בקשה להצהרה על פטור מתשלום משכנתא וביטול הליכי הוצל"פ

הקצאת המיגרש לנתבע 3 בשנת 1998 אישרה רמ"י את הקצאת המיגרש לנתבע 3 (להלן: "טל") לבקשת האגודה ובהמלצתה, אך העסקה בוטלה משלא שולמה התמורה עבור המיגרש לרמ"י .

תוצאת פועלו הפסול של הבנק בהעברת הכספים לאגודה היא בטלות הסכמים ופטור מתשלום ההלוואה.

ראו בנוסף: אורי גורן סדר הדין האזרחי 831 (מהדורה 11, 2013), המצביע על חובת מי שמבקש לפסוק לו סעד הצהרתי להוכיח כי קיים אינטרס לגיטימי לפיצול הדיון: "מאחר שהסעד ההצהרתי אינו ממצה את זכויותיו של התובע – שהרי התביעה ההצהרתית מוגשת, בדרך כלל, כשלב מקדמי לתובענה הבאה – על התובע להראות כי יש לו אינטרס לגיטימי לנקוט בדרך דיונית זו דוקא." אעיר בהקשר לענייננו כי בהעדר מישכון תקף, ולאחר שתיק ההוצל"פ ניסגר ובצדק, אין מקום להעניק לבנק סעד הצהרתי לצורך המשך או חידוש הליכי ההוצל"פ בתיק למימוש מישכון או בכלל.

לעניין עילת הסעד ההצהרתי המתבקש אפנה לסעיף 2 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, הקובע: "תביעה לקיום זכות כל שהיא נתונה להתיישנות, ואם הוגשה תובענה על תביעה שהתיישנה וטען התובע טענת היתיישנות, לא יזדקק בית המשפט לתובענה, אך אין בהתיישנות בלבד כדי לבטל את הזכות לגופה" בע"א 630/90 רוז'נסקי נ' ארגון מובילי לוד (בעולה) בע"מ (19.9.1991) נפסק כי טענת היתיישנות יכולה להיתקבל גם ביחס לתביעה לקיום זכות שנטען לגביה כי היא קיימת ממילא ובואר: "איני שולל את האפשרות, שייתכנו מקרים בהם יתבקש בית המשפט להעניק סעד הצהרתי, ומחסום ההתיישנות לא יעמוד לנתבע, כגון מקרה בו אדם פונה לבית המשפט על-מנת שזה יצהיר על הסטאטוס שלו (למשל בדבר גילו, מצבו המשפחתי ואזרחותו). אין להשיב למבקש כגון זה, שמכיוון שאותו מעמד נוצר לפני שנים, אין להעניק לו את מבוקשו בשל היתיישנות, שכן הצורך במתן אותה הצהרה מתעורר, בדרך כלל, בשלב מאוחר יותר.

לו עמד הבנק על המצאת אישור זכויות על ידי רמ"י, אישור רמ"י לבצוע העסקה, והתחייבותו לרישום משכנתא; לו היה הבנק יוצר קשר ישיר כלשהוא עם רמ"י לאימות הנתונים שקבל מהאגודה ומהלווים ולקבלת התחייבותו בטרם הועברו כספי ההלוואה, היה הבנק מתבשר על הפסקת שיווק המגרשים על ידי רמ"י, ועל הרקע לכך, והיה למד כי לא ניתן להעמיד כל בטוחה ממגרשי ההרחבה להבטחת תשלום ההלוואה.

...

מסקנה נוספת העולה מהממצא בדבר היעדר זכויות במגרש או בקשר אליו לאגודה וכן לציון ויהודית, והיעדר "נכס" בר שיעבוד במשכון, היא כי עניינה של התביעה אינו נוגע לזכות במקרקעין שההתיישנות לגביה 15 שנים כטענת הבנק.

המסקנה אליה הגעתי היא לפיכך כי יש לדחות גם את עתירות הבנק לפסיקת יתרת הסעדים ההצהרתיים שתבע.

התוצאה לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית.

ברם, מהבקשה למד כי גב' איזבל בלס טוענת גם היא לבעלות על הנכס ועתרה למחיקת המשכנתא שלכאורה רובצת עליו.

המבקש, בתגובה לעמדת בעל המניות - עו"ד וטשטיין, פרט להליכים שהתנהלו במסגרת תיק ההוצל"פ וכן להליכים שנקט צד ג' בעיניין הבעלות על הנכס, המעכבים את הליכי המימוש ופוגעים בזוכה, אשר בהתאם לנטען זכאי לקבל את כספו כבר תקופה ארוכה.

יוער כי המבקשת אף עתרה בעיניין זה, במסגרת ה"פ 14969-01-20 בלס נ' דקר ואח', במסגרת ההמרצה ביקשה להצהיר כי היא זכאית להרשם כבעלים על הנכס וכן כי על הכונס (המבקש בהליך שלפני) למסור לה את החזקה בנכס וכי כהונתו צריכה להסתיים לאלתר.

בתקנה 5א(ד) לתקנות החברות (אגרות), תשס"א-2001, נקבע: "חברה שהוגשה לגביה בקשה לביטול מחיקתה לפי סעיף 369 לפקודת החברות, לשם ביצוע פעולות שהיא חייבת לבצען לפי דין ולא לשם המשך פעילות, פטורה מתשלום אגרה שנתית או עיצום כספי שהוטל בשל אי תשלומה, לגבי השנים שלאחר המועד שבו הפסיקה החברה את פעילותה ועד למועד ביטול המחיקה, ובילבד שהגישה לרשם, לאחר שקיימה את חובותיה כאמור, דוח והודעה לפי סעיף 338 לפקודת החברות והמציאה לרשם את המסמכים המפורטים בתקנת משנה (א) ובתקנת משנה (א1)." מן האמור עולה כי, חברה תהא פטורה מתשלום אגרה במקרים בהם החייאתה הנה לשם ביצוע פעולה אותה היא נידרשת לבצע על פי דין.

בנסיבות אלו ולאור תכלית עמדת רשם החברות לייצר "צדק ושויון" בין חברות שאינן מקיימות את חובותיהן כדין לחברות שמקיימות את חובתן, איני מקבלת את הבקשה להורות על פטור מתשלום חוב האגרה.

לפיכך, בהמשך להחלטתה של כב' השופטת בלכר מיום 21/4/20, ולאור הצטרפותה של המבקשת לבקשה שלפני, מצאתי להורות כי המבקשים יחד ישאו בתשלום חוב האגרה, בתשלום הפירסום בעתון ובכל ההוצאות הנוספות שיתלוו להליך החייאת החברה ועד לפרוקה, לאחר שיושלמו ההליכים לשמם הוחיתה החברה.

...

לפיכך, לאור מטרת ההחייאה והעובדה כי נועדה לשרת את המבקשים, אני מקבלת את הבקשה להחייאת החברה.

בצידה, מעבר לחובת התשלום כפי שפורטה לעיל, אני מקבלת גם את עמדת הרשם כי יתווסף תנאי נוסף לתנאים להחייאתה, לפיו יוגש על ידי המבקשים דו"ח שנתי עדכני (מסמך המפורט והמעדכן את כתובת החברה העדכנית, הרכב ההון, בעלי המניות והדירקטורים).

לסיכום, לאחר ביצוע תשלום חוב האגרה והגשת הדו"ח השנתי, תוגש בקשה מתאימה.

מכל מקום, בתצהיר שהגישה בבקשה לביטול פסק דין בתיק ת.א 14576-09-15 הצהירה, כי ביכולתה לשלם את האגרה, אם תבחר לעשות כן. באשר לסכויי התביעה מיפרט המשיב, כי אלו קלושים.

על הנכס רשומה משכנתה מדרגה ראשונה שניטלה בחודש מאי 2015.

עפ"י תקנות בתי-המשפט (אגרות), תשס"ז – 2007, כל המביא הליך לבימ"ש ישלם אגרה עפ"י הקבוע בתקנות אלא אם ישנה הוראת דין הקובעת אחרת.

עפ"י הוראות תקנה 14(ד) קימת ראייה לכאורה לחוסר יכולתו של מבקש פטור אם ניתנה בעיניינו במהלך שנתיים שקדמו להגשת הבקשה, החלטה של בימ"ש לפטור אותו מתשלום אגרה, הכרזתו כחייב מוגבל באמצעים עפ"י חוק ההוצל"פ, הכרזתו כפושט רגל וקבלת גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה.

...

מן המקובץ הוא שהבקשה נדחית, באשר הנטל להוכיח את הזכאות לפטור (קרי – אי יכולת לשאת בתשלום האגרה), הרובץ על מגישת הבקשה, לא הורם דיו, אף לא על מנת להעביר את נטל השכנוע לעברו של הצד שכנגד.

בהמשך, ביום 31.8.2021 הגיש החייב בקשה חדשה [בקשה 57] במסגרתה עתר לבטל את ההליך ולהעביר את גביית החוב [חוב מופחת לטעמו מכפי שאושר בהליך זה] ללישכת ההוצאה לפועל, לדבריו על מנת שיוכל לקחת משכנתא על חשבון נכס שברשותו [לא הובהר האם כוונתו לדירה נשוא המתוה להפטר – א.ב.ג.] ולפרוע את החוב המופחת ללא הוצאות לנאמן.

בית המשפט רשאי להורות על ביטול הענקה מטעמים המנויים בסעיף 96 בפקודה אולם מקום שלא הוצהר כך, לרבות בשל פדיון זכויות להיתמודד עם הסיכון הגלום בניהול ההליך [כפי שהצדדים הסכימו להם במסגרת פשרה ביום 5.11.2019], אין המשמעות כי ההענקה בטלה ועניין זה אינו עוד להליך דנן.

עניינים אלו בעבר ונדחו על ידי בית המשפט, גם אם בהחלטות קצרות [ראו החלטות מיום 21.4.2020 ו- 11.5.2020], ובכל מקרה, התנסחותו של החייב בוטה וראויה לגינוי ולא לעיסוק בה. סופו של דבר כי הוגשה בקשה לפשיטת רגל כנגד החייב, החייב לא שיתף פעולה בהליך אולם חובו שולם על ידי המשיבה שפדתה את הסיכון הכרוך בבקשה לביטול הענקה.

סוף דבר – צו הפטר נוכח כל האמור, ובשים לב להודעת הנאמן מיום 21.10.2021 לפיה מולאו התנאים למתן הפטר לחייב, אני מורה כדלקמן: (1) לפטור החייב מהליכי פשיטת הרגל בכל הנוגע לחובות ולחיובים שצמחו עד ליום מתן צו הכנוס- 14.7.2014, בכפוף להוראות סעיף 69(א) בפקודה.

...

עניינים אלו בעבר ונדחו על ידי בית המשפט, גם אם בהחלטות קצרות [ראו החלטות מיום 21.4.2020 ו- 11.5.2020], ובכל מקרה, התנסחותו של החייב בוטה וראויה לגינוי ולא לעיסוק בה. סופו של דבר כי הוגשה בקשה לפשיטת רגל כנגד החייב, החייב לא שיתף פעולה בהליך אולם חובו שולם על ידי המשיבה שפדתה את הסיכון הכרוך בבקשה לביטול הענקה.

מטעמים אלו, סבורני כי ההליך מוצה, וכי החייב זכאי להפטר, כפי המלצת הנאמן.

סוף דבר – צו הפטר נוכח כל האמור, ובשים לב להודעת הנאמן מיום 21.10.2021 לפיה מולאו התנאים למתן הפטר לחייב, אני מורה כדלקמן: (1) לפטור החייב מהליכי פשיטת הרגל בכל הנוגע לחובות ולחיובים שצמחו עד ליום מתן צו הכינוס- 14.7.2014, בכפוף להוראות סעיף 69(א) בפקודה.

החייב הצהיר על חובות בסך 415,984 ₪ ל- 13 נושים.

ביום 10/07/2018 ניתן לחייב היתר זמני לניהול עוסק פטור בתחום השיפוצים, ובדיון שהתקיים ביום 16/04/2019 נקבע כי החייב ימשיך לנהל את העסק וצו התשלומים בעיניינו יוגדל לסך של 1,500 ₪.

המנהלת המיוחדת מציעה לקבוע בעיניינו של החייב תכנית פרעון בתשלום חודשי בסך 2,500 ₪ לחודש למשך 40 חודשים, בנוסף החייב ישלים לקופת הכנוס סך של 29,400 ₪ בגין דירת המגורים אותה רכשה אישתו, שכן מחד הדירה נרכשה על שמה בלבד ולכאורה מהלוואת משכנתה שנלקחה על שמה אולם החייב אחראי לשני שליש מהכנסות משק הבית ובהתאם אין ספק כי הוא נושא יחד עם אישתו בתשלומי המשכנתה.

ב"כ הנושה ביקש שככל שבית המשפט לא יבטל את ההליך, וייעתר להצעת תכנית הפרעון, תנתן לנושה הזכות להמשיך בהליכי הוצל"פ באופן מידי שכן מדובר במזונות ילדים שאין סיבה לעכב את המשך גבייתם לעוד שנים רבות.

הואיל ומרבית הסכומים לפי התכנית ישולמו ממילא לגרושה ואחר כך תצטרך להמשיך ולנסות לגבות את חובה, סברתי כי נכון יהיה להגיע להסכמה משופרת שתיטיב עם החייב והגרושה ברם הואיל והדבר לא הסתייע והואיל והיא מיתנגדת לתכנית המוצעת וסבורה כי תיטיב לגבות בהוצל"פ את המגיע לה ביתר הצלחה, נראה כי אין לחסום את דרכה ולהמשיך לנהל את ההליך עבורה חרף היתנגדותה.

...

המנהלת המיוחדת סברה שיש לבחון את עצם הוויתור של החייב בהסכם הגירושין שמא מדובר בהענקה פסולה ברם הגיעה למסקנה, בעצה אחת עם הכנ"ר, כי אמנם מדובר בוויתור אך אין לראות בכך הענקה פסולה שכן הגרושה ויתרה, בתמורה, על זכויות שהגיעו לה. מסקנה זו נכונה ומקובלת עלי ואני קובעת כי אין מדובר בהענקה פסולה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים והממצאים שהובאו בפניי, אינני סבורה שיש לאשר את תכנית הפירעון המוצעת.

לפיכך אני מורה על מחיקת הבקשה לפשיטת רגל על כל השלכותיה.