בקשה להקמת מתקן טיהור שפכים בשטח המפעל

רקע המערערת היא מחלבה הפועלת באשדוד המזרימה את שפכיה למערכת הביוב של המשיב 2, משם מגיעים השפכים למיתקן טיהור שפכים (מט"ש) המצוי באחריות המשיב 2.

המערערת פנתה למוסמך בבקשה לעיין מחדש בהחלטתו, וזאת משהסתבר כי לאחר שהוגש הערר נערך דיגום נוסף שתוצאותיו הקיצוניות הובילו את המשיב 2 למסקנה כי ישנו חשש שהשוחה בה נדגמו שפכי המפעל מזוהמת לעתים בזרימה חוזרת של שפכים ממערכת הביוב העירונית, דבר שגרם לו לאשר למערערת הקמת תא דיגום (הודעת דוא"ל מיום 12.9.13 שצורפה כנספח 5 להודעת העירעור).

הממונה אף ציינה כי שיטת הדיגום המקובלת במפעלי מזון כגון זה של המערערת היא של דיגום חטף, וכי באופן ספציפי יותר למערערת, נוכח כמות שפכים קטנה באופן יחסי וזמן שהייה קצר בשטח המפעל, נכון היה לבצע דיגום חטף כפי שאכן בוצע.

בצד זאת, ולבקשת המערערת, הוחלט לבצע גם דיגום מורכב על פני 24 שעות, וזאת בשים לב לכך שבמפעל הופעל מתקן טפול בשפכים המשחרר את תכולתו לביוב העירוני בשעות הלילה המאוחרות.

...

המוסמך הוסיף כי על השפכים המוזרמים לעמוד בכל עת בערכים המותרים להזרמה, ועל כן אין ממש בטענת המערערת, כאילו העובדה שמבוצעת ממפעל המערערת הזרמה מנתית של מלחים מנביעה את המסקנה ולפיה אין מקום לבצע דיגום חטף.

דיון והכרעה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

אני דוחה אפוא גם טענה זו של המערערת.

לסיכום - אני דוחה את הערעור.

במועדים הרלוואנטיים לעררים, הייתה חב' ח.פ.ת – חב' לפיתוח תשתיות בע"מ אחראית מטעם משרד התמ"ת על פיתוח איזור התעשייה בר לב ואיזור תעשייה סמוך נוסף בשם "תרידיון" (להלן: "חב' ח.פ.ת") כל אחת מהעוררות ביקשה להקים מיפעל על מיגרש שהוקצה עבורה באיזור התעשייה בר לב, ובעקבות זאת פנה תאגיד קולחי משגב לכל אחת מהן בדרישה לתשלום היטל ביוב, כמפורט להלן: ביום 21.5.06 נדרשה חב' רחש דפוס לשלם היטל ביוב בסך של 172,853 ₪ (להלן: "הדרישה הראשונה").

להשלמת התמונה נציין כי תשתית הביוב הציבורית בתחום שיפוטה של מועצה אזורית משגב, לרבות באיזור התעשייה בר לב, כוללת שלושה רכיבים: האחד, ביב צבורי שהוא מערכת קווים המשמשת מספר נכסים והשופכין מוזרמים אליה מהביב הפרטי, השני, ביב מאסף שהשופכין מוזרמים אליו מהביב הצבורי, והשלישי, מתקן לטיהור שפכים אליו מוזרמים מי שופכין מהביב המאסף (הרכיב השלישי ייקרא להלן: "המט"ש").

עיקר שיטת ההיטל סוכמו ב-עע"מ 2314/10 עריית ראש העין נ' אשבד נכסים בע"מ (פורסם בנבו), בו נפסק כדלקמן: "שיטת ההיטל החליפה את שיטת דמי ההישתתפות שנהגה עד שנות השבעים .......... לפי שיטה זו, תעריף ההיטל אינו מחושב בזיקה מימונית לעלות הקונקרטית של הקמת תשתית ספציפית, אלא מחושב כנגזרת מתחשיב מקצועי המבוסס על אומדן של כלל עלויות התשתית שאותו סוג של היטל נועד לממן בתחומי הרשות המקומית כולה. התחשיב נערך על-ידי אנשי מיקצוע (מהנדסי תעשיה וניהול, מהנדסי ביניין, כלכלנים ושמאי מקרקעין) ומביא בחשבון הן את השטח הבנוי בעת עריכת התחשיב הן את זכויות הבניה שטרם נוצלו לפי התוכנית הקיימת. מתחשיב כולל זה נגזר תעריף ההיטל, המשולם לכל מטר ריבוע או מטר מעוקב של בנייה." (שם, פסקות 13 ו-15 לפסק הדין).

לגבי מתקן טפול בשפכים הואיל ומשרד התמ"ת לא הישתתף במימון המתקן, המועצה יכולה לגבות מהיזם את חלקו" במכתב השני לעיל פירט מר יוסף את עבודות הביוב שבוצעו במימון משרד התמ"ת, והוסיף באומרו: "לאור האמור לעיל אין לגבות כפל היטלים ממפעלים שהוקמו באיזור התעשייה בר לב עבור ביוב צבורי וקו מאסף.

...

המסקנה אליה הגענו כאמור בסעיף 31 לעיל, אינה חלה על מערכת הביוב אשר הוקמה מחוץ לאזור התעשייה בר לב ושלא במימון משרד התמ"ת. הדברים נכונים במיוחד ביחס למט"ש אשר הוקם מכוח צו איגוד ערים.

בנידון יובהר כי לא מצאנו לחשב הפרשי ריבית על הסכום שיוחזר לעוררות, ושני טעמים לדבר: האחד, בהתאם לסעיף 35 לחוק העזר היטל הביוב אינו נושא הפרשי ריבית אלא אך ורק הפרשי הצמדה.

סיכום: לאור מכלול הנימוקים לעיל, אנו מקבלים את העררים באופן חלקי ומורים כדלקמן: המשיבות, ביחד ולחוד, תשלמנה לעוררת מספר 1, חברת רחש דפוס, סך של 132,325 ₪ ולעוררת מספר 2, חברת י.ש.ר שולמן, סך של 303,778 ₪.

כל אחת מהמשיבות שלפנינו ביקשה להקים מיפעל במיגרש שהוקצה לה באיזור התעשייה, וכאשר פנו האחרונות לקבלת היתר בנייה, הוצאו להן דרישות תשלום עבור היטל ביוב על ידי קולחי משגב (ששולמו, חלקן תחת מחאה; להלן: דרישות התשלום).

כן סוכם כי דמי הפיתוח האמורים אינם כוללים את עבודות הנחת מערכת הביוב שבוצעו או יבוצעו על ידי קולחי משגב, שאת ההיטל בגינן יש לשלם ישירות לה. יצוין כי תשתית הביוב הציבורית בתחום המועצה האזורית משגב כוללת שלושה רכיבים: ביב צבורי, ביב מאסף ומתקן לטיהור שפכים (להלן: המט"ש).

לבסוף, טוענת המדינה כי מדיניות הרשות היא להעדיף – היכן שהדבר מעשי וסביר – קביעת תעריפים אחידים לכלל שטח המועצה האזורית, ועל כן בבחירתה של המועצה בעניינינו לקבוע תעריפים אחידים לא נפל פגם.

...

בהתאם למסקנה זו, נקבעו הסכומים שעל המבקשות להשיב למשיבות כשהם נושאים הפרשי הצמדה בלבד.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית אפוא.

בגירסתה המקורית של העתירה, טענו העותרות – עריית באר שבע, המועצות האזוריות אשכול ובני שמעון, המועצות המקומיות מיתר ועומר, וארגון אדם טבע ודין – כי "שפכי העיר חברון וסביבותיה [...] מוזרמים לנחל חברון ובדרך זו אל נחל באר שבע ונחל הבשור שבשטח מדינת ישראל". לדבריהן, תופעה ותיקה זו החמירה בעקבות "הפחתת השמוש בבורות ספיגה בחברון, הגידול בכמות השפכים והירידה באיכותם", כך שעל אף "היתחייבותם המפורשת של המשיבים ליתן פיתרון כולל לבעיה זו לפני כ-10 שנים, טרם סולק המיטרד". בנסיבות אלה, ביקשו העותרות שורת סעדים, ובהם קידום מיידי של "תכנית לפיתרון כולל של בעיית השפכים הזורמים בנחל חברון שמקורם בשטח הרשות הפלסטינאית", הקמת מתקן לטיהור שפכים ו"מערכת השבת קולחים", שתאפשר שימוש בקולחים המופקים ממתקני הטיהור, ועוד.

מלבד תקלות אלה, נשלחה לתאגיד נווה מדבר "הזמנה לשימוע והתראה מכוח חוק רשוי עסקים, התשכ"ח-1968 בשל ניהול מתקן התפיסה ללא רישיון עסק". אשר לפעילות מט"ש שוקת, צוין כי "טרם הוגשה בקשה לצוו הרשאה חדש מאת התאגיד, אך היא אמורה להיות מוגשת בשבועות הקרובים" – בשים לב לכך שהזרמת קולחין "בכמות מסוימת ובתקופות מסוימות בשנה בלתי נמנעת". בהתייחס לניצול הקולחין המטוהרים, הובהר כי מיפעל ההשבה מאפשר לנצל כעת רק כשליש מן הכמות (כ-6000 מ"ק ביום) – בעוד כמות כפולה מזו מוזרמת לנחל חברון.

...

העותרות התבקשו להגיב להודעה, אך על רקע תחילת פעילותו של הצוות הבין-משרדי, הורה המשנה לנשיאה ח' מלצר, ביום 6.2.2020, כי "העותרות תגשנה הודעת עדכון מטעמן עד לתאריך 30.06.2020, כמבוקש". לבקשתן, נדחה גם מועד זה, ובסופו של דבר הוגשה ההודעה ביום 1.1.2021.

כן נמסר כי התוכנית להעברת הקולחין הבלתי מנוצלים למפעל ההשבה המרחבי – שאמורה להפסיק, בכפוף לביקוש מספיק, את ההזרמה לנחל – טרם הוגשה, אם כי הדבר צפוי להתרחש "ברבעון השני של שנת 2021". ביום 21.2.2021 נעתר המשנה לנשיאה ח' מלצר לבקשת המשיבים לשוב ולעדכן; התיר לעותרות להגיב להודעה העתידית; וקבע כי "בשים לב להימשכות ההליך והפעולות השונות שנעשו עד כה במאמץ למצוא פתרונות לסוגיות שהועלו בעתירה [...] התיק ייקבע לדיון בפני הרכב עד לסוף חודש ספטמבר 2021". בהתאם, הגישו המשיבים, ביום 26.7.2021, את העדכון הבא: אשר למתקן התפיסה, נאמר כי ימים ספורים לפני כן פורסם מכרז "להתקשרות עם קבלן משנה לצורך הפעלת מתקן התפיסה", ובו נכללו דרישות "בדבר שמירה על ניקיון רציף של הנחל [...] ופינוי שוטף של משקעי הבוצה והפסולת המצטברים בו". כמו כן, הוחלט כי הסכר שנועד לתפוס את השפכים ולהעבירם אל מתקן התפיסה "יועתק מזרחית לגדר ההפרדה", תוך "הסדרה של הנחל [...] אשר תמנע הצטברות של בוצה", וכי תקודם תוכנית שדרוג למתקן התפיסה – עד כדי הכפלת הקיבולת שלו, כך שתעמוד בתחזית לגידול בכמויות השפכים עד שנת 2040.

סוף דבר, העתירה מיצתה את עצמה, והיא נמחקת בזאת.

בדברי הסבר שצורפו לבקשה להיתר נאמר (בין השאר): "הקמת המתקן הנו חלק מיישום יעדי הממשלה לטפול בפסולת עירונית במטרה להקטין באופן מהותי את הקף ההטמנה. המתקן מיועד לשרת את יישובי הסביבה כפיתרון קצה לפסולת הביתית המיוצרת במרחב העירוני והוא חלק מיישום יעדי הממשלה לטפול בפסולת עירונית וצמצום הטמנתה[...]". הבקשה להיתר מבוססת על תכנית מתאר מקומית ממ/805 "מיפעל לטיהור שפכי גוש דן", החלה על המקרקעין, שפורסמה לתוקף ביום 24.8.1978 (להלן: תכנית 805) ועל פרק הפסולת בתמ"א 1.

סעיף 12 לתכנית מונה את "רשימת התכליות המותרות בשטח התכנית". בשטח המוגדר כמכון לטיהור שפכים מותרים: "מבנים ומתקנים לטפול בשפכים גולמיים"; "מערכות הולכה ושאיבה פנימיות"; "מבני עזר" (לרבות לתחנות שאיבה, מבנים ומתקנים לחשמל, מבנה ומתקן אוויר דחוס, מחסנים לחומרי טפול ועוד); "שירותי תשתית" (לרבות דרכים פנימיות, ביוב תעול ונקוז וכו'); "שימוש במבנים ומתקנים קיימים חיבורם והתאמתם לצרכי המפעל" (למשל ברכות חמצון, איוורור ונידוף, משאבות, קוי הולכה וכו').

...

המועצה הארצית הגיעה למסקנה זו לאור טענת היזם והמומחים מטעמו שהגנרטורים אליהם התייחס המומחה מטעם העותרות, לצורך השוואה, אינם יכולים להוות ענין להשוואה וכן לאור עמדת המשרד להגנת הסביבה שאמון על שנושא.

הפרויקט עבר "סגירה פיננסית". לפני העמדת המימון להקמת המתקן בחנו הגורמים המממנים את כל ההיבטים הטכניים והכלכליים של הפרויקט ונתנו הסכמתם להעמדת מימון בגובה של כמיליארד ש"ח רק לאחר שהגיעו למסקנה שמדובר בפרויקט בעל איתנות כלכלית גבוהה.

סוף דבר אני דוחה את העתירה.