בקשה להעברת מקום דיון בתובענה נגד חברת חשמל

לא אוכל לקבל טענה זו: העתירה לבג"ץ הוגשה נגד מתוה הגז, ואילו אנו עוסקים בחוזה שקדם לו, ואשר המתוה לא בחן הוגנות המחיר שנקבע בו. יתרה מכך, טענת מעשה בית דין נדונה ונדחתה בבר"ע נזרי (פסקות 15-16): בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על החלטתי מיום 23.11.2016 שבה נדחתה בקשת המשיבים לסלק על הסף את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית בשל פסק הדין שניתן בבג"ץ מתוה הגז.

לעומת זאת, במקום שבית המשפט סבר כי תעריף החשמל הושפע מדווח לא אמיתי של חח"י, למרות הפנים הציבוריות של התובענה הייצוגית, החליט בית המשפט העליון לאשרה (רע"א 3456/13 חברת החשמל לישראל נ' שליידר פסקות עז-עט (29.8.2017), בקשה לד"נ נדחתה בדנ"א 7161/17 שני נ' שליידר (4.2.2018)).

לענין זה די לעיין במכתב שהעביר מר דורון אהרן לחברי מליאת רשות החשמל ביום 13.6.2012 (סומן מב/54), שבו בקש למנוע את אישור הוצאות הגז הטבעי של חח"י. וכך אמר (עמ' 2 בסעיף א.): "...למחיר הגז ישנה השפעה מכרעת על תעריפי החשמל שישלמו הצרכנים ואין צורך להכביר במילים. במהלך השימוע ראינו הקף גדול מאוד של יצרנים שאדישים למחיר הגז, הן בגלל המצוקה הכמותית אותה משמר המונופול והן בשל הכסוי התעריפי המלא מצד רשות החשמל". גם רו"ח אילן שגב סבר כי העלויות העודפות מועברות לצרכני חברת החשמל, אם כי לא באופן אחיד ביניהם (עמ' 4-2 בחוו"ד המשלימה).

...

אף על פי כן החלטתי לדחות את בקשת האישור, משום שאינה עומדת בתנאי סעיף 8(א)(2) בחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006, במובן ש"תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין".

סיכום כאמור לעיל החלטתי לדחות את בקשת האישור, הן משום שעילת התביעה לא הוכחה, אף לא לכאורה, במובן שאין ראיה לכך שמחירו של הגז הטבעי בחוזה חח"י בלתי הוגן, הן משום שענייננו אינו עומד בדרישת סעיף 8(א)(2) בחוק תובענות ייצוגיות.

למרות האמור, החלטתי שלא לחייב את המבקשת בתשלום הוצאות כלשהן.

סבורני כי ראוי לעודד תביעות מסוג זה, בין השאר באמצעות הכוונה של פסיקת הוצאות (לשימוש בפסיקת הוצאות ככלי לניווט מושכל של תובענות ייצוגיות ראו גם אלון קלמנט "קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006" הפרקליט מט 131, 164 (תשס"ז – תשס"ח)).

בדיון שהתקיים בתביעה שם, קיבלו הצדדים את המלצת בית המשפט לפיה ההליכים יופסקו על מנת לאפשר לחברת החשמל להגיש תביעה לבית המשפט המחוזי להצהרה על זכות החכירה בחדר הטרנספורמציה.

לטענתה, ביום 7/5/12 הוגשה בקשה לרמ"י להעברת הזכויות מאספן לנתבעת 2 וביום 14/5/12 התקבלו השיטריות מרמ"י. הממכר בהסכם בין אל עאמר לאספן הוגדר כ:" כל זכויות המוכר במקרקעין, והבנוי עליו, לרבות כל הזכויות וההתחייבויות בקשר עם הסכם השכירות" אל עאמר טוענת כי אף אחד לא הביא לידיעתה שיש הסכם קודם עם חברת חשמל.

והתשובה היא כי היתנגדותה לקבלת התביעה נעוצה ברצונה להכשיר תביעה כספית נגד חברת חשמל לתשלום דמי שימוש בחדר שמשרת כאמור רק את אספקת החשמל למקרקעיה של אל עאמר ושאין לאל עאמר ולא יהיה לה שום זכות לשימוש בחדר ושהיא היחידה שמפיקה הנאה מהימצאותו שם. נתבעת 1 אינה מסכימה לטענות המופנות נגדה, ברם היא מסכימה למתן הסעד של הכרזת התובעת כחוכרת בחדר הטרנספורמציה ורישום הזכויות ברמ"י ובלשכת רישום מקרקעין.

לאחר פגישות ומכתבים בין שגיא לחברת חשמל, ובהתאם לדרישות חברת החשמל, ביום 18/5/1995 חתמה שגיא על בקשה להיתר בנייה להקמת חדר הטרנספורמציה במיגרש במקום שתואַם בין הצדדים.

...

אני מורה לרשם המקרקעין לרשום את החכירה בחדר הטרנספורמציה לטובת התובעת כשהיא נקייה מכל חוב שעבוד משכנתה עיקול צו הריסה או זכות אחרת של צד ג' כלשהו ולמחוק כל הערה הנוגדת את זכות החכירה לעיל, והכל בהתאם לנהלי הרישום, תשלומי המיסים והמצאת כל האישורים הנדרשים על פי חוק והתקנות לרישום עסקה במקרקעין.

לשם כך אני מורה על מינוי עורכי הדין של התובעת בתיק זה או עורך דין אחר מטעם התובעת ככונס נכסים לצורך הרישום.

אשר לבקשה לפיצול סעדים, בשים לב להכרעה לרישום זכותה של התובעת, אינני יודעת איזה נזק עלול להיגרם שטרם נגרם עד היום, ואינני בטוחה שיש צורך בבקשה נוכח היות התביעה כאן תביעה לסעד הצהרתי, אך מכל מקום ולאור הגישה הליברלית בפסיקה, אני נעתרת לבקשת התובעת לפיצול סעדים, מבלי שאחווה דעתי בשאלות העלולות להתעורר ככל שתוגש תביעה כספית.

עוד יצוין, כי חברת החשמל העלתה במסגרת העירעור טענות כנגד קביעתו של בית המשפט המחוזי שלפיה עילות התביעה לא התיישנו, אך טענות אלה לא נדונו ולא הוכרעו בפסק הדין בעירעור.

בשלב זה התיק הועבר לדיון לפני מותב אחר בבית המשפט המחוזי, מותב רביעי במספר מאז הוגשה בקשת האישור.

משכך, לגישת שליידר כל שנותר לשלב השני של הדיון הוא קביעת סכום ההשבה שיש להשית על חברת החשמל; וממילא אין עוד מקום לקבלת עמדת רשות החשמל בשאלת השלכות התובענה.

בתוך כך, אין פסול במתן אפשרות לחברת החשמל להביא ראיות נוספות ביחס להשלכותיהם של ההסכם הקבוצי ושל אישור הממונה על עילות התביעה הנטענות, הגם שנושא זה נדון בהחלטה בבקשת האישור ובפסק הדין בעירעור; ואני שותפה אף לעמדתו של בית המשפט המחוזי כי חברת החשמל אינה מנועה מלהעלות טענת הגנה לפי סעיף 6 לפקודת הנזיקין ביחס לעילות התביעה הנוספות.

...

חברת החשמל טוענת שיש לדחות את בקשת רשות הערעור על הסף, וזאת מן הטעם שההחלטה היא מסוג ההחלטות שאין להעניק לגביהן רשות ערעור על פי צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט או הצו).

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתשובת חברת החשמל ובתשובה לתשובה, על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר התוצאה היא שבקשת רשות הערעור נדחית.

פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בפסק הדין בחן בית המשפט את הראיות שהוצגו בפניו בכל הנוגע להתקדמות העבודות בבניין ולפעולות המבקשת אל מול הרשויות, ובכלל זאת מול חברת החשמל, לקבלת האישורים הנדרשים.

המבקשת ציינה בבקשה למתן רשות לערער, כי בהליך מקביל, אשר במסגרתו הוגשה נגדה לבית משפט לתביעות קטנות תביעה דומה של רוכשים בגין טענה לאיחור במסירת דירה, החליט בית המשפט להעביר הדיון לבית משפט השלום.

מכל מקום, הנטל להצביע על כך שהמבקשת ביצעה את הפעולות הנדרשות ממנה במועד, מוטל על המבקשת ואין לומר כי המסקנה לפיה המבקשת לא עמדה בנטל, אינה סבירה ומחייבת היתערבות ערכאת העירעור.

...

דווקא מסקנה זו אינה נקיה מספקות.

לכן, בית המשפט מצא כי ראוי להפחית חלקית את הפיצוי לו זכאים המשיבים.

סיכומו של דבר, הבקשה למתן ערעור נדחית.

ברקע לבקשה תביעה בסך 453,741 ₪ שהגישה התובעת, חברה העוסקת בשיווק ובמכירת כבלי ומוצרי חשמל, כנגד הנתבעת 1 - חברה העוסקת בקבלנות חשמל, וכנגד הנתבע 2 – בעל מלוא המניות בחברה והדירקטור היחיד בה. על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבעים פנו אל התובעת בבקשה לרכוש ממנה סחורות וביום 15.11.20 חתמו על כתב התחייבות וערבות, כאשר הנתבע 2 חתם על כתב ערבות בלתי מסויגת לכלל חובות הנתבעת 1 כלפי התובעת.

מכך למדים הנתבעים כי אין עילת תביעה הראויה להשמע כנגד הנתבע 2 הואיל וזה איננו ערב לחובות הנתבעת, ומשכתב ההיתחייבות והערבות שמקנה כביכול סמכות מקומית לבית משפט זה מזויף – ממילא גם לא תקפה תניית השיפוט שבו, והסמכות המקומית צריכה להיקבע לפי תקסד"א. לחלופין התבקש בית המשפט לקבוע כי גם אם קיימת לו סמכות מקומית עקרונית לידון בתובענה, יש מקום להעבירה לבית משפט השלום במחוז הצפון או למצער במחוז חיפה וזאת לאור ס' 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 (להלן – "חוק בתי המשפט") בהיתחשב במירב הזיקות הנתונות בעניינינו למחוזות הללו, ובהיתחשב בטעמי יעילות ונוחות.

...

גם לו הייתי מקבלת את עמדת הנתבעים לפיה בפרקטיקה גוברות הוראות תקנה 41 על הוראות תקנה 49(א) לתקסד"א (על אף שהפסיקה אליה הפנו היא פסיקת בתי משפט שלום, שאיננה מנחה), הרי שבקשה להעברת דיון מחמת היעדר סמכות מקומית איננה בקשה לסילוק על הסף כמובנה בתקנה 41 לתקסד"א, ובכל הנוגע לבקשה לסילוק התביעה על הסף כנגד הנתבע 2 מחמת היעדר עילה - הרי שלא ניתן לטעמי להיעתר לבקשה בשלב זה גם לגופה.

כפועל יוצא מן האמור, וכל עוד מנוהל ההליך בבית המשפט במחוז תל-אביב, גם ישיבת המהו"ת חוסה תחת מחוז זה וכפופה להנחיות הממונה על המהו"ת במחוז זה. בשולי הדברים אעיר, כי גם דינה של בקשתם החלופית של הנתבעים להעברת הדיון למחוז צפון או חיפה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט – להידחות, וזאת אף מבלי להיכנס לטענות שפורטו בה לגופן.

מדובר בסמכות הנתונה לנשיאת בית המשפט העליון או לשופט אחר מבית המשפט העליון שהוסמך לכך, ואיננה נתונה לבית משפט זה. סיכום מכל הטעמים שפורטו לעיל – דין הבקשה על כל ראשיה להידחות.