בקשה להעברת תובענה לבית משפט מנהלי כסיווג עתירה מנהלית

סיווג התקיפה משפיע על סוגיית הסמכות העניינית, שכן על פי רוב תקיפה ישירה של מעשה מנהלי מקומה בערכאה המינהלית ואילו תקיפה עקיפה מקומה להתברר בערכאה אחרת, כגון בית משפט אזרחי, בכפוף לחריגים שהותוו בהלכה הפסוקה לכלל זה (ראו למשל בר"מ 7363/09 מרכז משען בע"מ נ' עריית תל אביב יפו, [פורסם בנבו] פסקה 8 (02.03.2010)).

כך, למשל, נקבע בעבר: "על בתי המשפט לבחון היטב תביעות בהן מתבקש סעד כספי ואשר בגדרן משיג התובע על החלטה מנהלית כזו או אחרת של רשות. רק באותם המקרים בהם מדובר בתקיפה עקיפה תוכר סמכותו של בית המשפט האזרחי. ואולם, באותם המקרים בהם הלכה למעשה מדובר בתקיפה ישירה של ההחלטה המנהלית, אין לאפשר עקיפה של הליך העתירה המנהלית, על סדרי הדין הקבועים לגביה, באמצעות ניסוח מניפולטיבי של כתב הטענות" (רע"א 7987/10 מדינת ישראל נ' עמותת מוסדות "חזון ישעיה" [פורסם בנבו] (28.4.11)).

לאור האמור לעיל, הבקשה לדחייה על הסף מחמת העידר סמכות עניינית נדחית ואף נדחית הבקשה להעביר את התיק לבית משפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים.

...

ועדת התמיכות החליטה להורות על ביטולה של התמיכה המוענקת לרשויות עמק יזרעאל, קריית גת והתובעת וזאת מאחר שהרשויות אינן מבצעות את הפרויקט בעצמן או באמצעות חברת בת שלהן או תאגיד עירוני שבשליטתן כדרישת מבחן התמיכה של המשרד , יחד עם זאת החליטה ועדת התמיכות לפנים משורת הדין לאשר לרשויות תשלום עד ליום 31.5.18 וזהו לשון ההחלטה: " החלטת וועדת הרשויות שניתנה ביום 1.1.2018, בעניין עמק יזרעאל, קרית גת ותל אביב בטלה וזאת לאור הנתונים שהובאו בפני הועדה, לפיהם הרשויות פורטו מעסיקות את הפרויקטורים באמצעות גופים שאינם הרשות או תאגיד עירוני...לאור כל האמור לעיל, ולפנים משורת הדין, הוועדה מאשרת תשלום לרשויות לתקופה של עד ליום 31.5.2018 ומבהירה כי לא תאושר תמיכה באמצעות גופים אחרים (שאינם הרשות) לאחר מועד זה. התמיכה מה- 1.6.2018 תאושר רק להעסקה באמצעות הרשות או תאגיד עירוני בהתאם לנוהל התמיכות והוראות התכ"ם בעניין". לטענת הנתבעת מדובר למעשה בהשגה על החלטה מנהלית של רשות ציבורית, אשר הסמכות לדון בה נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים המתנהל במסגרת בית המשפט המחוזי.

לסיכום, בית המשפט הנכבד נעדר סמכות עניינית ומקומית לדון בתביעה ודינה סילוק על הסף.

כך, למשל, נקבע בעבר: "על בתי המשפט לבחון היטב תביעות בהן מתבקש סעד כספי ואשר בגדרן משיג התובע על החלטה מנהלית כזו או אחרת של רשות. רק באותם המקרים בהם מדובר בתקיפה עקיפה תוכר סמכותו של בית המשפט האזרחי. ואולם, באותם המקרים בהם הלכה למעשה מדובר בתקיפה ישירה של ההחלטה המנהלית, אין לאפשר עקיפה של הליך העתירה המנהלית, על סדרי הדין הקבועים לגביה, באמצעות ניסוח מניפולטיבי של כתב הטענות" (רע"א 7987/10 מדינת ישראל נ' עמותת מוסדות "חזון ישעיה" [פורסם בנבו] (28.4.11)).

לאור האמור לעיל, הבקשה לדחייה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית נדחית ואף נדחית הבקשה להעביר את התיק לבית משפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.

כפועל יוצא מקבלת ההשגה, כמבוקש בתובענה, מבוקש להורות על העברת חיוב השטח 74.36 מ"ר המהוה חדר חשמל משותף ע"ש חברת החשמל ועל חלוקת שטח הקרקע בחלק יחסי בין שלושת המחזיקים בה. בהתאם להחלטתי מיום 16.12.21 הוסב ההליך מעתירה מנהלית לדיון בתובענה בסדר דין מהיר, זאת מאחר שחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים אינו חלק בבימ"ש זה. הנתבעת מיתנגדת למבוקש ולפי גישתה, התובענה נגועה בשיהוי ניכר משהוגשה כ- 7 חודשים לאחר המועד שבו היה על הנתבעת להשיב להשגה לפי שיטת התובעת (21.5.21), ועל כן דינה להדחות על הסף.

כאמור לעיל חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, אינו חל על איזור יהודה ושומרון, כיוון שלא נכלל בתקנון המועצות המקומיות (יהודה ושומרון) 1981 על נספחיו והתוספות לו. לצד האמור בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כערכאת העירעור קבע בפסק הדין בע"א 9624-07-16 י.ד. עשוש תשתיות בע"מ נ' מועצה אזורית שומרון (6.10.16) כי ככל שהכותרת עתירה מנהלית אינה מתאים להליך שאינו מיתנהל מכוח חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, אין קושי לסווג את ההליך כהמרצת פתיחה ובילבד שההליך יתנהל מן הבחינה העניינית כהליך של ביקורת שיפוטית על החלטה מנהלית.

הלכה היא כי תוצאת האיחור במתן התשובה להשגה אינה מותנית בפעולה מצד התובעת, כל שכן כאשר זו פנתה לנתבעת במכתב התראה וביקשה לאשר את התוצאה המתבקשת ורק לאחר שהוברר לה כי היא עומדת על דרישתה הגישה את העתירה.

...

לאור האמור אני קובע כי ההשגה שהגישה התובעת לשנת המס 2021 התקבלה במלואה, בהיעדר תגובת הנתבעת במועד.

אני מורה לנתבעת לתקן את פנקסי הארנונה בהתאם לקביעות בפסק הדין ולהמציא לתובעת דרישת תשלום מתוקנת ביחס לשנת המס 2021.

לאור העובדה כי מדובר במחלוקת משפטית ופסק הדין ניתן לאחר ישיבה אחת, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל 10,000 ₪ בתוך 30 ימים שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

וכי בהתאם לסעיף 5 לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, התש"ס – 2000 (להלן:- "חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים") הסמכות של בית המשפט לעניינים מנהלים חלה על כל העניינים המנויים בתוספת הראשונה לחוק וכי לאור סעיף 3 לתוספת, עניין העתירה נתון לבית המשפט לעניינים מינהליים.

לפיכך, אין לבית משפט השלום סמכות עניינית לידון בהחלטות אלו אלא רק בדרך של "תקיפה עקיפה". כפי שנקבע בעיניין צ'רנוי, בעמ' 840:- "חלוקת סמכויות השיפוט הענייניות בין ערכאות השיפוט הנה שאלת יסוד בתחום המשפט הדיוני. ממקור הסמכות העניינית שואב בית המשפט את כוחו ומרותו. המשפט אמור להגדיר הגדרה ברורה וסדורה מהם סוגי העניינים שכל ערכאה אמורה להזקק להם, ולהבטיח בכך מסגרת של סדר, יציבות, ודאות, וכיבוד הדדי בין הערכאות. הסדר הסמכויות אמור להבהיר לציבור המתדיינים לאיזו ערכאה עליהם לפנות בבקשתם לסעד מבית המשפט. הותרת שאלות סמכות בערפל של אי-ודאות או באזור דמדומים של סימני שאלה אינה רצויה מבחינה מערכתית ומבחינת המתדיין הפרטי". בשאלה כיצד יש לסווג תבוענה כ"אזרחית" או כ"מנהלית" הבהיר בית המשפט העליון בעיניין צ'רנוי כי:- "גם לאחר שהבהרנו את מערכת סמכויות השיפוט בעניינים מנהליים, עשויה לעלות שאלה כיצד יש לסווג תובענה שהוגשה לערכאה אזרחית על-פי תוכנה וטיבה: האם כעניין אזרחי או כעניין מנהלי, וזאת לצורך איתור הערכאה המוסמכת לידון בה. ודוק: שאלה זו אינה זהה לשאלה שנדונה לעיל, שעיקרה הוא באלו נסיבות ניתן לסווג ענין מנהלי כבעל מאפיינים המקימים לגביו סמכות מקבילה לבג"צ ולערכאה אזרחית. ענייננו בפרק זה הוא בשאלה כיצד יש לסווג תובענה שיש בה יסודות מנהליים ואזרחיים מזה ומזה, ונידרש להכריע האם עניינה הוא, ביסודו אזרחי, או שמא מנהלי. סיווגו הענייני של נושא התובענה אינו תמיד קל. הוא מצריך בחינה החורגת מניסוחן הטכני של עילות התביעה והסעדים המבוקשים בתובענה, ומחייב לא אחת ירידה למהות הסיכסוך בין הצדדים, ועמידה על התכלית שלשמה מתבקשת ההכרעה השיפוטית. מלאכת הסווג עשויה להצריך, לעיתים, בירור נתונים עובדתיים בעלי אופי אובייקטיבי וסובייקטיבי כאחד. בצד הנתונים האובייקטיביים של העניין, נודעת חשיבות גם לפן הסובייקטיבי, הבוחן את היתייחסות הצדדים עצמם לסכסוך שביניהם (ע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פד"י נו(6) 295; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית, תשס"ה) 13; רע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פד"י נד(4) 337).

בעת"מ (חיפה) 3395/06 עמותת אל סונדוס נ' מדינת ישראל (2006) הבהיר בית המשפט שכאשר מדובר בסעד כספי של העברת כספי תיקצוב בעבור תלמידים המקום לידון הנו בערכאה האזרחית המוסמכת.

...

הנתבעת מפנה לרע"א 7989/10 מדינת ישראל נ' עמותת מוסדות "חזון ישעיה" (2011) שבו נקבע כי אין לאפשר "תקיפה ישירה" במסווה של תביעה כספית.

אשר על כן הנני דוחה את הבקשה וקובע כי הסמכות העניינית והמקומית הינה לבית המשפט בבאר שבע, המדינה תגיש כתב הגנה עד ליום 19.6.22 ותישא בהוצאות התובעת בגין בקשה זו בסך 3,000 ₪ ללא קשר לתוצאות ההליך.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים ת"צ 18274-07-16 פלג, כהן, דויטש - עורכי דין ואח' נ' עירית תל-אביב-יפו לפני כבוד השופט, סגן הנשיא אליהו בכר מבקשת ליאו בל (1986) בע"מ ע"י ב"כ עו"ד עדי מוסקוביץ ממשרד עו"ד מוסקוביץ אזוראל ו/או עו"ד אורי דויטש ממשרד עו"ד פלג, כהן דויטש ו/או עו"ד מוטי איצקוביץ ממשרד עו"ד כץ, גבע, איצקוביץ KGI משיבה עירית תל-אביב-יפו ע"י ב"כ עו"ד ויוי משולם קור ו/או דנה רייס מהשרות המשפטי עריית ת"א פסק דין

רקע בתמצית עניינה של התובענה שבכותרת בבקשת אישור לתביעה ייצוגית נגד עריית ת"א, בטענה כי גבתה ארנונה שלא כדין עת החל מתאריך 1.3.2015, שינתה את תעריף הארנונה לסיווג "ביניין המשמש לחניית רכב ללא תשלום" לתעריף המזערי הקבוע לסיווג "משרד, שירותים ומסחר" (מתעריף של 42.78 ₪ למ"ר באיזור 1 ו-36.48 ₪ למ"ר באזורים 2-3, הועלה התעריף ל-64.83 ₪ למ"ר).

לעומת זאת המשך ניהול ההליך – אשר כאמור נמצא בראשיתו ואף היה שלוב בהליכים דומים אחרים כגון הערעורים המנהליים ותובענות ייצוגיות מאוחרות – היה מוביל לא רק להוצאות ובזבוז משאבים לצדדים ולמערכת המשפט העוסקים במחלוקת משנת 2015, אלא אף לסיכון כלפי חברי הקבוצה שייתכן שלא היו זוכים כלל לתיקון והשבה (ר' פסק דיני בעתירות המנהליות; ס' 20(ד) לחוק בהיתחשב בכך שמדובר בסכומים גבוהים היוצאים מהקופה הציבורית), ולחלופין לסיכון לעירייה ולקופה הציבורית-העירונית שהייתה נידרשת להשבה ישירה של סכומים גבוהים (ר' עמדת בית המשפט העליון בדיון בערעורים).

ר' לעניין זה פסק דינו של בית המשפט העליון מהעת האחרונה: "לאחר תיקון מספר 10 לחוק – כאשר בית המשפט מורה על מתן סעד כספי לטובת הציבור, שומה עליו להורות על העברת הכספים המיועדים לכך לקרן שהוקמה מכוח סעיף 27א לחוק, תוך ייעוד הכספים לתחום הקרוב לנושא התובענה הייצוגית שהוגשה, ככל שהדבר מתאפשר" (ע"א 6521/21 עמותת אל ספם נ' חאיק (19.10.2022)).

...

ההסדר אליו הגיעו הצדדים כולל את כל ההליכים בעניין שינוי התעריף לרבות ההליך דנן, הערעורים המנהליים (שהוסכם על מחיקתם) ותובענות ייצוגיות מאוחרות שהוגשו (שנמחקו, וב"כ התובענות המאוחרות צורפו כב"כ להליך דנן (ר' החלטתי מיום 17.11.2021)).

סוף דבר הסדר הפשרה מאושר, למעט לעניין "סכום ההשבה הפתוח" שיועבר לקרן כמפורט לעיל.

ההודעה יועדה במקור להשלח באופן פרטי לקצינה בשם אביגיל מימון, ונכתב בה כדלקמן: "אביגיל שאלה בכנות הכי אמיתית, אני אוהב ומאוד סומך עלייך, אני סוגר עלייך בע"ה לק. חופשות במקום אושרית זה בסדר בטוח מבחינתך או שאת רוצה קצינת אסירים בדקל. כי אני שומע כל מיני דברים ורוצה לדעת בודאות כי אני רוצה לדעת שהמסר שאני מעביר לממ"ז זה בתיאום איתך שנדבר באותו קול אל תשכחי כי ק. אסירים סהרונים ממלא מתפנה ב 31.05.21". ההודעה נשלחה טרם התפרסם המיכרז, וודאי טרם נדונו המועמדים בועדת השיבוצים.

במסגרת תגובת הנתבע לבקשה לתיקון כתב התביעה חזר הנתבע על הטענות בעיניין חוסר סמכות עניינית לבית משפט זה לידון בתובענה, בנסיבות אלו טען אין מקום בכלל לאפשר תיקון כתב התביעה ויש להורות על מחיקת התובענה.

בפסק דין בעיניין עע"מ 3309/11 נדב קוטלרסקי נ' המועצה המקומית תל מונד (פורסם במאגרים משפטיים) (להלן:- "פרשת קוטלרסקי"), נקבע כדלקמן: "על דרך הכלל, הסמכות העניינית של בתי המשפט האזרחיים הולכת אחר הסעד..... לעומת זאת, הסמכות העניינית בבתי המשפט לעניינים מנהליים נקבעת בעיקר לפי העניין הנידון, על פי רשימת נושאים שנקבעו בחוק וכאשר אחד הצדדים הוא "רשות" כהגדרתה בחוק (בדומה לבית המשפט לעינייני מישפחה, המוסמך לידון בסכסוך בין בני מישפחה כהגדרתם בחוק ובתובענה "שעילתה סיכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא)" רשימת הנושאים המקנים סמכות עניינית לבית המשפט לעניינים מינהליים מצויה בסעיף 5 לחוק כאמור: בית משפט לענינים מנהליים ידון באלה – (1) עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן – עתירה מנהלית) מיום 8.8.2005 תיקון מס' 15 ס"ח תשס"ה מס' 2020 מיום 8.8.2005 עמ' 738 (ה"ח 77) (1) עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן – עתירה מינהלית); (2) ערעור המנוי בתוספת השניה (להלן - ערעור מנהלי); (3) תובענה המנויה בתוספת השלישית (להלן - תובענה מינהלית); (4) ענין מנהלי או ענין אחר שנקבע בחוק אחר כי בית משפט לענינים מנהליים ידון בו, ובכפוף להוראות אותו חוק.

סיווגה של תובענה כעניין אזרחי המצוי בסמכות בית משפט מחוזי, או כעניין מנהלי, שאז מקומה בבית משפט לעניינים מנהליים או בבג"צ, עשויה להיות מורכבת מקום שמשתלבים בה יסודות מזה ומזה.

...

לכך אוסיף כי דומה אולם כי העובדה שהתביעה הוגשה נגד אחד מחברי הוועדה להבדיל מתביעה נגד כל חברי הוועדה, תומכת אף היא במסקנה שהתביעה הינה בעלת "צליל" אזרחי ולא בעלת "צליל" מנהלי.

לאחר שעיינתי בכתב התביעה מצאתי כי "הצליל" של הטענות בתיק דנן הינו צליל אזרחי וכי המרכיב הדומיננטי בתביעה הינו המרכיב האזרחי, ולפיכך אני סבורה שלבית משפט זה יש סמכות עניינית לדון בתביעה.

לסיכום אשר על כן אני דוחה את הטענה בדבר העדר סמכות עניינית.