בקשה להצהרה על המצאה כדין לנתבע המתגורר בחו"ל

ביום 25.11.2019 היתקיים דיון במסגרתו התייצב מטעם המבקש עו"ד שעיה שהצהיר לפרוטוקול כדלקמן: "יש פה בעיה. הנתבע גר בחו"ל מזה עשרות שנים, הוא לא יכול להגיע לדיון, הוא גם לא קיבל לא את הזימון ולא את כתב התביעה. הוא קיבל בסה"כ הודעה מדייר שגר בדירה שבה הוא גר לפני עשרות שנים והדייר אמר לו שבתיבה היה זימון לדין וזהו, לא היה כתב תביעה.

לטענת המבקש, שגה בית המשפט קמא עת שקבע שהטענות נטענו סתם, כאשר הוא הצהיר על העובדות והיה מקום לחקור אותו ולקיים דיון, עוד נטען כי שגה בית המשפט קמא עת שראה במסמך 1 המצאה כדין כאשר מיסמך 1 (אישור המצאת דואר שאינו חתום על ידי המבקש) אינו חתום על ידו ונרשם בו כי דבר הדואר נשלח ולא נרשם שנימסר למבקש DELIVERED.

...

לאחר שבחנתי טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבותיו של מקרה זה הוכח בפני בית משפט קמא שכתב התביעה נמסר למבקש או למי מטעמו, או למצער כי המבקש מודע לכך שכתב התביעה הוגש כנגדו, וכי המבקש הערים קשיים שלא בתום לב אשר נועדו לסכל את הניסיונות שביצע התובע על מנת להמציא לידיו כדין את כתב התביעה דנן.

על כן, הבקשה נדחית.

הנני מחייב את המבקש בהוצאות המשיב בסך 3,000 ₪ בגין הוצאות ההליך שבפני.

באשר לטענה כי בית המשפט אינו הפורום הנאות לידון בתביעה, נטען כי חלות מספר חלופות הקבועות בתקנה 500 לתקנות, לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הרלבנטית למועד הנידון, העוסקת בהמצאה מחוץ לתחום, אשר מתקיימות בעיניין זה. כך, לפי תקנה 500(4) – ההיתקשרות בוצעה בתחום המדינה שעה שכל התכתובות בהתקשרות נעשו עת שהה התובע 2 בישראל; על פי תקנות 500(5), (7) – הן התשלום הכספי והן העברת היהלומים היו עתידים להתקיים בישראל ומשכך ההפרה הנטענת של ההיתקשרות אף היא ארעה בישראל; על פי תקנה 500(7א) – הנזק שניגרם למשיבים מהפרות הנתבע את ההיתקשרות היתרחש בישראל; וכן על פי תקנה 500(10) – התביעה הוגשה גם כנגד אביו של המבקש המתגורר בישראל, ולכן מתקיימים אף תנאיה של חלופה זו. תשובה לתגובה מטעם הנתבע - בתשובתו לתגובה טען הנתבע כי הבקשה לא הוגשה באיחור מאחר שמעולם לא הומצא לו פסק הדין כדין, וכן טען כי תצהיר מאומת קונסולארית אשר הוגש על ידו בהמשך להגשת הבקשה, מהוה תצהיר כדין.

עם הליכי מסירה אלו של כתב התביעה אין היתמודדות מספקת מצד הנתבע בבקשתו ותצהירו התומך בה. כל שקיים בתצהירו של הנתבע אשר צורף לבקשה, הנן ההצהרות הכלליות כי לא קיבל לידיו את פסק הדין או את כתב התביעה (ס' 4, 10 לתצהיר), כי המסירה לא התבצעה באמצעות חברת שילוח בינלאומית כפי שנדרשו התובעים בהחלטה שאישרה את היתר ההמצאה (ס' 14-16 לתצהיר) וכי מעולם לא סרב לקבל את מיסמכי התביעה (ס' 18 לתצהיר).

בנסיבות ההליך דנן, בהן הנתבע מתגורר מחוץ לישראל, ונוכח הכלל כי יש להעדיף את בירור ההליך לגופו, אני סבורה כי מתקיימת הצדקה להאריך את המועד להגשת הבקשה באופן שלא יפסול את קבלתה, תוך שהוצאות בגין אורכה זו יילקחו בחשבון בסכום ההוצאות הכולל שיקבע להלן.

...

אין בידי לקבל טענה זו שהרי הנתבע בעצמו הצהיר כי פסק הדין התקבל על ידו בחודש ינואר 2022.

בנסיבות ההליך דנן, בהן הנתבע מתגורר מחוץ לישראל, ונוכח הכלל כי יש להעדיף את בירור ההליך לגופו, אני סבורה כי מתקיימת הצדקה להאריך את המועד להגשת הבקשה באופן שלא יפסול את קבלתה, תוך שהוצאות בגין אורכה זו יילקחו בחשבון בסכום ההוצאות הכולל שיקבע להלן.

בית המשפט המחוזי בנצרת ת"א 13818-05-22 אפל נ' באייר ורמונט ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת עינב גולומב מבקשים/נתבעים: 1. דיוויד באייר ורמונט 2. אנדראה באייר ורמונט 3. רוברט באייר משיב/ תובע קלמן אפל החלטה

אשר לטענת המבקשים כי "בית המשפט חסר סמכות נוכח היותו פורום לא נאות"; אין חולק כי כתב התביעה הומצא כדין בישראל (אחרת לא נטען), ובנסיבות אלה הטענה לחוסר סמכות בינל"א איננה יכולה לעמוד.

בהקשר זה מדגישים הם כי המשיב הוא תושב חוץ שאיננו מתגורר בישראל, הוא לא הצהיר על כתובת מחוץ לישראל ואילו הכתובת בישראל שצוינה בכתב התביעה איננה כתובתו.

...

אשר על כן אני מורה על דחיית הבקשה לסילוק על הסף.

תכליות אלה כוללות בראש ובראשונה הבטחת תשלום הוצאותיו של הנתבע, שהוא הצד הפאסיבי שההליך נכפה עליו, ככל שבסופו של דבר תדחה התביעה נגדו ויפסקו לזכותו הוצאות.

אשר לסכום הערובה, בנותני את דעת לבכורת זכות הגישה לערכאות, השוקלת לקביעת סכום מתון, אל מול מאפיני התביעה – שמחד איננה נחזית להיות בעלת מורכבות חריגה, אולם נוכח מקום מושבם של המבקשים עשויה להיות כרוכה בעלויות עודפות, לצד העובדה כי המבקשים מיוצגים בהליך במאוחד, אני קובעת כי הערובה תעמוד על סך 60,000 ₪.

התובעים סברו כי מן מההודעה ומהבקשה האמורות לא ברור אם עו"ד בן עזרא כופרת בייצוגה את הנתבע 3 בהליך זה או שמא היא כופרת גם בעצם תקינות ההמצאה לנתבע 3, ולכן ביקשו להבהיר את תקינות המצאת כתב התביעה לנתבע 3, גם אם עו"ד בן עזרא אינה מייצגת אותו בהליך זה כעורכת דין, בהבהרה שהגישו ביום 20.7.23, הנחשבת כבקשה להכרה בהמצאה.

לטענת התובעים, ההמצאות שבוצעו, מהוות הימצאות כדין עבור הנתבע 3 על פי התקנה הרלוואנטית (סעיף 13 להבהרה), תקנה 163 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018 (להלן – התקנות), המסדירה את אופן ההמצאה במקרה בו הנתבע מתגורר בחו"ל ועל פי הפרשנות ברע"א 3774/22 תרו תעשיה רוקחית בע"מ נ' הייט (25.1.22); להלן - עניין תרו): לנתבע 3 יש "עניין" בישראל - כאמור בעיניין תרו, אין צורך בהכרח ב"עסק או עבודה", אלא נידרש קיומו של עניין בישראל כאשר בגדריו יכול שיבוא גם "נכס". בעניינינו, לטענת התובעים, הנתבע 3 מחזיק במניות החברה ולכן יש לו עניין בישראל, בין אם במניות שהן "נכס" ובין אם בחברה עצמה שהיא "עסק". כמו כן, לטענת התובעים, גם אם הנתבע 3 יכפור בבעלותו במניות, משנתן הלוואה לנתבעים 1 - 2 לצורך רכישת המניות, הוא זכאי לתשלום החזרים בצרוף ריבית, הכפופה למיסוי בישראל על פי הדין.

התביעה נסובה באותו עניין – סעדי התביעה הם, בין היתר, הצהרה על זהות בעלי המניות ועל הפרדותם, עקב הפרת חוזה ומצגי שוא.

...

סוף דבר: התובעים לא הוכיחו את התקיימות התנאים המאפשרים ביצוע המצאה של כתב הטענות הראשון שהגישו לפי תקנה 163(ג) לתקנות.

בקשתם להכיר בהמצאה לנתבע 1 ולעו"ד בן עזרא כהמצאה לנתבע 3 נדחית.

התובעים ישלמו לעו"ד בן עזרא הוצאות ההליך בסך 4,000 ₪.

נקבע כי על התובעת: "להמציא את כתב התביעה על נספחיו, הזמנה לדין, וההחלטות שניתנו בתיק, כשהם מתורגמים לשפה האנגלית, במסירה אישית עם אישור מסירה לנתבעים בכתובותיהם הרשומות. המסירה תיכלול גם תירגום של תקנות 166 עד 169 לתקנות, לשפה האנגלית." ביום 09.01.2024 הגישה התובעת את הבקשה דנן, במסגרתה פירטה את ניסיונות ההמצאה שביצעה וביקשה לקבוע כי המסמכים שפורטו בהחלטה מיום 25.10.23 (להלן: "המסמכים") הומצאו לנתבע כדין מאחר שהוא סרב לקבלם.

בפסק הדין בעיניין נענה סיכם בית המשפט את הוראות אמנת האג לגבי דרך ביצוע ההמצאה - "ככלל, על המבקש להמציא כתב בית דין לנתבע המתגורר במדינה החתומה על האמנה, להגיש למנהל בתי המשפט (המשמש כרשות המרכזית לצרכי אמנת האג) בקשה באמצעות טופס המצורף כנספח לאמנה, להמצאת כתב בית הדין למען ידוע במדינת היעד." למרות האמור, בסעיף 10 לאמנה (תוספת ראשונה לתקנות המצאת מסמכים לפי אמנת האג 1965, תשל"ו-1975) נקבעה דרך חלופית לבצוע ההמצאה.

כל עוד המדינה הזרה לא הצהירה על היתנגדותה לכך, ניתן לפי האמנה להמציא כתבי דין במישרין לצד השוהה בחו"ל באמצעות הדואר או באמצעות פקיד מוסמך, וזו לשון הסעיף: "למעט מקום שמדינת הייעוד מצהירה על היתנגדותה לכך, לא תניח אמנה זו מיכשול:

...

לאחר שבחנתי את טענות התובעת והמסמכים שצירפה, ולאחר עיון בנימוקי בית המשפט בעניין לאון ובפסיקה נוספת, השתכנעתי כי בענייננו לא בוצעה המצאה כדין.

נוכח ההבדלים בין שני המקרים, וכאשר המסמכים לא נמסרו בפועל לידי הנתבעים אף לא בהדבקתם לכתובות שצוינו, סבורני שאין להחיל בענייננו את כלל הידיעה.

לאור כל האמור, לא השתכנעתי שבנסיבות העניין יש להכיר בתקפות ההמצאה בחריגה מכללי האמנה והתקנות, משלא הוכח כי הנתבעים קיבלו בפועל את המסמכים ומשלא הוכח כי התובעת פעלה להמצאת המסמכים בהתאם להחלטה מיום 25.10.2023.