בקשה להקמת גדר בטון על גבולות הנכס

לאור כל האמור הורה בית משפט קמא בהחלטתו מיום 22/02/19 כדלקמן: "1. אני מורה למבקש לפנות רוחב של 1 מ' לפחות מגבול החלקות, כפי שגבול זה נקבע בתשריט החלוקה שהוגש לתיק ביום 23.10.18, בכדי שניתן יהיה לבנות את "הגדר" כמשמעותה בפסק הדין, דהיינו לבנות קיר הפרדה עשוי בטון/בלוקים, כשמרכז "הגדר" יימצא על קו הגבול.

מעיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני בית משפט קמא ביום 19/07/18 עולה כי בעקבות הידברות שהתקיימה מחוץ לכתלי בית המשפט, בסיועו של עו"ד גרוסמן, כונס הנכסים, אשר לא ייצג את המבקש בהליך זה אלא בהליכים אחרים, ואולם סייע למבקש בהליכי המשא ומתן הגיעו הצדדים להסכמות במחלוקות שהתגלעו ביניהם, לרבות בעיניין קביעת הגבול בין החלקות ובניית הגדר בינן עם קבלת חוות דעתו של המודד אשר ימונה על ידי בית המשפט.

מקביעת המודד המוסכם עולה אפוא כי בלא קשר לבניית הגדר שאמורה על פי הסכמת הצדדים אשר קבלה תוקף של פסק דין להיות בגבול החלקות ולהיבנות בחלקם של הצדדים בחלקים שוים, יהיה על המבקש לפרק את הדק בחלקו וכן להסיט את הבריכה לתוך חלקתו, ובאופן שאין בהקמת הגדר על גבול החלקות החדש כשלעצמה להביא לפירוק הדק והסתת הבריכה, ואף אלה אין בהם כדי לגרום למבקש נזק כבד כנטען על ידו או נזק שעלול היה להגרם לו ככל שהיה עליו להסית את קו הגבול במיקום פלישתו לחלקת המשיבים.

...

לנוכח כל האמור ומשעובי גדר הלבנים שיש להקים במקום הינה 20 ס"מ ולא ניתן לחלוק על כך שלצורך הקמת הגדר נדרשת בניית יסודות לגדר, סבורני כי החלטת בית משפט קמא עליה משיג המבקש נובעת מהסכמות הצדדים שקבלו תוקף של פסק דין, היא אף נדרשת על רקע התנהלותו של המבקש, כפי שעלה מן ההליכים שהתקיימו בבית המשפט קמא והינה אכן סבירה ומידתית.

לנוכח כל האמור ומשעולה כי החלטת בית משפט קמא מתיישבת בבירור עם הוראות הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין ומשעולה כי המבקש יידרש ממילא לפרק חלקית את הדק ולהסית את הבריכה הניידת אין מקום לדון בהצעה אחרת שהועלתה על ידי המבקש אם בכלל במסגרת הבקשה לעיון חוזר, ואף לא ראיתי לזמן את הצדדים לדיון בכל הנוגע לכך, במסגרת הליך זה. סוף דבר לאור כל האמור, דין ערעורו של המבקש להידחות.

בנסיבות העניין הנני מחייבת את המבקש לשאת בהוצאות הבקשה בסך כולל של 3,500 ₪.

כך הייתה הסכמת ב"כ הצדדים שקבלה תוקף של החלטה בבית המשפט המחוזי: "...יבוטל פסק הדין שניתן ביום 16.3.09 נגד המבקשים בכל הנוגע לסעד הכספי שבו, היינו חיוב המבקשים בפצוי המשיבים בסך של 100,000 ₪ כל אחד מהם" (ר' עמ' 2 לפרוט' בית המשפט המחוזי ברע"א 44819-01-11).

המומחה מצא, בביקור בחלקת הנתבע, כי נעקרו 3 עצים בקומת הקרקע, הוקם קיר בטון לכל אורך גבול החלקה הצפון מערבי כשרום חלקו העליון מגיע לגובה של כקומה מעל הקרקע הסמוכה בחלקה 172, באשר לפי תכנית המדידה מפלסי הקרקע בשתי החלקות היו קרובים ורום הקיר היה בגובה נמוך הרבה יותר.

גם בניית קיר בטון על גבול החלקה הצפון המערבי, שלא לפי היתר, ובגובה משמעותי של 3-5 מ' (כפי שעולה מתצהיר מפקח ביניין עירית ירושלים), פוגעת בהנאת התובעים ובכלל זה גם דיירי הבית.

בניה בנגוד להיתר בניה, הקמת גדר גבוהה, פוגעים בנכסים סמוכים.

...

סבורני, כי מעשיו של הנתבע, הבניה תוך הפרת היתר הבניה, תוך סטיה מקווי הבניין ובלא שההליכים שננקטו בבית המשפט לעניינים מקומיים עוצרים ומפסיקים את הבניה בניגוד להיתר, גרמו לתובעים עגמת נפש מרובה.

סיכומו של דבר- נוכח כל האמור, אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעים סך של 20,000 ₪ בערכם כיום.

אשר להוצאות משפט- בנסיבות העניין, בהתחשב בהליכים השונים שהתקיימו במהלך ניהול תביעה זו, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים הוצאות משפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.

להשלמת התמונה, מעדות הנתבע עלה בבירור – כשם שעלה מעדות וייס לפני – כי יחסיו עם וייס בכל הקשור למיקום הגדר בין מגרשיהם הוסדרו בהסכמה, על רקע יחסים טובים ששררו ביניהם, וכי זליגת אחזקתו של הנתבע אל-תוך שיטחו של וייס לא נבעה ממעשה פלישה מכוון שנעשה על-ידי הנתבעים ביודעין אלא מכך שחל שינוי בשיטות המדידה של גבולות החלקה בין המציאות שעמדה בעינה בעת שהנתבעים רכשו את זכויותיהם בנכס לבין המועד בו ביקש וייס לבנות בשטחו וערך מדידה חדשה לשם כך [פרו' II עמ' 34 ש' 24 - עמ' 35 ש' 27].

מצאתי את עדותו על כך אמינה ועקבית; היא לא נסתרה כהוא זה. במסגרת הבניה עליה הוגשה הבקשה להיתר הקים התובע גדר בטון, לצד הגדר ההיסטורית, באותו תואי ובמרחק סנטימטרים ספורים ממערב לה, בשטחו שלו – אף שלפי ההיתר היה רשאי להקים את הגדר האמורה ממש על תואי הגדר ההיסטורית.

הנתבע אישר כי במועד שהיה מאוחר לבניית גדר הבטון על-ידי התובע החליף הוא את גדר הרשת הישנה בחדשה – על-גבי תואי הגדר ההיסטורית ובמקומה; עדותו לא נסתרה [נ/7 סע' 14; פרו' II עמ' 42 ש' 16-10 וכן שם בש' 22 עמד עמ' 43 בש' 2].

...

אני קובעת אפוא כי גדר הרשת המצויה כיום בין המגרשים מסמנת את קו הגבול בין שטחו של התובע לבין שטחם של הנתבעים, באופן שתואם את שנקבע בין הצדדים בהסכם – כמו גם את מקומה של הגדר ההיסטורית.

סיכומם של דברים התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעים את הוצאות ההליך בגין שכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסך של 17,700 ₪, כל זאת תוך שלושים יום מן המועד בו יומצא פסק-הדין לתובע – שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין עד מועד התשלום בפועל.

כאן המקום להבהיר כי בין אם נותרה הגדר הזמנית במקומה לאחר הקמת גדר הבטון לבקשת הנתבע ובין אם בנגוד לרצונו, דומני כי חלה על התובע החובה להקטין את נזקיו ויכול וצריך היה לפעול להסרת הגדר הזמנית שהוקמה משטח המושכר מיד בסיום בניית גדר הבטון על ידי הנתבע, תוך הצגת דרישה לשיפויו בגין עלויות הפרוק.

במסגרת קביעת השווי כאמור על ביהמ"ש לקחת בחשבון את העובדה שהתובע איננו נידרש לקומם את הנזק, שהרי בקוו הגבול הוקמה גדר חלופית ע"י הנתבע, ועל כן אין ביהמ"ש נידרש לקבוע פיצוי לתובע אלא כדי שוויה של הגדר שהוסרה לצורך העתקתה ושימוש בה במקום אחר כנכס השייך לתובע.

...

למעלה מן הצורך אציין כי מקובלת עלי טענת הנתבע לפיה נדרש להקים גדר בטון כחלק מתנאי היתר הבניה, בהיות הטענה הגיונית וסבירה ומתיישבת היטב עם השכל הישר.

הנה כי כן, מצאתי לקבל את גרסת התובע לפיה הנתבע הסיר את הגדר תוך שהוא גורם לה נזק, ללא רשותו, ואולם אינני מקבלת את גרסת התובע בנוגע לשיעור הנזק.

בשים לב לנתונים שנזכרו לעיל ביחס לגילה של הגדר ולטיבה ואופי השימוש בה עד יום הארוע, ובשים לב לכך שדומני כי יש להפחית משיעור הנזק את עלויות הסרת הגדר, אני קובעת כי הנתבע גרם לתובע נזק בסך של 700 ₪ בלבד.

בתאריך 22.6.2015 הגישו התובעים לועדה המקומית לתו"ב בחיפה בקשה לאישור הקמת גדר בטון בגובה של 1.8 מ' בגבול החלקה תוך סגירת פתחים לחלקה מספר 64.

בין הנסיבות שהנן רלוואנטיות לבדיקת מאזן הצדק יתחשב בית המשפט במספר גורמים, ובין היתר בכוונת הצדדים לרישיון, תנאי הרישיון, משך הזמן בו החזיק בעל הרישיון בקרקע בלי שבעליה פעל לסילוקו, הציפייה שיצר בעל המקרקעין אצל בעל הרישיון, מידת הסתמכותו של זה האחרון על הרישיון שניתן והנזק שניגרם לו עקב כך, האם בהסתמך על ציפייה זו השקיע בעל הרישיון ההשקעות בנכס ובפרט הקמת מבנים במקרקעין, הקף ההשקעות והאם ההשקעות היו על דעת בעל המקרקעין ובשיתוף פעולה עימו ובמידת הצורך במקרים של קבלת הבקשה לפינויו של המחזיק מכוח הרשות לקבוע את גובה הפצוי הכספי שלו זכאי המחזיק (ראה : רע"א 2701/95 כנען נ' אלטיף, פ"ד נג(3), 151).

...

עם זאת, המסקנה בנוגע לנתבעים 1 ו – 2 הינה שונה, מאחר והנתבעים 1 ו – 2 עשו שימוש בדרך המעבר למרות שחתמו על גבי מסמכים משפטיים המעידים על כך שחלקה מספר 64 נרשמה בפנקס הבתים המשותפים ולמרות שאותן מדרגות, אשר נמצאות מימין לשביל היריבה, ומצויות בתוך חלקה 64, נמצאות במצב תחזוקתי טוב המאפשר גישה ישירה אל תוך ביתם של הנתבעים 1 – 2 מהרחוב, ללא היזקקות לשביל הגישה (ראה : התמונה בסעיף 8.8.5 לסיכומי התובעים).

סוף דבר : בכל הנוגע לנתבעים 1 ו – 2, התביעה מתקבלת, וניתן בזה צו מניעה אשר אוסר על הנתבעים 1 ו – 2 מלהיכנס אל תוך ביתם באמצעות השביל אשר חולף בשטח חלקה מספר 65 ו/או מלעשות בה שימוש; מתוך רצון ליתן תקופה ראויה להיערכות והכשרה הכניסה מהשער הישן המותקן בחזית המגרש, צו המניעה יחול החל מיום 1.10.2021.

בכל הנוגע לנתבע 3, התביעה מתקבלת, וניתן בזה צו מניעה אשר אוסר על הנתבע 3 מלהיכנס אל תוך ביתו באמצעות השביל אשר חולף בשטח חלקה מספר 65 ו/או מלעשות בה שימוש; מתוך רצון ליתן תקופה ראויה להיערכות, ובין היתר, הגעה להבנות בין הצדדים, או לחלופין השלמת התכנית להרוס את המבנה ולבנות מחדש תוך תכנון דרכי גישה, צו המניעה יחול החל מחלוף 5 שנים מיום מתן פסק הדין.