בקשה להצהרה על בטלות הסדר כובל בהסכם שכירות בקניון

בכך למעשה נדחו טענות הנתבעת לדחיית התביעה, ונותר לברר את טענות הנתבעים 2 – 4, לפיהן יש לדחות את התביעה שכן זכות הבלעדיות לה טוענת התובעת מהוה הסדר כובל, שאיננו חוקי, שאין ליתן לו תוקף, ויש להצהיר על בטלותו.

וכך גם נפסק במקרה אחר: "אשר לטענת המבקשת, כי המשיבה הפרה את הבלעדיות שניתנה לה, משאיפשרה למקדונלד'ס להתקין מכונות משחק בעיסקה, גם דינה להדחות. מקובלת עלי עמדתה של גראונד, אשר ביקשה לאבחן את פרשת קניון הראל, בטענה כי מדובר בסוגים שונים של סעיפי בלעדיות. סעיף בלעדיות בהסכם שכירות או מכר בו מגביל בעל מרכז מסחרי את הרוכש או השוכר לענין סוגי הנכסים או השירותים בהם יעסוק בחנותו הנו סעיף מותר לפי סעיף 3(3) לחוק, ואילו סעיף לפיו מתחייב בעל המרכז המסחרי בפני הרוכש או השוכר כי יקבל בלעדיות לעסוק בסוג מסויים של נכסים או שירותים והוא מוגבל מלאפשר לאחר שימוש דומה בנכס במרכז המסחרי, הנו אסור עפ"י החוק. עסקינן בסוג הראשון, ולכן אין מדובר בהסדר כובל אסור." (הפ (חי') 48652-09-11 ליאת בן נחום נ' ג'י ישראל מרכזים מסחריים בע"מ [פורסם בנבו], 10.10.12, פסקה 19).

...

אשר על כן, אני דוחה את התביעה בשני התיקים שאוחדו.

מאחר וטענות ההגנה של הנתבעת, ככר פטרה בע"מ, נדחו, בשים לב לכך שהנתבעת אכן הפרה את הסכם השכירות שהיא עצמה כרתה עם התובעת, אך גם לכך שהוגשו שתי תביעות נפרדות שנדחו, אני מחייב את התובעת לשאת בהוצאות הנתבעת בסך של 20,000 ₪.

אני מחייב את התובעת לשאת בהוצאות נתבעים 2- 4 בסך כולל של 50,000 ₪.

עוד לטענתן המערער אינו מבקש לבטל את הסכם הפשרה עקב טעות או הטעה, לכן אינו יכול לאחוז גם בהטבה שקבל בסעיף המטרה המורחב וגם להוסיף תנאים עליהם לא הוסכם.

כך גם בסעיף 20 לתצהיר נכתב כי "המשיבות הפעילו שיקול דעת בהתאם להסכמים והחלטתן היא שהפעלת החנויות למטרת ממכר פיצוחים/דברי מאפה אינה מתאימה לתמהיל החנויות בקניון ואינה מוסכמת" ובהמשך: "קיימת חשיבות רבה לחלוקת מטרות השמוש של החנויות השונות בקניון באופן ראוי ובהתאם לשיקול הדעת של המשיבות." ובסעיף 21: "... המשיבות נכונות היו בעבר ונכונות גם עתה לשקול לגופה כל בקשה של המבקש להפעלת חנויות למטרות החורגות ממטרות השמוש בהסכמי השכירות, ככל שהן מתיישבות עם התמהיל בקניון." וקיימים סעיפים נוספים המעידים על כך. לכן משבאו הצדדים להסכם הפשרה אך ברור הוא שהרחבת סעיף המטרה כולל בחובו גם את ההסכמה לעניין התמהיל, שהמשיבות הצהירו שהוא בשקול דעת שתי החברות והן כמיקשה אחת פועלות בשקול דעת ביחד בסוגיה זו כשלנגד עיניהן - התמהיל.

כך נידרש המערער, הוא המבקש שם לטענות על ויתור, אי חוקיות ופגיעה בקניינו ובחופש עסוקו, לרבות כי מדובר בהסדר כובל.

...

לבסוף יש לחזור ולהדגיש כי תוצאה של שחרור בעל זכויות מכל מגבלה שהיא ולתמיד וללא תלות אשר קורה בקניון, וכאשר כל בעלי הזכויות האחרים, לרבות המחזיקים השונים, מוגבלים בהוראה הכללית של סמכויות חברת הניהול, אינה מצטמצמת למסגרת היחסים שבין הצדדים דנן בלבד, אלא היא בעלת השפעה על כלל המחזיקים בחנויות בקניון ועל כן סבורני כי גם בחינת היבט זה יש לדחות את הערעור.

לו דעתי תישמע יש לדחות את הערעור ולחייב את המערער בהוצאות בסך 20,000 ₪.

ישעיהו שנלר, סג"נ, שופט אב"ד השופט קובי ורדי, סג"נ: לאחר שעיינתי בחוות דעתם של שני חברי להרכב החלוקים ביניהם בחרתי להצטרף לחוות דעתה של חברתי השופטת רביד.

תואר הרקע להסדר התשלומים בין התובעת לסיניון לאחר חילוט הבטוחה והערבות הבנקאית בהתאם להסכם לסילוק חוב השכירות מיום 11.11.14 (ת/4).

כהן אישר שהוא הקים ביולי 2012 חברה פרטית בשם רשת קניוני הסיניון בע"מ שמאה אחוז מהמניות הוחזקו על ידו והוא הקים חברה פרטית נוספת בשם סיניון קניון חיפה בע"מ, אשר רשת קניוני הסיניון מחזיקה במאה אחוז מהמניות שלה שבאמצעותה היה אמור לחתום על הסכם שכירות מול מת"ם. המבנה התאגידי נבחר כיוון שהיו אמורים להפתח מרכזים נוספים בהמשך.

נטען שאילו ביקש הסיניון לבטל את הסכם השכירות היה עליו לפעול לביטול כל ההסכמים שנחתמו על ידו.

נטען שאין מחלוקת כי הטענה לביטול ההסכם עלתה לראשונה במסגרת ההליך דנן בעוד שהנתבע לא טרח להסביר כיצד הוא התגבר על השהוי בהעלאת הטענה, כך שזו הועלתה רק לאחר שהסתיימה תקופת השכירות וההסכם בוטל על ידי התובעת בעת הגשת התביעה.

נטען בין היתר שאביבה הייתה זו שאיתרה את הנכס במרכז הקונגרסים, עוד בתחילת 2012, הרבה לפני שיצרה קשר עם צ'מנסקי; כהן ואביבה הצהירו שהיו מודעים לכלל העובדות שעומדות בבסיס הטענה של הקנוניה, עוד טרם נחתם הסכם השכירות מול מת"ם; חוות הדעת הגדירה את פתיחת המיזם במרכז הקונגרסים כאילוץ וקבעה שיש להקימו בחיבור בין חיפה לקריות; הוכח שבני הזוג לא עמדו בתנאי הסף של חוות הדעת לשם הצלחת המיזם ולא הציגו ולו חוזה אחד מול שוכר משנה בפרויקט, למרות שחוות הדעת קבעה בבירור שתנאי להצלחת המיזם הוא קיומו של חוזה שכירות מול חמישים אחוז מהסוחרים בטרם הפתיחה; הוכח כי לכהן ואביבה הייתה תכנית עסקית עלומה נוספת לאורה פעלו, שלא הוצגה בפני ביהמ"ש. נטען שלא הייתה היתייחסות לעובדות אלה בסיכומי התובע שכנגד.

...

מכל האמור לעיל הגעתי למסקנות הבאות: התובענה העיקרית מתקבלת באופן חלקי כך שהנתבע יחוייב לשלם כתוצאה מערבותו את הסך של 1,443,932 ₪ לידי התובעת כאשר סכום זה נושא הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התובענה.

התביעה הנגדית נדחית.

עם דחיית התביעה שכנגד נדחית גם ההודעה לצד שלישי.

מטרת השכירות לפי ההסכם כוללת מכירה של "מוצרי יוגורט", ומוצרים אחרים, כאשר למבקשת זכות בלעדיות הסכמית: "המשכירה מעניקה לשוכרת בלעדיות בשטחי הקניון שבבעלות למכירת מוצרי יוגורט למיניהם (לא כולל פרוזן יוגורט)..." (סעיף 3.3 להסכם; להלן: תניית הבלעדיות).

המבקשת הגישה ביום 4.2.21 בקשה לסעד זמני שבה טענה כי גילתה שמתחרתה המשיבה 3 (להלן: בי פרש), צפויה לפתוח בעוד ימים אחדים דוכן משלה שבו יימכרו מוצרי יוגורט באופן הנוגד את תניית הבלעדיות, ועתרה לצוים שימנעו מקניונים לאפשר הפעלת דוכן "למוצרי יוגורט למיניהם" וימנעו מבי פרש את פתיחת הדוכן למכירת "מוצרי יוגורט למיניהם". קניונים השיבה, והתמקדה בטענות באשר להיות תניית הבלעדיות משום הסדר כובל אסור, שבהתאם אינו כובל אותה, ועל כן השכירה את הדוכן לבי פרש, ללא הגבלות.

מכאן שיש לדעת קניונים להבהיר כי הצוו הזמני (שמובן שקניונים כי דינו לעת סיום ההליך להתבטל כלילי) יוגבל למוצרים שבהם הרכיב הדומינאנטי "בשיעור של למעלה מ-51% הינו יוגורט". דיון דין הבקשה להידחות, זאת לא כיוון שצד זה או אחר צודק בפרשנות באשר ל"מוצר יוגורט" מהו, אלא כיוון שדיונית, אין כל דרך לעסוק בשינוי החלטות שיפוטיות וגרירתן אנה ואנה בדרך של "הבהרת החלטה". יוער, זאת לעניין הצעת כל צד שאם עמדתו לא תיתקבל ראוי לנהל דיון במעמד הצדדים לגוף הבקשה תוך חקירת המצהירים (אך קבלת עמדתו שלו בלא דיון אין בה קושי): אין מקום לדיון שכזה.

...

החלטה בקשת המשיבות 2-1 ל"הבהרה" של החלטתי מיום 17.2.2021 בבקשה לסעד זמני שעניינו אכיפת תניית בלעדיות שהתחייבה בה בעלת קניון כלפי שוכר דוכן בקניון, הבהרה הנדרשת לעניין מהותם של "מוצרי יוגורט" כנזכר בצו.

מכאן שיש לדעת קניונים להבהיר כי הצו הזמני (שמובן שקניונים כי דינו לעת סיום ההליך להתבטל כלילי) יוגבל למוצרים שבהם הרכיב הדומיננטי "בשיעור של למעלה מ-51% הנו יוגורט". דיון דין הבקשה להדחות, זאת לא כיוון שצד זה או אחר צודק בפרשנות באשר ל"מוצר יוגורט" מהו, אלא כיוון שדיונית, אין כל דרך לעסוק בשינוי החלטות שיפוטיות וגרירתן אנה ואנה בדרך של "הבהרת החלטה". יוער, זאת לעניין הצעת כל צד שאם עמדתו לא תתקבל ראוי לנהל דיון במעמד הצדדים לגוף הבקשה תוך חקירת המצהירים (אך קבלת עמדתו שלו בלא דיון אין בה קושי): אין מקום לדיון שכזה.

בהחלטתי לא התכוונתי אלא להיעתר לבקשה לסעד זמני, זו שקראה למניעת מכירתם של "מוצרי יוגורט", כנזכר בבקשה ובתניית הבלעדיות החוזית, הא ותו לא. הבקשה לא עסקה בפירוט מדוקדק של טיבם של "מוצרי יוגורט", פרשופ מצדה לא הטעימה כי מוצרים שעברו במכונת יוגורט הם שיזוהו וייקראו "מוצרי יוגורט" שאליהם כיוונה תניית הבלעדיות, כשם שמנגד קניונים (וממילא בי פרש) לא ביקשה לעסוק ולו לחלופין בשאלות של דומיננטיות היוגורט במוצרים המכילים יוגורט, או האחוז המירבי של יוגורט מכלל המוצר.

הבקשה נדחית אפוא, הצו מיום 17.2.2021 נותר בעינו בלא "הבהרה". אשר להוצאות: פרשופ אינה זכאית להן.

התביעה שכנגד א. "כתב התחייבות בלתי חוזר ובקשה לפסיקת חוב – קפה הלל" ב"כתב התחייבות בלתי חוזר" זה נאמר בין השאר: "אנו הח"מ רמי חכמוף ת.ז. ... וקפה מודיעין ח.י בע"מ ח.פ. 514125848 (להלן ביחד: "החברה" ו/או "השוכרת") מצהירים ומתחייבים כלפיכם ביחד ולחוד כלהלן: הואיל: ושכרנו מכם מושכר בקניון עזריאלי מודיעין בהתאם להסכם שכירות וניהול מיום 25.06.2006 (שהוארך מעת לעת) להפעלת מושכר למטרת בית קפה – "קפה הילל", כשתקופת השכירות הייתה אמורה להסתיים ביום 30.04.2018 (להלן: "המושכר" ו/או "הנכס") (הסכם השכירות על נספחיו, להלן: "הסכם השכירות" או "הסכם הניהול"); והואיל: ובשל הפרות הסכם השכירות על ידינו בין השאר בגין אי תשלום שכ"ד, דמי ניהול חשמל מים חניה וכד' – התראתם בנו על ביטול ההסכם והודעתם על ביטולו תוך דרישה לפינוי המושכר (להלן: "הודעת הביטול"); והואיל: ובמסגרת פריסת חובותינו כלפיכם מסרנו לכם לפני מס' חודשים המחאות לכסוי חובותינו ובידיכם המחאות שסורבו ו/או שטרם הגיע מועד פירעונן בסך כולל של כ-460,000 ₪ (להלן: "המחאות ההסדר הראשון"); והואיל: ובידכם ערבויות בנקאיות בסך של 49,832 ₪ ובסך של 145,191 ₪ (קרן) (להלן: "הערבויות הבנקאיות"); והואיל: ואנו מבקשים להשתחרר מהסכם השכירות ולפנות את המושכר עד ליום 20.01.2017 (להלן: "המועד הפינוי") וכן מבקשים להסדיר תשלום יתרת חובנו כפי שיפורט להלן; לפיכך הננו להצהיר להתחייב ולבקש הסכמתכם כדלקמן: על אף האמור בהסכם השכירות והניהול אנו מתחייבים לפנות את המושכר עד ולא יאוחר ממועד הפינוי וזאת בדרך ובתנאים ובהתאם להוראות הסכם השכירות.

...

אני דוחה את טענת התובעים שהם סברו שעם דחיית כתב התביעה תדחה גם התביעה שכנגד, בין השאר, משום שהתובעים ממשיכים לשלם באופן סדיר את השיקים שניתנו לפירעון החוב.

אין עוד הצדקה לפטור את הנתבעים שכנגד מההצמדה ולחייבם רק בריבית מופחתת כפי שנהגו עמם התובעות שכנגד שכנגד עד כה. אני קובע ששיעורו של הפיצוי המוסכם יעמוד על 130,000 ₪.

הוא חילופי לסעד זה ואינו בר מימוש בתביעה זו. אני מחייב את הנתבעים שכנגד ביחד ולחוד לשלם לתובעות שכנגד את אגרת בית המשפט כפי הסכום שנפסק בפועל, כשהוא נושא הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית על פי חוק פסיקת ריבית -3% לשנה - מיום תשלום האגרה ועד למועד תשלומו לתובעים שכנגד.

אני מחייב את הנתבעים שכנגד ביחד ולחוד לשלם לתובעות שכנגד את הוצאותיהן האחרות, לרבות שכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪ כשהוא נושא הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית על פי חוק פסיקת ריבית - 3% לשנה - מהיום ועד התשלום בפועל.