בפסק דין מיום 13.10.20 דחה בית הדין את התובענה, בהסתמך על חוות דעתו של המומחה אשר מונה על ידי בית הדין.
במסגרת העירעור על פסק דינו של בית הדין קמא הסכימו הצדדים ביום 7.4.21 כי עניינו של התובע יוחזר אל בית הדין האיזורי לצורך מינוי מומחה רפואי נוסף.
ביום 16.8.21 השיב המומחה על שנשאל, תוך שהוא קובע כי: "יש לסכם כי מדובר בהחמרה משמעותית (קרי מעל 20%) של הליקוי בגב תחתון עקב העבודה. את שיעור ההחמרה ראוי שתיקבע ועדה רפואית".
ביום 30.12.21 נערך דיון לשמיעת סיכומי הצדדים בעל פה ובסופו נקבע בהאי לישנא:
"1. הנתבע הגיש בקשה להצגת שאלות הבהרה ביום 27.12.21. לאור עתוי הבקשה נקבע שהיא תדון בישיבת היום.
המומחה נימק את תשובותיו, תוך שהוא מפנה ומסביר לגבי האמור בחוזר הרלוואנטי של משרד הבטיחות והגהות בנוגע לטלטול ידני של משאות.
בסיכום תשובותיו לשאלות ההבהרה, ענה המומחה באריכות, ותיאר כי לליקוי בגב תחתון ישנם גורמים רבים, אשר חלקם לא ניתנים להערכה או לצפייה מראש, כגון המרכיב הגנטי; חלקם מהוים גורמים אישיים, כגון מחלות רקע, עישון, השמנה, תאונה קודמת וכו'; וחלקם מיוחס לעומסים חצוניים הקשורים לעבודה בהתאם לתשתית העובדתית ותורת המקרוטראומה.
המומחה אף השיב אחת לאחת לשאלות ההבהרה של הנתבע, לרבות ביחס לספרות הרפואית אליה הופנה, ואף תמך מסקנתו במקורות ספרותיים אותם הביא מטעמו.
...
לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה על יסוד חוות דעתו של המומחה הראשון, אשר היתה מנומקת, בהירה ומפורטת, בניגוד לחוות הדעת של המומחה הנוסף אשר נפלו בה פגמים רבים.
לפיכך, אין מקום לאמץ את חוות דעתו של המומחה הנוסף, ויש לדחות את התביעה על יסוד חוות דעתו של המומחה הראשון ד"ר קרסיאנסקי ו/או לחילופין למנות מומחה שלישי.
מכל האמור לעיל עולה, כי מדובר בחוות דעת שהיא מנומקת בפירוט רב, עניינית ומקצועית, ויש להעדיפה על חוות הדעת הקודמת לה. ראשית, כפי שנקבע בפסיקה, כאשר ישנן שתי חוות דעת של מומחים, בית הדין יעדיף את זאת המיטיבה עם המבוטח; על אחת כמה וכמה שבפני המומחה הנוסף עמדו חומר רפואי רב יותר וכן תשתית עובדתית מפורטת יותר בעניינו של התובע.
בנסיבות העניין, ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בגובה
4,000 ₪, וזאת בתוך 30 ימים מהיום.
