בקשה להפחתת צו תשלומים רטרואקטיבית

החייב עתר בגוף הבקשה להורות על הפחתת צו התשלומים לסך של 150 ₪ באופן רטרואקטיבי ממועד סיום עבודתו ביום 1.9.20 ועד שימצא עבודה שלטענתו תניב לו הכנסה יציבה.

...

בהחלטתי מיום 30.7.20 החלטתי ליתן לחייב הזדמנות אחרונה למיצוי זכויותיו בהליך ונעתרתי לבקשתו והוריתי על ביטול פסק הדין מיום 10.12.19 ועל חידוש ההליך וזאת, נימקתי, לאחר שעיינתי במכלול הטיעונים והנסיבות שפורטו בבקשה ובכלל זה אלו הנוגעות לבנו של החייב, העובדה כי החייב היה בחל"ת מספר חודשים (עקב משבר הקורונה), העובדה כי החייב שילם מספר תשלומים לקופת הכינוס גם לאחר ביטול ההליך וכי על פי תחשיביו חוב הפיגורים עמד על סכום נמוך משמעותית מכפי שטענה המנהלת המיוחדת דאז וכן צמצום הוצאות השכירות ועברו המקשה על פוטנציאל ההשתכרות שלו.

בהתאם זה אני מורה לחייב, וכתנאי להישארותו בהליך, לסלק את חוב הפיגורים שנצבר החל מחודש 4/21 עד 12/22 ב -3 ע"ס 2,000 ₪ כ"א שישולמו החל מחודש 1/23 בנוסף לתשלומים השוטפים בהתאם לצו התשלומים כך שעבור החודשים 1/23 - 3/23 יפקיד החייב בקופת הכינוס סך של 3,000 ₪ לחודש ולאחר מכן, החל מחודש 4/23, יפקיד החייב סך של 800 ₪ לחודש בנוסף לתשלומים השוטפים כך שבכל חודש יפקיד החייב סך של 1,800 ₪ (ע"ח חוב הפיגורים ותשלום שוטף) עד לסילוק חוב הפיגורים שנצבר בתקופה האמורה.

אני סבור כי לאור נתוניו האישיים והמשפחתיים של החייב מדובר בפריסה סבירה בנסיבות המאזנת כראוי בין הצורך בקביעת תשלום הולם לטובת נושי החייב ובין שמירה על רמת ההכנסה הנדרשת לצורך קיום צרכי מחייה בסיסיים של החייב וזאת בשים לב לפוטנציאל השתכרותו וחלוף הזמן הרב מאז תחילת הליך מבלי שנקבעה תוכנית פרעון עד כה. אוסיף בהקשר זה כי את הפריסה האמורה ביססתי על חובת החייב להשיא את השתכרותו ולהשתלב בשוק העבודה במשרה מלאה או במשרה שתניב לו, לכל הפחות, הכנסה בגובה שכר המינימום כפי שמצופה מאדם בגילו הצעיר ובהעדר מצב רפואי מגובה באסמכתאות המונע ממנו לנצל את כושר השתכרותו ויש להניח כי הוא כבר השתלב בעבודה כאמור בהתאם להודעתו האחרונה מיום 27.7.22.

על כן אני מורה לחייב בשלב זה להגיש לתיק עד ליום 12.2.23 אישור של המנהלת המיוחדת לפיו הוא שילם סך של 3,000 ₪ (1000 ₪ תשלום שוטף עבור חודש 1/23 ו- 2,000 ₪ ע"ח חוב הפיגורים), הגיש דו"חות דו חודשיים עבור 6 חודשים אחרונים לפחות כאשר הדו"חות ערוכים כנדרש ומגובים באסמכתאות מלאות ועדכון בדבר המאמצים שעשה לצורך הפחתת החובות בדין קדימה, שאם לא כן אורה על ביטול ההליך ללא דיון נוסף ולאור הנימוקים שפירטתי בהרחבה לעיל.

כמו כן, ציינה היחידה כי היא מתקשה לעמוד בצו תשלומים בגובה 2,200 ₪ אך לא הגישה בקשה להפחתת צו התשלומים בשל העובדה שבקשה זו נבחנת רק אם לא קיימים מחדלים בתיק, אך בשל האיחור בהגשת הדוחות נצברו מחדלים בתיק זה. היחידה ציינה כי בן זוגה אינו עובד בעבודה מסודרת משך שנים.

משכך, התביעה נדחתה רטרואקטיבית וגובה החוב עומד על סך 185,872 ₪.

...

אחרי ששקלתי בעניין אני סבור שישנם קשיים ניכרים בתגובת היחידה שהוגשה בעניין זה: תגובת היחידה בעניין זה הוגשה ללא שצורף לה תצהיר כדין ועל כן לא ניתן לתת משקל לטענות הנטענות בו, זאת שעה שנטענות במסגרתו טענות עובדתיות רבות ביחס לאופן יצירת החוב כלפי המל"ל. מדובר בחוב בן 19 שנים כאשר היחידה לא פעלה לערער על קיומו.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אני מורה על ביטול צו פתיחת ההליכים שניתן בעניינה של היחידה.

לאור החלטתי האמורה לא מצאתי טעם לדון בטענת היחידה לקיזוז אותו מבצע המל"ל. צו עיכוב היציאה מן הארץ וההגבלות שהוטלו בעניינה של היחידה יבוטלו בתוך 60 יום ממועד מתן החלטה זו, על מנת לאפשר לנושים לפעול בעניינים אלה בהליכי הוצאה לפועל פרטניים.

לפי עמדת המל"ל, הרי שבהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בעיניין ע"א 5628/14 יוסף סלימאן נ' סמירה סלימאן ואח' מיום 26.9.2016, על הערכאות הדיוניות לבחון האם יש לכלול את דמי המזונות במסגרת צו ההפטר, ולהדרש לשורה ארוכה של מבחנים שבכללם נסיבות אי תשלום דמי המזונות, האם הישתמטות מתשלום החוב נעשתה באופן מכוון, האם היחיד פנה לבית המשפט לעינייני מישפחה בבקשה להפחית את גובה דמי המזונות בהתקיים מקרה שבו מיתקיים שינוי נסיבות אל מול מועד מתן פסה"ד וכו'.

קציבת המזונות תחול רטרואקטיבית מיום מתן צו פתיחת ההליכים, ואי תשלום דמי המזונות הנקצבים במלואם עד למועד הדיון, יהווה עילה לביטול ההליך.

...

הנאמן סבור כי יש מקום לבטל את ההליך, וכי ככלל אין מקום להיעתר לבקשת החייב לקבלת הפטר מחוב המזונות - משום שאין מדובר בחוב ישן ומשום שחוב המזונות אינו קשור למצבו הרפואי של היחיד.

אני מורה למוסד לביטוח לאומי להעביר את הכספים המעוכבים לקופת הנשייה, הכספים המעוכבים ישמשו תשתית לצו השיקום בנוסף לתשלומים.

לאור האמור אני מורה על מתן צו לשיקום כלכלי בהתאם לסעיף 161 לחוק ובהתאם לתנאים כדלקמן.

ביום 8.06.20 הגיש החייב בקשה נוספת להפחתה בצו התשלומים לסך 150 ₪ רטרואקטיבית, בציינו כי הסיבה לבקשה היא גירושיו.

...

בהחלטה שניתנה באותו יום צוין, כי קיים קושי להיעתר לבקשתו של החייב בדבר הפחתת התשלום החודשי נוכח מחדליו, אך בסופו של יום, לפנים משורת הדין הופחת התשלום ל-200 ₪ למשך 3 חודשים.

בנסיבות אלו אין מנוס מביטול ההליך.

אני מורה אפוא על ביטול הכרזת החייב כפושט רגל ועל ביטול ההליך בעניינו בהתאם להוראת סעיף 55(ב) לפקודה.

ביום 29.6.20 ולאחר שצברה חוב פיגורים, עתרה החייבת בבקשה נוספת להפחתת צו התשלומים באופן רטרואקטיבי החל מחודש 6/19 ולעיון מחודש בתוכנית הפירעון לאחר קבלת ההחלטה בערר שהגישה בשאלת דרגת אי הכושר ואשר היה קבוע לחודש 7/20.

...

לאור כל האמור לעיל, מקובלת עלי עמדת הנאמן שלפיה גם בהינתן הקביעות החדשות של המל"ל, החייבת אינה נעדרת כושר השתכרות באופן מלא והעלאת דרגת אי הכושר ב-5% אינה מצדיקה שינוי משמעותי נוסף או מתן הפטר לאלתר.

יחד עם זאת, לאור דרגת אי הכושר שנקבעה לחייבת לאחרונה, לרבות דרגת אי כושר מלאה בתקופה מ- 22.5.23 עד 31.8.23, ובהתחשב במכלול נסיבותיה ומגבלותיה הרפואיות ולאור העובדה כי לחייבת הוכרו דרגות אי הכושר על ידי המל"ל לאחר קביעת תוכנית הפרעון המקורית בעניינה שהתבססה על פוטנציאל השתכרות מלא והעלאת דרגת אי הכושר לאחר שאושרה תוכנית הפרעון מופחתת לפי הצעת הנאמן מיום 8.2.21 אני סבור כי חל שינוי בנסיבות המצדיק שינוי החלטתי מיום 2.3.22 והפחתת סכום הפירעון הכולל תוך פריסתו למספר תשלומים חודשיים של 300 ש"ח לחודש שלטעמי מהווה תשלום ראוי ושקול בנסיבות ומאזן נכונה בין צורכי מחייתה של החייבת והאינטרס שלה לשמוט את חובותיה ולפתוח פרק חדש בחייה בהינתן מגבלותיה לבין האינטרס של הנושים להיפרע מהחייבת.

לאור האמור מכוח הסמכות המוקנית לבית משפט זה לפי סע' 181 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"מ-1980 לעיין מחדש בהחלטותיו ובכלל זה בהחלטה למתן צו הפטר מותנה אני מורה כי החייבת תהיה זכאית להפטר חלוט באם תשלם 18 תשלומים חודשיים שווים ורצופים של 300 ₪ כ"א, החל מחודש 3/24, כך שתוסיף לקופת הכינוס סך של 5,400 ₪ חלף הסך 11,000 ₪.