בקשה להפקדת ערובה בתביעה נגד אזרח גיאורגי

לפניי בקשה לחייב את התובע, בעל דרכון גיאורגיה, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם של הנתבעים 2 ו - 3, בגין התביעה שהגיש נגדם ונגד נתבע נוסף בשם "יורי". לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה ובכל יתר המסמכים שבתיק בית הדין, כולל פרוטוקול דיון מוקדם אשר היתקיים ביום 15.4.19, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להיתקבל לגבי הנתבעת 3 ולהידחות לגבי הנתבע 2, מן הטעמים שיפורטו להלן.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לבצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תדחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

...

לפניי בקשה לחייב את התובע, בעל דרכון גיאורגיה, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם של הנתבעים 2 ו - 3, בגין התביעה שהגיש נגדם ונגד נתבע נוסף בשם "יורי". לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה ובכל יתר המסמכים שבתיק בית הדין, כולל פרוטוקול דיון מוקדם אשר התקיים ביום 15.4.19, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להתקבל לגבי הנתבעת 3 ולהידחות לגבי הנתבע 2, מן הטעמים שיפורטו להלן.

במקרה דנן, התביעה הוגשה נגד המעסיק הנטען (הנתבעת 2) ובעלת המניות שלו (הנתבעת 3) ועל כן, החלטתי תתייחס לכל אחד מהם בנפרד.

משהתובע לא ביסס טענתו כי יש להחיל דין שונה על עסקים משפחתיים ולא הביא ולו ראשית ראיה להתנהלות המתיישבת עם העילות המקובלות להרמת מסך, מצאתי כי יש לקבל את הבקשה להפקדת ערובה בכל הנוגע לנתבעת 3.

אכן נקבע, כי אין להסתפק בהוכחות יחסי עובד-מעסיק ומוטל על תובע להציג ראיות לכאורה לרכיבי התביעה אולם סבורני, כי בנסיבות העניין בהן מדובר בתובע אשר עבד ללא תלושים, וללא הודעה לעובד, מתקיימים "טעמים מיוחדים" המצדיקים סטייה מעקרון זה בהתאם להוראת הסיפא של תקנה 116א(ב).

לפיכך, אני מורה כדלקמן: התובע יפקיד ערובה בסך 1,500 ₪ להבטחת הוצאותיה של הנתבעת 3, בתוך 30 יום, שאם לא כן תימחק התביעה נגדה; התובע יודיע דבר כתובתו העדכנית עד ליום 28.4.19 שאם לא כן, יובא התיק לעיוני למתן החלטה משלימה; בשים לב לכך שחלק מהבקשה התקבלה, לא מצאתי לחייב את הנתבעים בהוצאות הגשת הבקשה וכל צד יישא בהוצאותיו.

להשלמת התמונה יצוין כי בדיון שהתקיים ביום 24.1.18 ועל רקע בקשת המשיבה מיום 15.1.18 להוספת ראיות מטעמה, לאור העובדה כי ההליך כנגד המשיב 2 (מיכאל מור) הסתיים בפסק דין חלקי, ובהסכמת הצדדים (המבקש והמשיבה), נקבע כי ההליך ינותב לסדר דין רגיל ,המשיבה תגיש כתב תביעה מתוקן בתוך 30 ימים והמבקש יגיש כתב הגנה מתוקן בתוך 30 ימים נוספים.

בהתייחס לשאלת גובה הערובה טענה המשיבה כי כלל אין לחייבה בהפקדת ערובה, ברם אולם מטעמי זהירות ציינה כי ככל שבית המשפט ימצא שיש מקום לחייבה בהפקדת ערובה, ניתן להסתפק בָּערבון בסך של 20,000 ₪ שכבר הופקד על ידה (במסגרת בקשתה לסעד זמני) כדי שזה ישמש גם כערובה להוצאות המבקש בהליך העקרי והובאו על ידה דוגמאות לגובה סכומים שחויבו תובעים להפקיד (ר' בהרחבה סעיפים 49–55).

נפסק כי אף אם מדובר בתובע אזרח זר, אין די בכך על מנת לחייבו בהפקדת ערובה באופן אוטומאטי, אלא יש לשקול שיקולים נוספים (ר' רע"א 2310/10 אבו קבע נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 27.6.10)).

לא למותר לציין כי בנספח ב לכתב התשובה מטעם המבקש אף צוינה כתובתה של המשיבה בגיאורגיה, דהיינו המבקש מודע לכתובת זו. למען הסר ספק נקבע בזאת בנוסף, כי כתובתה של המשיבה לצורך ההליך דנן, לכל אורכו ובאורח בלתי חוזר, תהיה אצל בא כוחה וזאת אף לצורך נקיטת הליכי הוצל"פ בקשר עם תובענתה זו, אלא אם כן יתיר בית המשפט מראש את שינוי הכתובת.

...

מבלי שהנני מתעלם מן האמור בסעיף 16 לעיל הרי שבבוחני את סיכויי התובענה, סבורני וזאת מבלי לקבוע מסמרות לעתיד ובזהירות הראויה, על בסיס החומר המצוי בפניי לעת הזו, כי התובענה אינה חפה מקשיים אשר יכול וישליכו על סיכויי קבלתה, בשים לב לעובדה ממנה לא ניתן להתעלם בשלב זה, כי המשיבה כופרת בתוקפם של מספר מסמכים עליהם היא חתומה.

בנסיבות העניין ובהינתן האמור, בשים לב לשיקול הדעת הנתון לבית המשפט בהחלטה בבקשה כגון דא, לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, באיזון האינטרסים המתחייב, בשים לב לסיכוייה הלכאוריים של התביעה, מידת מורכבותה והיקף ההתדיינות הצפוי, הנני מורה בזאת כי המשיבה–התובעת תפקיד כערובה להוצאות המבקש–הנתבע סך של 40,000 ₪.

המשיבה יכולה, חלף ההפקדה הכספית, להמציא ערבות בנקאית אוטונומית צמודת מדד בסכום זה. לפנים משורת הדין הנני מורה כי את סכום הערובה בסך 40,000 ₪ תפקיד המשיבה ב־4 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, בסך 10,000 ₪ כל אחד, בתאריכים 1.3.18, 1.4.18, 1.5.18 ו- 3.6.18 .

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לבצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תדחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

אין מחלוקת כי התובע הוא תושב גיאורגיה, ומכאן שהתקנה האמורה חלה בעיניינו ויש לבחון האם חל אחד החריגים לכלל הקובע חובת הפקדת ערובה.

משכך, יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה בהתייחס לתביעה כנגד הנתבעת 3 .

...

אני סבורה כי יהיה זה בלתי צודק להקשות את דרכו של התובע לבית הדין ולפגוע בזכותו לגישה לערכאות רק משום שאין ברשותו מסמכים ברורים המבססים קיומם של יחסי עובד מעסיק עם הנתבעת 2 – כאשר מסמכים כאלה חובה על המעסיק להנפיק.

גם אם ניתן לראות במסמכים הללו ראשית ראייה לתביעה כנגד הנתבעת 2, לא נובעת מכך המסקנה האוטומטית כי הנתבעת 3 צריכה לשאת בחיוב כלשהו מכוח עילת הרמת מסך.

לסיכום, לא הוכחה ראשית ראייה בכל הנוגע לתביעה כנגד הנתבעת 3 .

הבקשה הוגשה יום לאחר פתיחת ההליך בו הוגשה מטעם המבקשת תובענה בסדר דין מהיר נגד המשיב, לתשלום חוב כספי על סך 34,105 ₪.

על-פי הנטען בבקשה, המשיב הוא תושב זר, אזרח גיאורגיה, אשר פנה אל המבקשת המשמשת כעורכת דין, ובקש כי תייצג אותו בהליך משפטי המתנהל בינו לבין בת זוגו לשעבר על רקע סיכסוך הנוגע לבנם הקטין, בפני בית המשפט לעינייני מישפחה בעיניין החזרת ילד חטוף על-פי אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), תשנ"א-1991.

תקנה 124 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018 (להלן: "התקנות") קובעת לעניין סעד זמני בדבר עיכוב יציאה מן הארץ: "124. (א) בית המשפט רשאי לתת צו עיכוב יציאה מן הארץ ולהורות על הפקדת הדרכון או תעודת המעבר של המשיב או להתנות תנאים ליציאתו, אם שוכנע כי קיים חשש ממשי שהמשיב עומד לצאת מן הארץ לתקופה ממושכת או לצמיתות, והיעדרו מהארץ עלול להכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין; אם התובענה היא לפיצויים בשל נזק גוף – די אם בית המשפט השתכנע שקיים חשש סביר שהעדרו של המשיב מן הארץ עלול להכביד על ביצוע פסק הדין.

למעשה, כאשר אין למשיב נכסים בישראל, ולא נטען כי בכוונתו להבריח נכסים באופן שיסכל את האפשרות להפרע ממנו לכשיינתן פסק הדין, הרי שאין תוחלת להותרתו בארץ כבן ערובה עד למתן פסק הדין.

...

לפיכך, ויחד עם העובדה שגובה הסכום אשר את גבייתו אמור להבטיח מתן הצו מקים חריג על-פי התקנות, אין מקום להיעתר לבקשה בהיעדר טעמים מיוחדים שיצדיקו מתן צו המהווה אמצעי קיצוני.

לאור כל הנימוקים המפורטים לעיל, סבורני כי מדובר בבקשה אשר לא מגלה עילה על פניה, ולפיכך מוצדק לדחותה גם ללא צורך בתשובה (ר' רע"א 1556/21 עירון נ' בר אור [פורסם בנבו, 22.4.2021].

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב יפו בש"א 200971/99 תיק עקרי: 912198/99 בפני: כב' השופטת ע. פוגל - סגנית שופט ראשי 1. א. ארונסון בע"מ 2. מונדי כ"א יעיל (1996) בע"מ פאליצוק גיאורגי פסק דין

המערערות טוענות כי אין האמנה מונעת חיוב תובע בהפקדת ערובה, אם אין הטעמים לבקשה זו טעמים המצויים בתקנות.

ת' 28 (א) לתקנות ביצוע אמנת האג 1954 השניות קובעות כדלקמן - "תובע או מיתערב , שהוא אזרח אחת המדינות בעלות האמנה ושמקום מושבו באחת מהן, לא תצווה עליו רשות שיפוטית, מחמת היותו זר או מחמת שאין לו בישראל מקום מושב או מקום מגורים, ליתן ביטחון או ערובה לפירעון הוצאות משפט שהנתבע עלול להוציאן ושהתובע או המתערב עלולים להתחייב בהן כלפיו במשפט". מאחר שמדינת רומניה היא מהמדינות המנויות בתוספת לתקנות לבצוע השניות, אין מקום בחיוב המשיבים בהפקדת ערובה.

...

טענות המשיבים בתמצית: הואיל ורומניה חתומה על האמנה השניה ולפי ת' 28 (א) לתקנות ביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי) התשכ"ט - 1968 , אין מקום להיעתר לבקשה המבוססת על העילות שלגביהן אוסרת האמנה חיוב בהפקדת הוצאות כאמור.

לאחר שעיינתי בבקשה, בהחלטת כב' הרשמת מיום 14.11.99, בנימוקי הערעור לרבות התיק העיקרי ובתגובת ב"כ המשיב (לרבות התגובה המשלימה), לא מצאתי לנכון להיעתר לערעור והטעמים יובאו להלן.

על יסוד כל האמור לעיל - אני קובעת כי אין מקום לקבל את הערעור.

הערעור - נדחה.