגע לפני שהתחיל החורף היינו צריכים את החלונות ולכן הקבלן והעו"ד ניצלו את המצוקה שלנו והחתימו אותנו על מיסמך ולא ניתן לנו לבדוק את החלונות לפני החתימו אותך על מיסמך שכתוב שהחתימו אותך כשאתה מסכים להתקנת אלומיניום עם זגוגיות טריפלקס נספח 5 לתצהיר הנתבע ואפילו לא בדקת את הזגוגיות לפני שפתחת זה בדיוק הגדרה של סחיטה, כשאומרים לך תחתום על משהו בלי שתבדוק או שתעבור את החורף בלי חלונות וזה לאחר תיכתובת בין עו"ד לפיה הזגוגיות הוחלפו תאשר לי שקבלן האלומיניום בא להתקין לא אמרת מילה על איומים, סחיטה או לחץ לא מאשר מפנה לעמ' 49 בהליך הקודם שורות 25 עד 31 אני שואל כשאתה חותם אתה אומר שלא אמרת לו שחתימתך לא שווה שום דבר איך זה מסתדר לפני רגע שאלת אותי אם דברתי ויזמתי עם איש האלומיניום שיחה ועל ההיתנהגות של אדרי ואמרתי שלא, כאן אמרתי שאיש האלומיניום כבר הגיע מפוחד ולא אמרתי לו שהחתימה לא שווה בעיניי כי אז היה ממשיך עם המשאית ולא מוריד אותה בחזרה זו בדיוק הסחיטה".

ראו למשל ע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ' (פורסם בנבו, 1.12.08) שם נדונה סוגיית עוגמת הנפש בהקשר של רכישת דירה, וכך נקבע: "בקביעת גובה הפצוי עבור עוגמת נפש שנגרמה בגין ליקויי בנייה יש להביא במכלול השיקולים, בין היתר, את ייעודו של הנכס (מבנה מגורים, מבנה עסקי או אחר); את טיב הליקויים; מידת חומרתם; מידת השפעתם על שגרת חיי המשתמשים בנכס; היתנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; ועלות תיקון הליקויים...". בהיתחשב במכלול השיקולים האמורים, בכך שמדובר בדירת מגוריהם של התובעים; בכך שכיום, למעלה משש שנים לאחר סיום הבנייה קיימים ליקויים לא מבוטלים וביניהם ליקויי רטיבות הפוגמים באופן ממשי מהאפשרות להנות מן הדירה; בכך שלכל הפחות מעם סיום ההליך בתביעה הראשונה ולאחר שהתובעים שילמו לנתבעת את מלוא סכום פסק הדין, לא היתה הצדקה שלא לתקן ליקויים בדירה, אני סבורה כי יש לפסוק לטובת התובעים פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 15,000 ₪.

...

טענות הצדדים על-פי הנטען בכתב התביעה, בהתאם להסכם נקבע כי תמורת ביצוע העבודות, ישלמו התובעים לנתבעת סך כולל של 472,000 ₪.

ראו למשל ע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ' (פורסם בנבו, 1.12.08) שם נדונה סוגיית עוגמת הנפש בהקשר של רכישת דירה, וכך נקבע: "בקביעת גובה הפיצוי עבור עוגמת נפש שנגרמה בגין ליקויי בנייה יש להביא במכלול השיקולים, בין היתר, את ייעודו של הנכס (מבנה מגורים, מבנה עסקי או אחר); את טיב הליקויים; מידת חומרתם; מידת השפעתם על שגרת חיי המשתמשים בנכס; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; ועלות תיקון הליקויים...". בהתחשב במכלול השיקולים האמורים, בכך שמדובר בדירת מגוריהם של התובעים; בכך שכיום, למעלה משש שנים לאחר סיום הבנייה קיימים ליקויים לא מבוטלים וביניהם ליקויי רטיבות הפוגמים באופן ממשי מהאפשרות ליהנות מן הדירה; בכך שלכל הפחות מעם סיום ההליך בתביעה הראשונה ולאחר שהתובעים שילמו לנתבעת את מלוא סכום פסק הדין, לא היתה הצדקה שלא לתקן ליקויים בדירה, אני סבורה כי יש לפסוק לטובת התובעים פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 15,000 ₪.

אני קובעת כי התובעים יהיו זכאים לקבל החזר מאת הנתבעת בגין ההוצאות כאמור.

סוף דבר הנתבעים ישלמו לתובעים את הסכומים לפי הפירוט הבא: סך של 58,300 ₪, בגין הליקויים שבאחריות הנתבעת (לאחר הפחתת סך של 700 ₪ בגין הנזק לדלת הממ"ד), בתוספת בשיעור 20% בהתאם לקביעתי אשר לרכיב הקבלן המזדמן (קרי- 11,660 ₪), ובצירוף מע"מ, ובסה"כ 81,853 ₪ כולל מע"מ. הסכום יישא הפרשי ריבית והצמדה מיום 20.10.2019 ועד לתשלום בפועל.

הנתבעת טוענת כי במסגרת תביעה זו, מבקשת התובעת מביהמ"ש להעניק לה את מה שהרשויות ביקשו לשלול ממנה, ולהמשיך בכך לפרק זמן בלתי מוגבל, ובכך למנוע מהנתבעת את הזכות לפנות לחברת החשמל בדרישה לניתוק החיבור הבלתי חוקי, סעד הפוגע שלא כדין בזכיותיה הקנייניות ו/או החוזיות של הנתבעת ומסב לה נזקים כבדים.

לאחר חתימת החוזה, ולאחר שנודע להם נושא החיבור הבלתי חוקי לרשת החשמל, פנה ב"כ הנתבעת בתאריך 30/9/20 אל התובעת בדרישה לפעול לניתוק חיבור החשמל שחובר באופן בלתי חוקי לדירת הנתבעים, כשהובא לידיעתה שהם עתידים להכנס לדירה בתאריך 1/11/20, כך שניתן לתובעת פרק זמן ארוך כדי לפעול עד ליום 31/12/20, אולם לא רק שהתובעת לא פעלה בנידון אלא החלה לקלל אותם ולהטיח בהם דברים קשים לרבות "הבטחות" מצידה שהם יסבלו ממנה ולא יהיה להם שקט, הבטחות שלצערם היתממשו.

בהמשך לאותו דיון הצהיר ב"כ התובעת כי המבקשת פנתה לאדריכל מטעמה, אשר לפי מכתבו אליו מיום 25/1/21 בו הוא מבהיר את סטאטוס הליך הטיפול בהיתר, הוא מעריך כי הוצאת ההיתר תערך תוך שנה וכי במענה לשאלתו בדבר סכויי קבלת ההיתר, השיב האדריכל "כי אין שום סיבה שהנכס לא יקבל טופס 4" (פ' עמ' 2 ש' 15-19).

אינני מוצא לנכון להכריע במחלוקת עובדתית זו מהטעם העקרי לפיו גם אם נניח שעובר למועד חתימת הסכם המכר גילתה הנתבעת לנתבעים דבר קיומו של חיבור החשמל הבלתי החוקי הקיים בדירתה וכן על "הנוהג" לחלק את חיובי החשמל השוטפים בין הצדדים לפי קריאות המונים, עדיין זכותם של הנתבעים לידרוש מהתובעת לפעול לאלתר לניתוק החיבור הבלתי חוקי הקיים לדירתם, באופן שימנע מהם סיכונים בטיחותיים העלולים להגרם לגופם ו/או לרכושם כתוצאה מאותו חיבור בלתי חוקי, וכן את הצורך "להתדיין" עם התובעת ומשפחתה בנוגע לאופן החלוקה של תשלומי החשמל השוטפים, ובכך שלא להעכיר את יחסי השכנות שלהם עם התובעת ומשפחתה שלא לצורך.

...

המסקנה המתבקשת: דין התביעה נגד הנתבעים 1-3 להידחות לאור כל הטעמים שפורטו לעיל, מתבקשת המסקנה כי התובעת לא הוכיחה ברמה הנדרשת במשפט אזרחי קיומה של זכות שבדין שיש בה כדי להצדיק את מתן הסעד המבוקש בתביעתה.

סוף דבר מכל האמור לעיל נחה דעתי לדחות את התביעה, וכך אני מורה.

שקלתי בדעתי, ואני מחליט להימנע מפסיקת הוצאות.

עוד צורפו לכתה התביעה מכתב התראה על החוב כפי שלטענת התובע היה אז – 21.9.2010; תשובת הנתבע מיום 17.11.2019 לפיה אינו חייב מאום משום ששולמו על ידו כלל הסכומים שהיה חייב ואף ביקש פירוט בגין חודשי דמי השכירות שלשיטת התובע לא שילם בגינם; ותשובת התובע מיום 1.12.2019 המפרטת את חודשי השכירות שלא שולמו (3/2019-8/2019) וחוב בגין חשמל ומים בסך 3,000 ₪.

נטען כי התובע ניתק את המעלית ועל כן נאלצו הנתבע ובת זוגו לעלות לדירתם במדריגות בלבד ונגרמה להם אי נוחות בשל כך משהתגוררו בקומה השלישית.

באשר לחובות בגין מים וחשמל טען הנתבע כי חשבון מים שילם ישירות לרשות הרלוואנטית, ובאשר לחשבון החשמל – משלא הייתה הדירה מחוברת לרשת החשמל, התקין על חשבונו מונה חשמל שחובר לחיבור פיראטי של התובע, כאשר בזמן אמת דווחה הצריכה לפי המונה והנתבע לא נידרש לשלם בגינם בשל תשלומים ששילם ביתר בעבר.

חובות בגין אי תשלום חשבונות מים וחשמל מסיכומי התובע עולה כי עד לחודש 12/2018 הוסדרו תשלומי החשמל והמים על ידי הנתבע.

אלא שגם באסמכתא היחידה שהוצגה על ידי התובע לתשלום חשבון מים, לא הובאה כל ראיה הקושרת בין הסכום הנטען כחובו של הנתבע ובין הנכס שהיה בשימושו, אלא הופנה בית המשפט לסך לתשלום ליד השם "מוחמד". הא ותו לא. תחת זאת הסתפק התובע בטענה כפי שהובאה בעדותו בפני, כי חשבון המים היה רשום על שם הנתבע, וכי שילם באופן שוטף, אך בסוף התקופה הותיר חוב שהתובע שילם במקומו.

לא מצאתי לתת אמון בטענות אלה גם משלא נתמכו בדבר, אך גם ובמיוחד משום שחישוב מהיר מעלה כי גם לשיטת הנתבע שילם 10,000 ₪ במזומן לידי התובע או מי מטעמו (5,000+5,000) לאחר חודש 2/2019, אך לטענתו שילם גם סך של 10,000 ₪ נוספים בשיקים (ארבעת השיקים המנויים לעיל בסעיפים ‎5 ו- ‎‎15).

...

אני קובעת כממצא עובדתי כי לתובע ניתנו על ידי הנתבע ארבעה שיקים עוקבים במספריהם.

לאור האמור, אני דוחה את טענת הקיזוז שטען הנתבע במלואה.

סוף דבר הנתבע ישלם לתובע סך שך 4,000 ₪.

התובע טוען כי התניית החיבור בסילוק חובות שאינם שלו נעשה בנגוד לדין, חיבורו בעבר באמצעות מת"מ נעשה אף הוא בכפוף לדרישה אסורה לתשלום על חשבון החוב האמור (והמוכחש), וכי בנסיבות האמורות, ולאחר שנותר ללא אספקת חשמל לבית מגוריו, נאלץ להיתחבר באופן בלתי חוקי למערכת החשמל מספר פעמים אך נותק בכל פעם.

הנתבעת טענה מנגד כי החוב שהצטבר ביחס לחיבור החשמל נשוא הדיון הוא חוב של התובע עצמו, בנגוד לטענותיו, וכי כשם שעומדת לה הזכות לנתק את החיבור לרשת החשמל בשל אי תשלום, כך רשאית היא גם להמנע מן החיבור במקרים המתאימים.

הנתבעת מבקשת להפנות תשומת הלב לנסיבות המיוחדות של התיק דנן, לעובדה שהתובע בחר שלא לתקן את חוזה החשמל ולהעביר את המונה על שמו מתוך כוונה להיתחמק מהסדרת התשלומים עבור צריכת החשמל, לכך שהתובע עשה שימוש לרעה בחיבורים שנעשו על ידה על מנת לעקוף את המונה ולצרוך חשמל ללא תשלום, לכך שפעל באופן דומה גם כאשר חובר בחיבור מת"ם, שנערך לבקשתו לצורך אספקת חשמל אל הבית ולהסדרת החיובים בתשלומים, וכי למעשה פעל בנגוד לדין שלא בתום לב ובאופן שהביא להצטברות חובות כבדים, מהם הוא מבקש להיתחמק במסגרת התביעה כאן.

ועוד, כאשר התובע בחר להסתיר מהרשות את העובדה שהוא ורעייתו אינם מפעילים הלכה את חברת "מרח סחר" אך מתגוררים בנכס נשוא המונה וצורכים את החשמל במקום (ואף רשומים כמחזיקים של הנכס בערייה לאורך כל התקופה ברציפות), כאשר התובע בחר שלא ליידע את הנתבעת על הפסקת פעילותה של חברת "מרח סחר", ובהתאמה על הצורך בתיקון חוזה הרשות על שמו, כאשר התובע בחר פעם אחר פעם לבצע חיבורים בלתי חוקיים של ביתו לרשת החשמל, דומני כי החלטתה של הנתבעת שלא לחבר את התובע מחדש, אף לא בחיבור מת"ם, ולמנוע את האפשרות לגרום נזק נוסף היא החלטה סבירה.

...

כאמור אין מחלוקת בנוגע לקיומם של חיבורים בלתי חוקיים פעם אחר פעם אשר בוצעו על ידי התובע, ואני סבורה כי הכללתו של שיקול זה בין שיקוליה של הנתבעת בהחלטה החוזרת שלא לחבר את התובע מחדש היא ראויה ונכונה.

מכל אלו, אני קובעת כי אין מקום להתערב בהחלטת הנתבעת בכל הנוגע לאי חיבורו של בית התובע מחדש בין באמצעות מת"מ ובין באמצעות מונה רגיל.

מכל אלה אני דוחה את התביעה ורואה לנכון לחייב את התובע בהוצאות הנתבעת בגין ההליך כאן בסך של 1,000 ₪ ובשכ"ט בא כוחה בסך 5,000 ₪.