בקשה להשלמת הליכים מקדמיים בשל שינוי מועד שמיעת ראיות

4.3 הצדדים ניהלו דין ודברים ביניהם, וביום 22.9.19 ו-23.9.19 הודיע ב"כ התובעת כי לא עלה בידי הצדדים להגיע להבנות, ועל כן ביום 29.9.19 ניתנה החלטה בבקשת הנתבעת למתן רשות להיתגונן, בה ניתנה לנתבעת רשות כאמור בכפוף להפקדת ערובה בסך של 12,500 ש"ח. 4.4 הפקדת הערובה בוצעה, והתיק נותב לכב' השופטת א. הוך-טל, אשר הורתה ביום 17.12.19 על השלמת ההליכים המקדמיים והגשת ראיות הצדדים.

עקב שינויים בסדרי עבודתה של כב' השופטת הוך-טל, הועבר התיק ביום 25.2.20 לטיפולי.

4.8 ביום 16.6.21 היתקיימה ישיבת קדם משפט במסגרתה ניתנה הצעתי לסיום ההליך בדרך מקוצרת ובפשרה, אשר לא התקבלה, והתיק נקבע לשמיעת ראיות.

חוות דעת לא הוגשה וסרטון מעולם לא הוצג; ההסבר להמנעות מהבאת ראיות אלה השתנה בין מועד חקירתו הנגדית של עד הנתבעת בבר"ל למועד חקירתו לפניי: בדיון בבר"ל טען עד הנתבעת כי לא צירף את חוות הדעת בגלל "טעות טכנית" (פרוטוקול מיום 23.6.19 עמ' 3 ש' 6), ובדיון ההוכחות לפניי טען כי חוות הדעת אבדה בהצפה שהייתה במשרדו "לפני שנתיים, שלוש" (פרוטוקול הדיון מיום 14.11.21 עמ' 10 ש' 24-31).

...

בהתאם לסיכום שהושג, שילמה הנתבעת חוב שאינו שנוי במחלוקת, אף העבירה תשלום לצורך התקנת מד קריאה מרחוק (להלן – "מד קר"מ"), אך בסופו של דבר לא הותקן מד קר"מ, והצדדים לא באו עוד בדברים ביחס ליתרת החוב, עד שהוגשה תובענה זו. ההליך 4.1 ביום 14.1.19 הוגשה התביעה דנן בסדר דין מקוצר, וביום 20.2.19 הוגשה בקשת רשות להתגונן.

6.6 בעדותו לפניי טען עד הנתבעת שלא היו נזילות בבניין - "כשאני מקבל חשבונות מטורפים מטבע הדברים אתה הולך לבדוק אם יש נזילה באיזשהו מקום, לא מצאנו שום נזילה..." (שם, עמ' 9 ש' 1-2).

כך או אחרת, אי מתן תשובות מצד אחד, אל מול מתן תשובות מתחמקות ובלתי רלוונטיות מצד שני – פועל לחובתה של הנתבעת, ומביא את בית המשפט למסקנה כי עדות העד מטעמה אינה כזו הראויה לאמון.

בהעדר כל אינדיקציה, אף באופן שבו הובאו המסמכים (נספח 1 מושחר כמעט לחלוטין, ושני המסמכים אינם חתומים), אין מקום לקבלתם כראיה אף לא לעצם עריכתם, וניסיון הנתבעת להגישם כראיה מהווה התנהלות בניגוד לחובה המוטלת על בעל דין בהתאם לתקנות 3(ב) ו-4 לתקנות סד"א. התוצאה 8.1 אשר על כן, ועל יסוד כל המפורט לעיל, אני מקבלת את התביעה במלואה, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 255,000 ש"ח (שהוא סכום התביעה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד הגשת התביעה ועד היום, במעוגל).

ההחלטות ניתנו בתביעה למתן צו עשה לאכיפת הסכם, בתביעה למתן צו מניעה לשינוי מצב קיים, בתביעה למתן כספי בסך 671,000 ₪, ובבקשה לפיצול סעדים שהגישו המבקשים כאן נגד המשיבים כאן, זאת בתיק אזרחי 14613-10-20 בבית משפט השלום בקריות (להלן: "ההליך").

עוד נטען כי: משמעות החלטות בית המשפט קמא היא שהתובעים ייאלצו להשלים הגשת ראיותיהם עד יום 13/9/2021, בעוד שבפועל המועד לסיום ההליכים המקדמיים יסתיים ביום 17/9/2021, הכל כאמור בהחלטה השנייה.

בהתאמה, ומשלא הובהר מדוע בנסיבות העניין, כאשר כלל לא נקבע מועד לשמיעת ראיות, והתיק נקבע רק לתזכורת עיון, יש מקום להורות לצדדים לעמול בתקופת הפגרה, דין ההחלטה שלא לתת תוקף להסכמת הצדדים להתבטל, ומן הראוי להעניק תוקף להסכמת הצדדים ולקבוע כי המועדים להגשת ראיות יהיו כמוסכם בין הצדדים; ראיות המבקשים יוגשו עד יום 31/10/2021 וראיות הנתבעים המשיבים עד יום 31/12/2021.

...

בשל כך בלבד, בשל הסכמת הצדדים, הדחייה הלא ארוכה המבוקשת ונכונות בית המשפט קמא ממילא להעניק ארכה נוספת, מתקבלת הבקשה כאן.

סיכום לאור כל האמור לעיל והנסיבות הספציפיות שתוארו בהחלטה זו, מתקבלת הבקשה שלא מהנימוקים שפורטו בה. תצהירי עדות ראשית מטעם המבקשים יוגשו עד יום 30/10/2021, ותצהירי עדות ראשית מטעם המשיבים עד יום 31/12/2021.

המבקשים ישלמו הוצאות הבקשה למרות תוצאתה לאור ההתנהלות שפורטה לעיל, בסך כולל של 3,000 ₪.

ביהמ"ש האריך המועד להשלמת הליכים מקדמיים וקבע לוח זמנים להגשת תצהירי עדות ראשית ומועד לדיון לאחר הגשת הראיות בסוף שנת 2018.

ביהמ"ש פתח בהליך למינוי מומחה לחשבונאות וקבע מועד לשמיעת הראיות בחודש אפריל 2020.

להבדיל, היו טענות כגון בעיניין מכונית הסקודה (סעיף 28 לחוות הדעת, שגם לאחר שביהמ"ש אפשר לאבי מקצה שיפורים, הוא לא העמיד המסמכים הנדרשים לצורך שינוי מימצאי המומחה.

הוא ביקש בסיכומיו לדחות תביעת אבי במלואה שכן "חוסר תום לב שקר ומרמה עוברים כחוט השני בכל הטענות". ביהמ"ש דוחה טענה זו, מכיוון שביהמ"ש הסמיך מומחה לחשבונאות לבדוק האסמכתאות והמומחה בדק את התשתית הראייתית בקפדנות.

...

המומחה הגיע למסקנה לפיה אבי חייב לאיל הסך של 50,000 ₪ בלבד וביהמ"ש מאמץ מסקנה זו. טענת איל שאבי חייב לו יתרת התמורה עבור רכישת המניות בחברה כאמור לעיל, אחת מטענות אייל, שאינה חלק מההתחשבנות שבדק המומחה, הייתה שאבי חייב לו היתרה של התמורה בגין רכישת המניות בסך של 250,000 ₪ בהתאם להסכם בכתב שלטענת איל, אבד.

לא רפרפתי, זה לא מסמך שלי, אני לא אמור לגעת בו, פשוט זוכר שראיתי בעין, קפץ לי המספר 250, זה היה נראה לי גבוה, זה הדבר היחיד שאני זוכר.

סוף דבר ביהמ"ש מחייב את אבי לשלם לאייל הסך של 50,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

חרף העובדה שהצדדים לא הגישו רשימת בקשות, בקדם המשפט, בטרם מתן הוראה על הגשת ראיות, ביקשתי לדעת האם ההליכים המקדמיים הושלמו ביניהם.

בהחלטתי מאותו היום נדחתה הבקשה ובה נכתב כדלקמן: "תקנות סדר הדין האזרחי קובעות מועדים להשלמת הליכים מקדמיים. מסתבר, שהדבר לא בוצע. תקנות סדר הדין האזרחי קובעות יש (צ"ל – שיש) להגיש רשימת בקשות עובר לקדם המשפט. גם זה לא נעשה. בקדם המשפט, כאשר נישאלה ב"כ התובעות האם יש לתובעות דרישות להשלמת הליכים מקדמיים השיבה בשלילה. בכל הכבוד הראוי, דומה כי אין צורך להוסיף בדבר החובה למלא אחר הוראות התקנות ובודאי החובה להתייצב לבית המשפט לאחר הכנה ראויה...". בקשה לעיון מחדש בהחלטה זו, נדחתה.

בעקבות בקשות לשינוי מועד הפישור וקושי בתיאום מועד לפישור מחד, ורצון הצדדים לקיים את ההליך מאידך, הגישו הצדדים, ביום 13.12.2022, בקשה מוסכמת לתיאום מועד לישיבת פישור ובטול ישיבת ההוכחות.

...

כאמור, לאחר עיון במכלול הטענות, באתי לכדי מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בהתחשב בהתנהלות הנתבעים, המפורטת לעיל, המנוגדת להחלטות מפורשות שניתנו על ידי, בפגיעה האפשרית בתובעות בשל ההתנהלות האמורה (בכובען כנתבעות שכנגד) ובמועד הקבוע לקיום ההוכחות בתובענה זו, סבורתני כי אין מקום להיעתר לבקשה, כמו גם לא ניתן לרפא את הפגם בפסיקת הוצאות.

בהתחשב במכלול האמור, אני מורה על דחיית הבקשה.

ביום 24.3.2023, ששה חודשים לאחר המועד שנקבע (לבקשת המערער) להגשת תצהירי המערער, ניתן פסק הדין, שיצוטט להלן במלואו, שבו נקבע כי "מאחר ועד למועד זה[ה] לא הוגשו תצהירי התובע, נמחק ההליך. התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסכום של 5,000 ש"ח. ההוצאות ישולמו בתוך 30 ימים מהיום" (להלן – פסק הדין).

לטעמו, "נוכח העובדה כי מועד דיון ההוכחות קבוע לחודש 6/23 ודי היה להגיש את תצהיריו בחודש 4/23 והמשיבה היתה מגישה תצהיריה עד ובסמוך למועד דיון ההוכחות ב – 6/23", היה על בית הדין לתת "הוראות עדכניות" לצדדים ולראות בשתיקת המשיבה כהסכמה לבקשה לדחיית מועד שהוגשה ביום 21.9.2023.

בסיכומי התשובה חוזר המערער על טענותיו ומציין כי "בית הדין הנכבד הנו האינסטנציה המכריעה והקובעת כיצד, מתי והיכן ינוהל ההליך, והוא הפה המתיר, האוסר והקובע את אופן ניהול ההליך ... יוצא אפוא, מיניה וביה, כי אף אם המערער ביקש בקשה כלשהיא, ברי כי כל עוד בקשתו לא אושרה ולא ניתנה בגינה החלטה, ברי כי היא נעדרת תחולה". לגישת המערער נוהגת המשיבה בחוסר תום לב עת היא מבקשת עתה את השלמת ההליכים המקדמיים הגם שלא עתרה לכך בבית הדין האיזורי.

בעקבות עקרונות היסוד של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן – התקנות החדשות), החלים גם בבתי הדין לעבודה (ע"ר (ארצי) 18330-07-23 דינאמיק ג'ט אינג'נירינג בע"מ – לוין, פסקה 32 (4.2.2024)), חל שינוי בהתייחסות למחדלי בעלי דין הגורמים לפגיעה באנטרס הצבורי, בעקבות התארכות הליך שלא לצורך על חשבונם של בעלי דין נוספים הממתינים ליומם בהנתן משאביה המוגבלים של הרשות השיפוטית: "בעקבות התקנות החדשות, הגישה למחדלים של בעל דין היא פחות ליבראלית. בהנתן שמחיקת תובענה אינה יוצרת מעשה בית-דין אלא מחזירה את התובע אל סוף התור (וכן מחייבת את התובע בתשלום אגרה נוספת), אזי השמוש בכלי של מחיקת תובענה אינו נחשב לדרמטי במידה כזו שיש להפעילו רק במקרים קצוניים או כאשר 'כלו כל הקיצין'". (ע"א 2602/21 בן חמו נ' ליימן שליסל בע"מ. פסקה 4 (20.12.2021).

הטעם לכך הוא כי בית הדין האיזורי קבע בהחלטה בבקשת הביטול, עליה לא הוגש הליך ערעורי, כי על מנת למנוע פגיעה במערער "האיזון הנכון הוא שהתובע רשאי להגיש תביעתו מחדש והיא תתברר בפניי מהשלב בו מצוי הליך זה". משמעות הקביעה, העולה בקנה אחד עם בררת המחדל בעת מחיקת תביעה (עניין שבירו), היא כי התביעה תחזור להתנהל מאותו שלב בו נמחקה, כך שטענת היתיישנות לא תישמע בשלב בו מצוי ההליך.

...

המשיבה טוענת כי דין הערעור להידחות.

לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת כלל חומר התיק הגענו לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות, בכפוף להבהרה לפיה הוראות סעיף 15 לחוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958 (להלן – חוק ההתיישנות) תחולנה בנסיבות העניין, כך שמרוץ ההתיישנות מושעה בתקופה שבין הגשת התביעה שנמחקה לבין מועד מתן פסק דיננו.

סוף דבר – הערעור נדחה בכפוף להבהרה בסוגית ההתיישנות.