בקשה להתיר הגשת כתב תשובה בשל טענות מפתיעות בכתב הגנה

לאחר עיון בבקשות ובתגובות להלן ההחלטה המתייחסת לכל התיקים הקשורים: בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 לא קיימת הוראה מקבילה להוראה שהייתה קיימת בתקנה 61 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 וקיימת עתה בתקנה העדכנית שהיא תקנה 18 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 המתירה הגשת כתב תשובה לכתב הגנה.

המחלוקת בשאלה, האם מדובר בתלוש פקטבי ומהו מועד תחילת העבודה האמיתי דינה להתברר במסגרת שלב הראיות ואין כל תוחלת בהגשת כתב התשובה בנקודה זו. הוא הדין לגבי פירוט טענות מפתיעות לכאורה נוספות אליהן התייחסה הנתבעה בתגובות המפורטות מטעמה, דוגמאת טענה לתשלום מלוא השכר או טענות בנוגעות להמחאות שהתובעים עשו בהן שימוש.

כל האמור נכון מכוח קל וחומר, כאשר בין הצדדים נוהל הליך קודם ומסמכים רבים הועברו ונראה כי הטענות כבר נטענו ועל כן ידועות ברובן, לרבות הטענות שצוינו ביחס להמחאות ולתשלום מלוא שכר.

...

וברוח דומה קבע בית הדין הארצי בעניין בר"ע 168/09 פופקוב יורי נ' פתרון ר.ש.ת. בע"מ ניקוי ואחזקת שטיחים וריפודים (13.3.09) כך : "כתב תשובה לא נועד לאפשר לתובע לכפור בטענות ובעובדות שבכתב ההגנה, אף לא כדי שיעלה טענות עובדתיות שאינן מתיישבות עם טענותיו הקודמות בכתב התביעה, או כדי להעלות בכתב תשובה נימוק תביעה חדש. כתב התשובה מוגש כדי להגיב על טענות בלתי צפויות שהועלו בכתב ההגנה וכדי להעלות בפני בית המשפט עובדות חדשות שיש בהן כדי להשיב על הגנת הנתבע. בדרך זו יוכל התובע ליטול מטענות הנתבע את העוקץ שבהן, היינו תוצאה משפטית העלולה לנבוע מן ההגנה, אם יישארו דברי הנתבע ללא תשובה". לאור עקרונות אלה, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

לסיכום, הבקשה נדחית.

נוכח שיקול זה ובשים לב לשיעור ההוצאות המקובל בבתי הדין לעבודה ולאחר שלקחתי בחשבון גם את העובדה כי מדובר בבקשה חוזרת אני קובעת כי התובעים ישאו יחד ולחוד בהוצאות הנתבעת בסך 4,000 ₪ לתשלום תוך 30 ימים.

לטענתה, מהנדס העיר משמש כדירקטור בנתבעת והתנהלות התובעת בנוגע לפרויקט בוצעה מולו ומול ראש העיר ומנכ"ל הערייה, והתובעת הופתעה לקרוא את טענת הנתבעת שהיא והעירייה אינן אישיות משפטית אחת.

על פי כתבי בי-דין ועל פי הראיות שהוגשו, בנגוד לנטען על ידי התובעת, הנתבעת לא נדרשה כלל לחתום על הבקשה להיתר בנייה כבעלים של המקרקעין, כנדרש על פי תקנות התיכנון והבנייה (רשוי בניה), אלא עריית קריית מוצקין.

להסיר ספק, אני דוחה את טענות התובעת כאילו הנתבעת פעלה בחוסר תום לב בכך שלא הסכימה לקבל את הדרישה לחתום על היתר הבנייה לאחר הגשת כתב ההגנה.

לצורך כך הציגה את דרישתה החדשה כ"העברה של הבקשה להיתר בנייה משולחן מהנדס העיר לחדר אחר באותה קומה, שמא שם נימצאת הנתבעת" (סעיף 6 לכתב התשובה מטעם התובעת).

...

על פי כל האמור לעיל, הנתבעת לא הפרה את חוזה הזכיון, ולא הפרה אותו הפרה יסודית, ולא נהגה בדרך שאינה מקובלת ובחוסר תום לב ולא היה בסיס להודעת הביטול של חוזה הזכיון, ועל כן אין התובעת זכאית לפיצוי שאותו לפי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) זכאי לקבל הנפגע מהמפר בגין נזקים שנגרמו עקב ההפרה ותוצאותיה, ושהמפר ראה אותם או היה עליו לראותם מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה (סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה).

סיכום על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.

על פי כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), וסכום התביעה שהוא 10,939,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהגשת התביעה ביום 8.4.21 אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 275,000 ₪.

זאת ועוד, המשיבות סבורות כי רק מקום בו כתב התשובה מגולל טענה מפתיעה, קרי, טענה שלא ניתן היה לצפותה מראש – מוצדק לאפשר לה מענה במסגרת כתב התגובה, לרבות על דרך של צירוף ראיות חדשות.

כך, למשל, גם אם ייקבע כי ראיה או טענה מסוימת היו אמורות להיכלל בבקשת האישור, וכי מגישי בקשת האישור לא פעלו בשקידה ראויה (כלומר, אי-עמידה במבחן העזר הראשון), או כי יש בהן כדי להוסיף נדבך עובדתי או משפטי חדש למחלוקת (קרי, אי-עמידה במבחן העזר השני), אך מנגד, כי מגישי בקשת האישור לא צפו ולא צריכים היו לצפות כי טענה או ראיה אלו יידרשו על מנת להשיב לטענות העומדות במרכז טיעוני ההגנה מטעם הנתבע (דהיינו, צליחת מבחן העזר השלישי) – ייתכן עדיין מקום לקבוע שבראיית המכלול, כתב התגובה מהוה מענה ישיר לטענות ולעובדות שהוצגו בכתב התשובה, ולפיכך הוגש כדין (השוו רע"א 8562/06 פופיק נ' פזגז 1993 בע"מ, פסקה 8 להחלטתו של השופט אשר גרוניס (15.4.2007): "עשויים להיות מקרים בהם מגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית יעמוד על הצורך בראיה מסוימת רק לאחר שהוגשה תשובת המשיב לבקשה. בשל מורכבות ההליך לאישור תובענה ייצוגית והקף השאלות העובדתיות והמשפטיות העשויות להתעורר בו, ייתכן כי גם במקרה כזה תהא הצדקה להתיר הגשתן של ראיות נוספות לאחר שהוגשה תשובת המשיב. זאת, אף אם לכאורה ניתן היה להשיג ראיות אלה עובר להגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית" (הדברים נאמרו ביחס לבקשה להגיש ראיות ולזמן עדים, אך הם יפים, בשינויים המחויבים, גם לענייננו)).

...

זאת ועוד, גם באותם מצבים בהם בית המשפט מתרשם כי הטענות או הראיות שבכתב התגובה חורגות במידה כזו או אחרת ממבחן המענה הישיר, ומן הראוי לפיכך כי תוגש מראש בקשה להתיר הגשתן, אין בכך כדי לחייב את המסקנה כי הימנעות מעשות כן מחייבת את מחיקת כתב התגובה (ראו עניין מילגם, בפסקה 7).

סבורני כי דרך הפעולה בה נקט בית המשפט קמא חורגת מגדר מבחן התגובה המידתית הנחוצה בנסיבות העניין.

המסקנה ממכלול האמור לעיל היא שיש לקבל את בקשת רשות הערעור ולהורות על קבלת התגובה לתיק בית המשפט.

המבקש מוסיף ומפנה להחלטה אשר ניתנה לאחרונה בת"צ 45618-03-23 עריית תל אביב יפו נ' רועי ריינזילבר (22/1/24), הליך העוסק אף הוא בהפרת החוק למניעת עישון, שם קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, כי יש להתיר למבקש להגיש לכתב התשובה באמצעות הגשת תצהיר נוסף, המתייחס לטענות שהועלו בתשובה הואיל והתצהיר אינו פותח חזית מחלוקת חדשה, אלא לכל היותר מבסס את התשתית הקיימת ומשמש כלי להיתמודד עם טענה שהועלתה בתשובה.

טענתו זו של המבקש לא מצאתי לקבל הואיל ועל פניו – ככל שאמנם לשם הוכחת עילות הבקשה נידרשת חוות דעת – שומה היה על המבקש לצרפה כבר לבקשת האישור ובהתאמה- לא מדובר בטענת הגנה "מפתיעה" אשר טעונה תשובה ותוספת ראיות.

...

לאור כל האמור, מצאתי לדחות את הבקשה בכל הנוגע למכתב האמור.

סוף דבר; לאור כל האמור – הבקשה מתקבלת באופן חלקי.

המזכירות תדוור החלטתי לצדדים.

בנוסף, ביקשו התובעים היתר לפיצול סעדים, ככל שיתגלה כי הופקעו עוד חלקות שהיו בבעלותם ושפרטיהם לא נכללו בכתב התביעה דנן.

לגופו של עניין, וככל שהתביעה לא תדחה מחמת טענות הסף שנטענו, טענה הנתבעת כי יש לחשב את פצויי ההפקעה בהתאם לקביעותיו של בית המשפט העליון בע"א 6744/20 רשות מקרקעי ישראל נ' טבר (07/07/22) (להלן: "עניין טבר").

לאחר הפיצול בייצוג הגישו התובעים כתבי תשובה לכתב ההגנה, בו השיבו לטענות הסף שהועלו על ידי הנתבעת.

יחד עם זאת, סבורני כי אין בכך כדי לשנות את הדין, לפיו מניין הימים לעניין ההתיישנות יספר ממועד הגשת כתב התביעה המתוקן, ולכל המוקדם מועד הגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה.

בטענה זו מסתמכים התובעים, בין היתר, על עדותו של התובע 2 בתצהירו לפיה נודע לתובעים במפתיע אודות קיומן של החלקות נשוא התביעה והפקעתן, וזאת כאשר התייצב בא כוחם בבית המשפחה להחתמת המנוחה על תצהיר ביחס להפקעת מקרקעין שהיו בבעלות המנוח בקרית אתא, ושם במהלך הפגישה, ובעת העיון במסמכים הרבים שהיו בבית המשפחה עלה המסמך המעיד על קיומן של החלקות נשוא התביעה (סעיף 58ו' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע 2).

...

הנתבעת הגישה כתב הגנה ובמסגרתו טענה כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות לאור הלכת ארידור - דנ"א 1595/06 עיזבון המנוח ארידור נ' עיריית פתח תקווה (21/03/13) (להלן: "הלכת ארידור").

בהינתן כל האמור לעיל, סבורני כי לא עלה בידי התובעים להוכיח קיומה של זהות בין המנוח לבין הבעלים של החלקות נשוא התביעה, ואף מטעם זה דין התביעה להידחות.

לאור כל האמור, סבורני כי דין התביעה להידחות על סף הן מחמת התיישנות והן מחמת העדר הוכחת בעלות של החלקות נשוא התביעה.

סוף דבר סיכומו של דבר – התביעה נדחית מחמת התיישנות.