בקשה להעברת טיפול בסניף ביטוח לאומי מאזור חדרה לנתניה

בית דין איזורי לעבודה בחיפה ק"ג 3865-10-12 08 אוקטובר 2015 לפני: כב' השופטת איריס רש נציג ציבור (עובדים) מר עדי גולד התובע סמיר מחאג'נה ע"י ב"כ: עו"ד מוחמד חמזה ואח' הנתבעת מנורה מבטחים פנסיה בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד רין קריכל מצוינים ואח' פסק דין

התובע קיבל טפול ראשוני בבית החולים "הלל יפה" והוחלט להעבירו לבית חולים "שיבא" בתל השומר לצורך המשך הטיפול.

עבודת התובע במפעל נייר חדרה הסתיימה ביום 4.3.2010 כאשר, ממועד התאונה ועד למועד סיום העבודה, התובע לא חזר לעבודה וקיבל דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי.

בעקבות בקשה מוסכמת של הצדדים ניתנה החלטתה של כב' השופטת אסיף מיום 24.6.2013 ולפיה התביעה הועברה לבית דין זה. מטעם התובע הוגש תצהיר של התובע בעצמו ומטעם הנתבעת הוגשו תצהירים של הגב' מאיה חוף, מנהלת מחלקת תביעות בנתבעת ושל הגב' לירז רבי ששימשה כנציגת שירות לקוחות בסניף של הנתבעת בנתניה.

...

לאור כל האמור לעיל, שוכנענו שהתובע חתם על הבקשה למשיכת הכספים מרצונו החופשי ומשיקוליו-הוא ובכלל זה הצורך בקבלת כספים באופן מיידי.

בנסיבות אלו, אנו סבורים כי הנתבעת עמדה בחובת הגילוי והיידוע המוטלת עליה בהתאם להלכה הפסוקה.

סוף דבר התביעה נדחית.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 6624-09-15 16 ינואר 2018 לפני: סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק התובעים 1. ג'מאל אבו לבדה 2. אבו לבדה רחמה ע"י ב"כ עו"ד עופר בר לב הנתבע המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד לירון דגן פסק דין

התובעים הנם תושבי הכפר אבתאן, בתחום המועצה המקומית "זמר". התובעים משויכים לסניף הנתבע בחדרה בהתאם לכתובת מגוריהם אולם , עיקר בקשתם בהליך זה הנה העברת הטיפול בעיניינם לסניף נתניה.

סבורני כי אין בעובדה כי הסמכות לידון בתביעות מבוטחי המועצה המקומית "זמר" מסורה לבית דין זה , מלמדת כי בכך חל שינוי בקביעת הסניף המטפל אצל הנתבע אשר מושתת על חוזר 14/2013 או כי המחוקק בקש ליצור הסדר אחר מההסדר הספציפי אותו קבע הגוף המטפל, הוא הנתבע.

כמו כן יש בדבר כדי להוביל לחוסר אחידות וקבלת יחס חריג אל מול יתר תושבי המועצה המקומית "זמר", אשר עניינם נדון על פי נהלי הנתבע קרי , בסניף חדרה וזאת ללא כל הצדקה או נימוק ממשי ולו סובייקטיבי אותו ניתן לייחס לתובעים ולאבחן עניינם אל מול יתר תושבי המועצה האזורית "זמר". טרם סיום אתייחס טענת התובעים על פיה הנתבע הסכים כי נושא קצבת הזיקנה של התובע ידון בסניף נתניה אולם בפועל לא נעשה דבר.

...

על כן , השאלה היחידה בה יש לדון הינה האם יש לקבל את תביעת התובעים לשיוכם לסניף נתניה ולא לסניף חדרה אילו שויכו בהתאם לנהלי הנתבע.

סבורני כי אין בעובדה כי הסמכות לדון בתביעות מבוטחי המועצה המקומית "זמר" מסורה לבית דין זה , מלמדת כי בכך חל שינוי בקביעת הסניף המטפל אצל הנתבע אשר מושתת על חוזר 14/2013 או כי המחוקק בקש ליצור הסדר אחר מההסדר הספציפי אותו קבע הגוף המטפל, הוא הנתבע.

לאור הטעמים הנזכרים לעיל, דין התביעה להידחות.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ב"ל 29220-09-18 לפני: כב' הנשיאה הדס יהלום התובעת אפרת **** שלום ע"י ב"כ עו"ד איתן ליברמן (סיוע משפטי) הנתבע המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד שרון חג'ג' פסק דין

יב. ביום 25.2.18 פנה אלי הנתבע והודיע לי כי התביעה הועברה להתייעצות עם אגף הביטוח במשרד הראשי "בשל המורכבות המיוחדת" של המקרה.

וכן: "ת. מכיוון שלא ידעתי מה צריך לעשות. אני בן אדם נורמאטיבי שלא חי בארץ הרבה שנים, אני באתי כדי לטפל בהורים שלי. הייתי אמורה לטוס לארה"ב לחודש ימים ב- 28.2.17. לסגור שם כמה דברים ולהביא את החפצים שלי האישיים לארץ ולהתחיל את הליך התושבות כמו שצריך ולהתגרש.

ש. אדם בתהליך של בירור גבייה, חובה עליו להתייצב בלישכת התעסוקה, האם פנית בתקופה של מעצר לילה, לשירות התעסוקה להתייצב? ת. אני רציתי ללכת ללישכת התעסוקה, עוד לפני שהורידו לי את מעצר הבית, עורך הדין שלי ביקש שישחררו אותי לחפש עבודה, כשהלכתי לשם אמרו לי שמפנים אותי מביטוח לאומי להבטחת הכנסה.

יעקב נמצא בחדרה ואני גרה בנתניה ואני לא ניידת".

מעדותה עלה כי בתקופה זו (אפריל 2018 ואילך) עמדה מול סניף הבטוח הלאומי בחדרה, בנוגע לשאלת התושבות שלה.

...

לכן, אף בהעדר התייחסות של התקנות לסוגיה זו, אנו קובעים כי יש לשלם לתובעת גמלת הבטחת הכנסה לתקופה אפריל 2017 עד יולי 2017 (כולל).

לו היתה מגישה תביעה ולו זו היתה נדחית מחמת העדר תושבות, יתכן שהיה מקום לדון בטענת התובעת לזכאות על סף העדר התייצבות.

בכל יתר התקופות, התובעת היתה יכולה להגיש תביעה להבטחת הכנסה וכן להתייצב כדורשת עבודה, אך לא עשה כן. לכן התביעה המתייחסת ליתר החודשים נדחית.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ב"ל 41925-02-21 09 פברואר 2022 לפני: כבוד השופט דורי ספיבק- סגן הנשיאה נציג ציבור מעסיקים מר יואל מלי התובע: אלירן מדעי ע"י ב"כ עו"ד עידית סגל הנתבע: המוסד לביטוח לאומי ע"י עו"ד גלי בסון החלטה

מלבד תצהיר שניתן על ידו עצמו, הוגשו תצהירים מטעם העדים הבאים: מר אליה בן שאול, מי שהעסיק את התובע בקוו חלוקת של חברת עינת תעשיית מזון באיזור נתניה-חדרה; מר ליעד שרעבי, קולגה לשעבר שהעיד כי בעקבות תאונת העבודה החליף את התובע בקוו החלוקה; ומר אוראל חסן, חבר של התובע, שאישר אף הוא את דבר פציעתו של התובע בחודש אפריל 2020, יומיים לפני פסח.

בסעיף 7 לתצהירו הסביר התובע כך את העיכוב בפניה לטפול רפואי: "אני גרוש ואב לילד בן 7 אני משלם מזונות כל חודש בסך 3,000 ₪. אני יתום מאבא מגיל 16 ומאמא מפני 5 שנים ואין לי גב כלכלי. לאור מצבי האישי והמשפחתי בחרתי להמשיך להפעיל את העסק שלי, למרות כאביי, עם משככי כאבים, תוך שהסתייעתי בחברים ובבני מישפחה אשר התלוו אלי לנסיעות, נהגו ברב במקומי, לאור הכאבים מהם סבלתי וסייעו לי בעבודה, בפרט במלאכת ההובלה, הפריקה והטענה. לצערי לא היתה לי הפריבילגיה לעצור את החיים ולא לעבוד, זאת לאור מצבי האישי והמשפחתי ובמיוחד בתקופה זו של הקורונה. כמובן שאילו הייתי שכיר, הייתי מודיע למעסיק שאני נשאר בבית ולא מסובל לעבוד, אך כעצמאי, עם התחייבויות כספיות (לבנק, למימון ישיר, למע"מ לביטוח לאומי וכו') פשוט החמרתי עם עצמי וחשבתי על הבן שלי ועל ההתחייבויות שלי ולא חשבתי על עצמי". הנתבע לא חקר את התובע בכלל אודות כל האמור בסעיף 7 לתצהירו, ואשר כל אין לנו אלא לקבלו כנכון ומדויק; שלישית עדותו של התובע נתמכה בעדותו של מר אליה בן שאול, הקבלן שעבורו ביצע התובע את חלוקת הסנדוויצ'ים. עדותו של בן שאול, הן בתצהירו והן בעדותו בפנינו, היתה בהירה ומפורטת, והיא תמכה באופן מלא בגירסת התובע.

ככל שיודיע כך, יוסיף ויודיע האם הוא מבקש שתועבר עליו גם חוות-דעת רפואית נגדית של מומחה מטעמו.

...

נציין כי עדותם של כל ארבעת העדים עמדה במבחן החקירה הנגדית, ולא מצאנו בה סתירות כלשהן (ולמעשה, דומה כי אף הנתבע לא מצא סתירות בעדויות, ומכל מקום לא היפנה לסתירות שכאלה בסיכומיו); חמישית צודקת באת כוח הנתבע בטענתה כי העובדה שכל שלושת העדים התומכים הודו בכך שהם חברים של התובע, מצדיקה להפחית במשהו ממשקל עדותם.

ברם, בנסיבות הענין, ובמיוחד בשים לב לכך שהשתכנענו שהתובע הועסק (כעצמאי) לאורך יותר משנתיים על ידי אחד מהם, והשניים האחרים הם חברים שנחלצו לסייע לו בשל המצב אליו נקלע – ואל מי יש לו לאדם לפנות בעת צרה אם לא לחברים – לא מצאנו שיש בכך כדי להצדיק שלא ליתן בכלל משקל לעדותם, ממנה התרשמנו לחיוב, לטובת התובע; שישית אנו מודעים כמובן לחשיבותו של תיעוד רפואי מזמן אמת, ולכך שהיעדרו מהווה שיקול רפואי כבד משקל לדחיית תביעות כמו זו שלפנינו.

לסיכום אנו קובעים כי הוכחה תשתית עובדתית למינוי מומחה.

התובעת הפניתה במסגרת תביעתה וראיותיה לטופס ב.ל. 250, "בקשה למתן טפול רפואי לנפגע עבודה" אשר הוגשה למוסד לביטוח לאומי, ונחתמה יום 6.6.19, בתאור התאונה צויין: "לדבריה יצאה ממטופלת לכיוון ביתה , רצתה לחצות את הכביש, נתקלה בבור המעבר חציה, נפחה והתגלגלה מהירידה של הרחוב ולא יכלה לקום על רגליה. הזמינו אמבולנס. לדבירה רגל ימין שבורה ורגל שמאלית קריעת גידים". בתצהיר הנסיבות אשר הוגש על ידי התובעת ביום 12.4.2021 טענה התובעת כי "ביום 3.6.19 עבדתי בבית מטופלת ברחוב יד לבנים 54. סיימתי לעבוד בערך בשעה 14:30 ויצאתי מבית המטופלת לכיוון תחנת האוטובוס כדי לנסוע הביתה. היציאה מהבית היא לרחוב רזיאל 75 ומשם המשכתי רציתי לחצות ימינה במעבר חציה אבל לפני שהספקתי לרדת נתקלתי במפגע במדרכה, ממש בתפר של המדרכה והכביש היה מעין בור, שקע, נתקלתי בזה ונפלתי בעוצמה לכביש" (סעיפים 2-3 לתצהיר הנסיבות).

חובת הזהירות המוטלת על ערייה כלפי תושביה ואלו הבאים בתחומה, קבועה בסעיף 235 לפקודת העיריות [נוסח חדש], לפיו: "בעיניין רחובות תעשה העיריה פעולות אלה: (1) תפקח על השיוור, הרום, הרוחב והבנייה של כל רחוב; (2) תידאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט; (3) תימנע ותסיר מכשולים והסגת גבול ברחוב;...(5) תנקוט אמצעי זהירות נאותים נגד תאונות בשעת בנייתם או תקונם של רחובות, ביבים או תעלות". הכלל על פי הוראות החוק והפסיקה אם כן הוא כי על רשות מקומית לעשות כל הדרוש לשמירה על בטחון הציבור בתחומיה (ראו: ע"א 862/80 עריית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז(3) 757, 766 (1983)).

הוכחת מפגע לכאורי כזה, מעביר לכתפי הרשות את נטל הבאת הראיה כי פעלה על פי חובותיה בדין, זאת בשים לב לכך כי הפעולות הייחודיות בעיניין זה הם בידיעתה (ראו: עניין שטרנברג וע"א (ת"א) 4195/98 שי חנה נ' עריית נתניה (31.10.99)).

המומחה הסביר כי השבר אמנם בקצה היסטלי של עצם הפיבולה, שהוא איזור מפרקי, אך זה איננו מישתתף בנשיאת המשקל של פלג הגוף מעליו.

...

בהתחשב במהות הפגיעה וגובה הנכות שנותרה לתובעת, ובהתחשב בעובדה כי לתובעת גם נותרה צלקת בגינה נקבעה נכות רפואית בשיעור 5%, ובהתאם לפסיקה בנסיבות דומות אני קובעת כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין נזק לא ממוני על סך של 80,000 ₪.

סוף דבר: לסיכום - נזקי התובע הם כדלקמן: הפסד שכר בעבר 48,000 ₪ אובדן כושר ההשתכרות לעתיד 10,000 ₪ הפסד פנסיה 7,250 ₪ עזרה צד ג' (עבר ועתיד) 25,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעה (עבר ועתיד) 5,000 ₪ כאב וסבל 80,000 ₪ סה"כ 175,250 ₪ לאחר הניכוי בגין האשם התורם בשיעור 25% הפיצוי יועמד על סך 131,440 ₪ (מעוגל).

הנתבעת תשלם לתובע סך של 78,500 ₪ נכון למועד מתן פסק הדין, בצירוף שכר טרחת עו"ד כולל על סך 18,500 ₪, בתוספת החזר אגרת בית המשפט, החזר שכר המומחה מטעם התובעת (כנגד הצגת חשבוניות), והחזר חלקה של התובעת בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט (כנגד הצגת חשבונית) כשסכומים אלה משוערכים למועד מתן פסק הדין.