בקשה להשהות הליכי הוצאה לפועל עד להכרעה בערעור

במצב דברים זה, יש לקבוע שבאותם מקרים בהם פונה חייב בבקשה חדשה להליך של חידלות פרעון לאחר שהליך קודם בוטל בשל ניצולו לרעה, על הממונה (או במקרים המתאימים- על רשם ההוצאה לפועל) לבחון טרם כניסת חייב להליך של חידלות פרעון, וטרם מתן צו לפתיחת הליכים, שאכן חלפו בין שנה לשנה וחצי לפי שיקול דעתו של הממונה (או רשם ההוצאה לפועל), ובמקרים חמורים יותר עד שנתיים וחצי מעת ביטול ההליך הקודם ועד לפנייה החדשה לפתוח בהליך חידלות פרעון חדש – כאמור בהילכת אלקצאצי".

המערערים יכולים להגיש בקשה להשהיית הליכי ההוצאה לפועל למשך תקופה סבירה על מנת לאפשר להם לחזור ולנקוט בהליכי חידלות פרעון, לפי סעיף 77א' לחוק ההוצאה לפועל, כפי שרשם ההוצאה לפועל יימצא לנכון ולתקופה שתיקבע על ידו.

המערערים העלו השגה לגבי סמכותו העניינית של הממונה לידון ולהכריע לגבי תחולתה של הילכת "אלקצאצי" כתנאי סף לצורך הגשת הבקשה למתן צו לפתיחת הליכים, ולגבי קביעת תקופת ההמתנה, וטענו שהממונה הוא גורם מינהלי הנעדר סמכות משפטית, אך אין בידי לקבל את הטענה.

...

המערערים טענו שיש להגביל את תחולתה את הלכת "אלקצאצי" להליכים שננקטו לפי פקודת פשיטת הרגל, ולטעמם המחוקק העביר את מרכז הכובד בשאלת תום הלב של היחיד מנקודת הכניסה להליכי חדלות פירעון למועד מתן צו ההפטר, תוך שאימץ את הקביעה שנעשתה ב-ע"א 307/12 ישראל בלום נ' כונס הנכסים הרשמי (14.8.2012; להלן: "עניין בלום"), ויש לשים לב שלפי סעיף 163 לחוק ניתן לתקן פגמים שנפלו בהתנהלותו של היחיד, לרבות פגמים בתום הלב, אך סבורני שאין בטענות אלה כדי לסייע להם בגדרו של הליך זה. המחוקק העמיד את תקופת התשלומים בגדרו של הצו לשיקום כלכלי, כברירת מחדל, על שלוש שנים (סעיף 163(א) לחוק).

הממונה העמיד את תקופת ההמתנה על שנה ממועד ביטול ההליך הקודם, וסבורני, בשים לב לנסיבות העניין, כי החלטתו בעניין זה היא סבירה.

הממונה העמיד את תקופת ההמתנה על שנה ממועד ביטול ההליך הקודם, וסבורני, בשים לב לנסיבות העניין, כי החלטתו בעניין זה היא סבירה.

ראוי לציין כי בעניינו של "ווקנין" התרתי להגיש בקשה למתן צו לפתיחת הליכים טרם שחלפה מלוא תקופת ההמתנה שנקבעה על ידי הממונה, וזאת לפנים משורת הדין, מכיוון שחלפה יותר משנה ממועד ביטול ההליכים הקודמים, ומבלי שיש בכך כדי להשליך על ההחלטה שתתקבל בגדרו של הליך זה. התוצאה מהמקובץ לעיל ראיתי לנכון לדחות את הערעורים.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 21.4.2021, בת"א 15944-04-21 (השופט ג' גונטובניק), שבגדרה נדחתה בקשת המבקשים לעיכוב פינוי הדירה, שבה מתגורר המבקש 2 עם משפחתו, עד להכרעה בתביעה העיקרית.

בד בבד עם הגשת התביעה, הוגשה גם בקשה למתן סעד זמני, שבגדרו נתבקש בית המשפט המחוזי להורות על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל למימוש הדירה באבא קובנר עד להכרעה בתביעה, וכפועל יוצא – להורות על ביטול מועד פינוי הדירה הנוכחי.

יחזקאל ומשה טוענים כי החלטת בית המשפט המחוזי – שגויה, וכי את פינוי הדירה – יש להשהות עד להכרעה בתביעה שהגישו; או למצער, לעכבו ב-45 יום, לשם גיוס הסך של 2,000,000 ₪.

...

יחד עם זאת, לעיתים, גם לאחר שנשקל מכלול הנסיבות בכובד ראש, מתבקשת המסקנה כי אין מנוס מפינוי הדירה.

לא הונח לפנַי טעם שיצדיק התערבות במסקנה זו. אשר על כן, לא מצאתי כי ענייננו בא בקהל אותם מקרים חריגים, המצדיקים התערבות בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית.

בקשת רשות הערעור, אפוא – נדחית; מאליה מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע.

בד בבד עם התביעה הגישו המבקשים בקשה "לעיכוב ביצוע פסק דין (הליכי פינוי)" שהיא במהותה בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לפנותם מן הנכסים, וזאת עד להכרעה בהליך זה. בהתאם להסכמת הצדדים בדיון שנערך לפניי מתן ההחלטה בבקשה זו הושהה עד למתן פסקי דין בהליכים שהתנהלו בבית משפט זה בקשר עם נכסים נוספים באותו המיתחם (עליהם אעמוד להלן).

רשמת ההוצאה לפועל נדרשה לסוגיה זו, ועל החלטה שניתנה על ידה בעיניין הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. בהחלטה שניתנה בהליך הערעורי האמור נקבע כי בפסק הדין יש אי בהירות, כי על רשמת ההוצאה לפועל לפנות בשאלת הבהרה לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, וכי המשך הליכי הפינוי ייעשו בהתאם להבהרה שתנתן (פסק דין מיום 5.11.2019 ברע"צ 21066-03-19).

...

טרם שאדרש לטענות שהעלו הצדדים במסגרת הבקשה שלפניי, יש לעמוד על ההליכים הרבים שהתנהלו בין הצדדים בקשר עם הנכסים דנן ובהמשך לפסק הדין העומד במוקד הליך זה, ועל כך אעמוד להלן: בפסק הדין אשר ביטולו מתבקש, הכריע בית המשפט כי התובעים בהליך - המשיבים דנן, "הינם הבעלים של הנכס ודינה של טענת הנתבעים [המבקשים] בשאלת הבעלות להידחות". כן דחה בית המשפט את טענות המבקשים להיותם דיירים מוגנים בנכסים, ועוד קבע כי גם אם היו דיירים מוגנים, יש להורות על פינויים בעילה של "שינויים במושכר". המבקשים לא השלימו עם פסק הדין והגישו עליו ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"א 26141-04-12).

לאחר שההליך ההצהרתי הוכרע כנגד המבקשים, מבקשים הם למעשה לאיין את אותן הסכמות ולהתנער מהן על יסוד טענת מרמה, ונראה כי בנסיבות אלו המשוכה להוכחתה של טענת המרמה - משוכה שהיא גבוהה כאמור גם במקרה הרגיל - גבוהה היא אף יותר.

מסקנה זו מבוססת, בין היתר, על השיקולים הבאים: ראשית, פירטתי לעיל באריכות את ההליכים הרבים שהתנהלו בין הצדדים, מהם עולה כי מאז ניתן פסק הדין נקטו המבקשים כמעט בכל הליך והליך ערעורי אפשרי על מנת למנוע את מימוש פסק הדין, אך עמדתם נדחתה.

סיכומם של דברים - מכל הטעמים המפורטים לעיל, סבורה אני כי הכף נוטה בענייננו לדחיית הבקשה, והיא נדחית אפוא.

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בבקשה על נימוקיה ומצורפיה וכן עיינתי בתגובת המשיב, ולאחר שבחנתי את החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, הוראות החוק והפסיקה הרלוואנטיים, הגעתי למסקנה שדין בקשת רשות העירעור - להדחות.

מן הכלל אל הפרט המבקש מלין על כך שכב' רשמת ההוצאה לפועל עת החליטה לדחות את בקשתו לעיכוב ו/או השהיית הליכי ההוצאה לפועל, עד למתן החלטה בבקשתו לחידוש הליכי החדל"פ וקביעת תקופת צינון, חרגה מסמכותה וקבעה למעשה כי פרק הזמן שחלף מאז ביטול הליך החדל"פ ועד להגשת הבקשה הנו פרק זמן קצר (כשלושה חודשים) שאינו מצדיק העתרות לבקשה.

...

יוצא אפוא, כי חוק ההוצאה לפועל מגדיר במפורש את המקרים בהם ניתן להורות על עיכוב או השהית הליכים (ואף על ביטולו של הליך ולו באופן זמני), ועל רשם ההוצאה לפועל לפעול בהתאם לאותן הוראות, כאשר במקרים מסוימים חייב הוא לעכב או להשהות הליכים ובמקרים אחרים הדבר נתון לשיקול דעתו.

סוף דבר: לאור האמור, שוכנעתי כי אין להתערב בהחלטתה של כב' רשמת ההוצאה לפועל ואני דוחה את בקשת הרשות לערעור.

אני מחייב את המבקש לשלם למשיב הוצאות משפט בסך שך 4,000 ₪ תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום המלא בפועל.

בית משפט השלום בתל אביב -יפו לפני כב' השופט דן סעדון העתק החלטת בית משפט מיום י' כסלו תשפ"ד 23 נובמבר 2023 בקשה לביטול החלטה המבטלת את צו פתיחת ההליכים בעיניינה של היחידה ולהשבתה להליך.1. ביום 16.4.2020 ניתן צו פתיחת הליכים בעיניינה של היחידה, לבקשתה. על היחידה הושת חיוב חודשי בסך 2000 ₪. היחידה הגישה לממונה בקשה להפחתת תשלומים ומשזו נדחתה – הגישה בקשת רשות ערעור שנדונה לפני כמפורט להלן.

לבקשת היחידה הושהו הליכי הגבייה עד לתגובת הנאמן לבקשת היחידה להקפיא ולבטל הליכי גבייה עד בירור הקף סכום הכספים הלא מוגנים.

כיוון שאת הכספים ששילמה לנושים בהליכי ההוצאה לפועל יש לקזז מתביעות החוב שהגישו נושים אלה, יוצא כי נותרה יתרה לא גבוהה עד העמדת הקופה על דיבידנד בשיעור 100% בתוספת הוצאות, אגרות ושכ"ט והיחידה נכונה לשלם מדי חודש לקופה את היתרה בתשלום 1150 ₪.

דיון והכרעה דומני כי לא אטעה אם אומר כבר בראשית ההכרעה כי על פי הדין היה מקום לסלק את בקשת היחידה להשיבה להליך על הסף ולא לקיים בה כל דיון.

...

בנסיבות אלה אני סבור כי השבתה של היחידה להליך חרף מחדליה היא ראויה, אפשרית ולא עוד אלא שיש בהשבתה, בתנאים מסוימים, כדי להגביר את סיכויי שיקומה הכלכלי.

כיוון שהיחידה לא הצטיינה בהגשת דוחות כלכליים במרוצת ההליך וכיוון שתכלית דוחות אלה היא, בין היתר לספק לנאמן מידע שישמש בסיס לתכנית כלכלית, אני סבור כי הצעה המגלמת תשלום 100% דיבידנד נטו לנושי היחידה מאפשרת התייחסות סלחנית יותר למחדל זה של היחידה בתקופת הביניים ובלבד שבתקופת התשלומים – כהגדרתה להלן – תקפיד היחידה על הגשת דוחות חצי שנתיים מפורטים לנאמן משך כל תקופת התשלומים שאם לא כן יהיה מקום לשוב ולעיין מחדש בשאלת ההצדקה לתת צו שיקום כלכלי בעניינה של היחידה.

אני סבור כי תכנית התשלומים שמציע היחידה, הנפרשת על פני 50 חודשים, ראויה יותר מהצעת הנאמן לפרוש את תכנית התשלומים על פני 36 חודשים שכן התכנית הממושכת יותר, להשקפתי, אינה מתעלמת מן המחדלים המהותיים של היחידה בהליך; מחדלים שהובילו בסופו של יום לביטולו של ההליך.

אשר על כן, אני קובע כדלהלן: כפוף לכך שעל פי הצהרת ב"כ היחידה יועבר לקופה בקרוב סך 40,762 ₪ תבוטל ההחלטה בדבר ביטול ההליך בעניינה של היחידה והיא תושב להליך.