עסקינן בתביעה בגין ניזקי גוף שאירעו לתובע, יליד 1979, עקב תאונת דרכים מיום 17.6.18.
הנתבעת מיתנגדת לבקשה בטענה כי התובע לא הוכיח כי סכום נזקיו יעלו על גובה סמכות בית משפט השלום, כי הבקשה הוגשה בשיהוי לא מובן שכן נכותו היתה ידועה לתובע בעת הגשת התביעה, שהעברת הדיון לבית המשפט המחוזי תיגרום לסירבול הדיון ותפגע באפשרות של פשרה עקב גובה האגרה הגבוה שם. בנוסף טוענת הנתבעת כי עסקינן בתובע שאינו תם לב.
לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להיתקבל.
"ראשית, תוצאה זו תביא לקיצור הליכים, למניעת אובדן זמן שפוטי, ותחסוך בהוצאות: היא תחסוך את הצורך במחיקתו של הליך ובפתיחתו של הליך חדש, על כל הזמן הנוסף והאגרה הנוספת הכרוכים בכך. נזכיר בעיניין זה, כי פתיחתו של הליך חדש תחייב גם לקיים מחדש את כל ההליכים המוקדמים אשר כבר היתקיימו בתיק שהתביעה בו נמחקה, כולל מינוי מחדש של מומחים רפואיים. אכן, אם קיימת דרך משפטית למנוע זאת, ראוי ללכת בה..."
"... יש לתוצאה כאמור חשיבות מיוחדת בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. כידוע, בתביעות אלה הוכחת עניינים שברפואה מסורה למומחים רפואיים המתמנים על-ידי בית-המשפט. במקרים רבים, גובה הנכות ופרטי המיגבלות של הנפגע אינם ברורים עם הגשת התביעה, ואלה מתבררים רק לאחר קבלת חוות-הדעת של המומחים הרפואיים. על-כן, יכול לקרות, כפי שקרה בעניינינו, שתביעה הוגשה לבית-משפט השלום מתוך הנחה שסכום הפיצויים לא יעלה על מיליון ש"ח. רק לאחר שמתבררים הנכות, המיגבלות והצרכים של התובע מתוך חוות-דעת המומחים הרפואיים, מתברר שגובה הפצוי עלול לעלות על מיליון ש"ח. אם לא תוקנה לבית-משפט השלום סמכות לתקן את התביעה במקרה כזה ולהעבירה לבית-המשפט המחוזי, יהיה בכך תמריץ שלילי להגשת תביעות לבית-משפט השלום. תובעים יחששו כי בעתיד יתברר שהתביעה היא לסכום העולה על מיליון ש"ח, אף כי הסיכוי לכך קלוש. ואם כך יתברר, כדי לתבוע סכום העולה על מיליון ש"ח יידרש מהם למחוק את תביעתם בבית-משפט השלום ולהגיש תביעה חדשה לבית-המשפט המחוזי. בשל חשש זה תונהג פראקטיקה, אשר אין לעודדה, שתביעות אשר מקומן בבית-משפט השלום תוגשנה לבית-המשפט המחוזי..."
דברים אלו יפים אף לענייננו.
...
הנתבעת מתנגדת לבקשה בטענה כי התובע לא הוכיח כי סכום נזקיו יעלו על גובה סמכות בית משפט השלום, כי הבקשה הוגשה בשיהוי לא מובן שכן נכותו היתה ידועה לתובע בעת הגשת התביעה, שהעברת הדיון לבית המשפט המחוזי תגרום לסרבול הדיון ותפגע באפשרות של פשרה עקב גובה האגרה הגבוה שם. בנוסף טוענת הנתבעת כי עסקינן בתובע שאינו תם לב.
לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
אם יוכיח התובע את טענותיו באשר לסך נזקו יתכן מאוד כי סך נזקו של התובע יעלה על סמכות בית משפט זה.
אף משיקולי יעילות נראה כי יש לקבל את הבקשה להעברת הדיון ולא להורות לתובע למחוק את תביעתו ולהגיש תביעה חדשה.
(10.5.92)נ((10.5.92)
"הלכה היא כי בית המשפט מאפשר לתובע לתקן את כתב תביעתו, כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. ברם, אם לא שוכנע בית המשפט כי בלעדי התיקון לא תבוא הפלוגתא האמיתית לדיון, דין הבקשה להידחות. הגישה הנקוטה על ידינו בכגון דא היא ליברלית ביותר, ולפיה אפשרו תיקונים אף במקרים שבהם כתב התביעה המקורי כלל לא הקים עילה (ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה ששית, 1991,בעמ' 328). כן אפשרו תיקון כתב תביעה בשלבים מתקדמים של הדיונים ואפילו בשלב הערעור. בע"א 721/84 (משען נ. מדינת ישראל, פד"י מ"א(1), 748, 755)... לא תמיד יאפשר בית המשפט תיקון כתב תביעה. במקרים שבהם נקט המבקש בשיהוי רב או נהג בחוסר תום לב, לא יעתר בית המשפט לבקשת התיקון. כמו כן לא יאפשר בית המשפט תיקון כתב תביעה אם התיקון ימנע מהצד שכנגד הגנה שהייתה קמה לו אם הייתה מוגשת הבקשה מחדש".
באשר לטענת הנתבעת בנוגע לגובה האגרה בבית המשפט המחוזי הרי שבהתאם לתקנה 5 (ג) לתקנות בית המשפט (אגרות), תשס"ז 2007 אם בסופו של יום סך הפיצוי שיקבע יהיה נמוך מסמכות בית המשפט המחוזי הרי שהנתבעת תישא רק בסכום האגרה כשיעורה בבית המשפט השלום, ואילו התובע יישא בהפרשי האגרה, כך שלא יגרם לנתבעת כל נזק בהקשר זה מהעברת התיק לבית המשפט המחוזי.
5 (ג) התנהל ההליך בבית משפט מחוזי, וסכום הפיצוי שנפסק או שבעלי הדין התפשרו עליו נמוך משישים אחוזים מתחום סמכות בית משפט השלום ביום הבאת ההליך, ישלם הנתבע, על אף האמור בתקנת משנה (ב)(4) או (5), את האגרה כשיעורה בבית משפט שלום, והתובע ישלים את האגרה החלה בבית המשפט המחוזי.
לאור כל האמור לעיל אני מורה על העברת התביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב.
