בקשה להתנתק משירותי גלישה באינטרנט בזק בינלאומי

עוד טענה הנתבעת כי, ביום 29.2.2012 לאחר הפיצול, פנה התובע אליה וניסה לקבל הצעת מחיר לשידרוג מהירות הגלישה בבזק בנלאומי.

הנתבעת ציינה עוד כי ביום 17.10.2012 פנה התובע אליה, ובקש לעדכן את חבילת הגישה לאינטרנט דרכה בעלות נמוכה יותר, והצדדים הסכימו על חבילת גלישה חדשה.

התובע שלח לראשונה בקשה לניתוק משירותי הנתבעת ביום 21.5.2013, בקשתו זו נשלחה באמצעות אתר האנטרנט "נתק". בקשתו של התובע נעשתה בשם החברה "חברת אמנון- חברה להשקעות, יעוץ, יזום ותווך בע"מ", הבקשה התקבלה והתובע נותק.

...

בנסיבות העניין, ולאור כל המקובץ לעיל שוכנעתי כי דין התביעה להידחות.

סוף דבר: התביעה נדחית בזאת.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות המשפט בסך 500 ₪.

לטענת התובע, הפרה הנתבעת את הוראת סעיף 13ד(ג) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק"), בכך שלא ניתקה אותו במועד משירותי הגלישה באנטרנט אף שפנה בדרישה לניתוקו.

הנתבעת, אשר הנה חברה המספקת, בין היתר, שירותי אינטרנט ותקשורת, טוענת כי בקשת הנתוק השנייה ששלח התובע, הגיעה אליה, וכפועל יוצא, נותק התובע לאלתר.

במעמד הדיון העיד הבעלים של חברת "נתק", שהובא לעדות מטעם התובע, כי שתי בקשות הנתוק אשר שלח התובע נשלחו בהצלחה בפקס לנתבעת [ש' 20-27 בעמ' 1 לפרו']: "...לפני שהגעתי לכאן באמצעות מספר הבקשה בדקתי במערכות של נתק וראיתי ששתי הבקשות אחת מ 29.11.15 והשניה מ 4.1.16 מולאו באתר ואושרו באמצעות המייל על ידי התובע ולאחר מכן נשלחו באמצעות המערכות שלנו דקות אחרי. אנחנו שולחים הודעה למס' פקס של בזק בנלאומי ובשני המקרים זה נשלח לאותו מספר פקס. הפקס עובד כך שאנו שוחים את המסר לצד השני והמכשיר השני צריך לשלוח לנו אישור כמו בפקס רגיל, קיבלנו בשני המקרים מסר שהפקס עבר בהצלחה...". לאחר הדיון, על פי הנחיית בית המשפט שלח מנהל "נתק", באמצעות התובע, אל ביהמ"ש את מיסמכי "נתק" הרלוואנטיים לענייננו: אישורי המשלוח והאשור על קבלת הפקסים.

...

כל פרשנות המטילה על התובע נטל נוסף לזה שחוק הגנת הצרכן מורה באשר לאופן הודעת הניתוק המספק למתן הודעה כאמור ב-ס' 13ד(א)(2) לחוק ("פקסימיליה"), חותר תחת מטרת החוק; שהיא, בין היתר, ליצור מנגנון יעיל ופשוט להגנה על הצרכן; ולא להטיל עליו נטל לרדוף אחרי העוסק בניסיון לוודא קבלת פקס שנשלח למספר של העוסק; ואף – בסופו של דבר, כמו בענייננו, התקבל, כאמור, כשנשלח באותו אופן - מספר ימים לאחר המשלוח הראשון.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן, שהנתבעת תשלם לתובע סך 2,500 ₪.

לנתבע היתה חבילת גלישה באנטרנט באמצעות הספק בזק בנלאומי.

לאחר שהנתבע ביצע את המעבר גילה הנתבע בדיעבד כי הוא שילם במשך 7 חודשים גם לאקספון (דרך התובעת) וגם לבזק בנלאומי למרות שהוא ביקש להתנתק מבזק בנלאומי ועבר לאסקפון.

מעיון בתימלול השיחה שקיים הנתבע עם הנציגה הטלפונית של התובעת (צורף לתצהיר העדות הראשית) עולה כי הנציגה הבהירה לנתבע באופן מפורש כי עליו להיתקשר לבזק בנלאומי ולדאוג להתנתקות משירותיה.

...

אני קובע אפוא כי התובעת הוכיחה את התביעה ואני דוחה את טענות ההגנה של הנתבע.

התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך 3,500 ₪ תוך 30 יום.

בזק אינה רשאית לנתק מנוי ממסלול תשלומים חלופי שלא על דעת המנוי וביוזמתו.

מר ערן גרף הצהיר בסעיפים 14 ו-16 בתצהירו כי בזק בנלאומי מספקת שירותי גלישה באנטרנט אנאלוגי; כי אלו נמצאים בשימוש שוטף; וכי מספר הגישה משמש רק לשיחות המתבצעות לצורך גלישה באנטרנט אנאלוגי.

בבש"א (מחוזי ת"א) 27467/05 יוסי ניר נ' בזק, החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (6.3.2008) (בקשת רשות ערעור שהוגשה על ההחלטה נמחקה לבקשת הצדדים (רע"א 3184/08 בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ נ' יוסי ניר (8.3.11)), נדונה טענת המבקשים כי בזק שידלה צרכנים להיתקשר עימה בגין גלישה בשירות שלWOW כשלא היתה ערוכה טכנית לספק את השרות במהירות הגלישה המובטחת, ולאחר מכן גבתה תשלום כאילו השרות ניתן בפועל.

...

טענת המבקש כי "בין "אין בכלל" ובין "כמעט ואין" כמעט ואין הבדל" (סעיף 7 בסיכומי התשובה), דינה להידחות, והדברים ברורים.

התוצאה היא, שאני מקבלת את טענת בזק כי הטיעון העיקרי בסיכומי המבקש מהווה הרחבת חזית אסורה, שמשום כך נדחית.

כאמור לעיל, הואיל והסוגיה לא הועלתה במפורש בכתבי הטענות – אין צורך להכריע בה. סיכום הואיל והטענה הבסיסית שביסוד הבקשה נדחתה, והוברר כי בניגוד לטענת המבקש קיים אינטרנט אנלוגי במדינת ישראל בעת הזאת – אני דוחה את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית.

לטענת הנתבעת, כעולה מכתב ההגנה ומדברי נציג הנתבעת בישיבת יום 29/9/13, התובע הצטרף ב 15/6/12 לחבילת שיחות ליעדים בחו"ל ולחבילת גלישה הכוללת הן תשלום בגין תשתית האנטרנט של חברת בזק והן תשלום בגין הגישה לאינטרנט של חברת בזק בנלאומי.

לאחר מספר חודשים בהם שילם התובע, באמצעות כרטיס האשראי של התובעת, עבור השירותים שסופקו לו על פי החבילות שרכש, ביטלה התובעת, ב 31/7/12, באופן חד צדדי את אמצעי התשלום והתובע החל ליצבור חוב בגין השירותים שסופקו לו. רק ב 6/9/12 פנו התובעים לנתבעת, לראשונה, בבקשה לביטול חבילת הגלישה אולם לא ביקשו את ביטול חבילת השיחות לחו"ל. רק ב 11/12/12 ביקשו התובעים להתנתק גם משרותי השיחות לחו"ל. עוד נטען ע"י התובעת כי, היא לא מנעה ולא יכולה הייתה למנוע מהתובע להשתמש בשרותי האנטרנט של נטויז'ן. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות הצדדים הגעתי למסקנה כי התובע, שהנו אדם פשוט ולא מיתמצא בעולם התיקשורת והאינטרנט, נתפס לשורה של טעויות.

...

אני סבור כי בנסיבת המקרה יש לחייב את הנתבעת להחזיר לתובעים את כל הסכומים שנגבו עבור חבילת הגלישה, שכאמור לא הוזמנה ע"י התובעים.

סיכומו של דבר ולאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים, תוך 30 יום מהיום, סכום השווה לחיובים שחויבה התובעת עבור חבילת הגלישה.

כן אני מורה לנתבעת למחוק את החוב של 200 ₪ ו/או כל סכום אחר שהיא דורשת מהתובעים או ממי מהם.