בקשה להעברת דיון בפש"ר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע

זו החלטה בבקשת המבקשים להורות על העברת הדיון בתובענה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לבית משפט זה תוך שימוש בסמכות בית משפט זה לחדלות פרעון, לפי סעיף 279(ג) לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ח – 2018 (להלן: "החוק").

(ה) בית המשפט רשאי לקבל בכל עניין את הראיות בעל פה או בתצהיר; השר רשאי לקבוע הוראות לעניין זה. בדברי ההסבר לסעיף הנ"ל בהצעת החוק (ה"ח הממשלה תשע"ו – מספר 1027 עמוד 604), נקבע בין היתר: "מוצע לקבוע כי בית המשפט יהיה רשאי להורות שיועברו אליו תובענות שבהם מעורב החייב ושהקפאת ההליכים חלה עליהם. הוראה זו נועדה לאגד את כל הליכי חידלות הפירעון לפני בית המשפט הדן בהליכי חידלות הפרעון, זאת לשם ייעול ההליכים. סעיף זה מבוסס על סעיף 178 לפקודת פשיטת הרגל." בעיניינו מדובר בכתב תביעה שהוגש לבית המשפט המחוזי בידי המבקשים נגד היחידה ונגד חמישה נוספים, בין היתר נגד החברה.

...

אני סבורה כי בעניינו קיים ערך מוסף של ממש לבירור התובענה בבית המשפט לחדלות פרעון מהנימוקים הבאים.

עוד ראוי לציין כי גם בתגובתו של הכונס במסגרת התנגדותו להעברת הדיון בתובענה לבית המשפט של חדלות פירעון, לא ציין את הנימוקים העניינים לטעמו להתנגדות לבקשה כאמור, והתמקד במסגרת טיעוניו בשאלת הסמכות העניינית של בית המשפט לחדלות פירעון לדון בתובענה – נימוק אשר כאמור דינו להידחות, כפי שהובהר לעיל.

בנסיבות אלה אני סבורה כי דין בקשת המבקשים להתקבל.

ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי (ע"א (ב"ש) 31271-01-15) נדחה, וכן נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המערער לבית המשפט העליון (רע"א 7576/15).

סעיף קטן (ג) של סעיף 81א' קובע כך: "החייב רשאי להגיש היתנגדות לבצוע הבקשה, שתהא נתמכת בתצהיר ובו יפורטו העובדות ונימוקי ההיתנגדות, ומשהוגשה ההיתנגדות יעכב רשם ההוצאה לפועל את הבצוע ויעביר את הענין לבית המשפט; לענין הדיון בבית המשפט רואים את ההיתנגדות כבקשת רשות להיתגונן בדיון מקוצר לפי תקנות סדר הדין." אין הוראה דומה המתירה לחייב "להיתנגד" לביצועו של פסק הדין.

הלכה זו באה לידי ביטוי בפסק הדין ברע"א 6498/05 צבעוני נ' בנק הפועלים (23.2.2006) שם נקבע כך: " במקרה שלפניי הסכימו שופטי הערכאות דלמטה כי דין תביעת המבקשת היה להדחות, אם כי מנימוקים שונים. למעשה, בקרב השופטים היתה תמימות דעים כי היה על המבקשת להעלות את טענותיה בנוגע לנסיבות קבלת ההלוואות במסגרת התגוננותה בפני התביעה בהליך הראשון וכי משלא עשתה כן, ניתן לראות באי הגשת כתב ההגנה מטעמה משום הודאה בטענות המשיב שהועלו בכתב תביעתו. משניתן פסק דין בהליך הראשון הרי שקיים מעשה בית דין בין בעלי הדין, אף אם פסק הדין ניתן ללא בירור לגופו של עניין בהיעדר הגנה. אשר לסוג ההשתק שנוצר, תביעתה של המבקשת מבוססת על עילה זהה ביסודה לעילת תביעת הבנק. כך נקבע כממצא עובדתי על ידי בית משפט השלום. לפיכך, קיים בין הצדדים השתק עילה, אפילו היתה המבקשת נתבעת בהליך הראשון ולא תובעת, שכן מדובר באותו עניין –תשלום יתרת 3 ההלוואות – שכבר הוכרע (ראה בעיניין זה נ' זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי (תשנ"א), בע' 304)." כלל זה חל גם על החלטות של מפרק/נאמן בסמגרת הליכי פירוק/פשיטת רגל.

...

הלכה זו באה לידי ביטוי בפסק הדין ברע"א 6498/05 צבעוני נ' בנק הפועלים (23.2.2006) שם נקבע כך: " במקרה שלפניי הסכימו שופטי הערכאות דלמטה כי דין תביעת המבקשת היה להידחות, אם כי מנימוקים שונים. למעשה, בקרב השופטים היתה תמימות דעים כי היה על המבקשת להעלות את טענותיה בנוגע לנסיבות קבלת ההלוואות במסגרת התגוננותה בפני התביעה בהליך הראשון וכי משלא עשתה כן, ניתן לראות באי הגשת כתב ההגנה מטעמה משום הודאה בטענות המשיב שהועלו בכתב תביעתו. משניתן פסק דין בהליך הראשון הרי שקיים מעשה בית דין בין בעלי הדין, אף אם פסק הדין ניתן ללא בירור לגופו של עניין בהעדר הגנה. אשר לסוג ההשתק שנוצר, תביעתה של המבקשת מבוססת על עילה זהה ביסודה לעילת תביעת הבנק. כך נקבע כממצא עובדתי על ידי בית משפט השלום. לפיכך, קיים בין הצדדים השתק עילה, אפילו היתה המבקשת נתבעת בהליך הראשון ולא תובעת, שכן מדובר באותו עניין –תשלום יתרת 3 ההלוואות – שכבר הוכרע (ראה בעניין זה נ' זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי (תשנ"א), בע' 304)." כלל זה חל גם על החלטות של מפרק/נאמן בסמגרת הליכי פירוק/פשיטת רגל.

סוף דבר אני דוחה את הערעור על כל חלקיו.

המערער ישלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 35,000 ₪.

בבואנו לבחון את בקשת החייב, עלינו לנסות ולאזן בין צרכי החיים המינימאליים של החייב הראויים להגנה אשר מצדיקים לעיתים מתן רשות לחייב לעשות שימוש לצרכים אלו בנכסיו, לבין האנטרס של הנושים וקופת הכנוס, לשמר במלואם את נכסי החייב עד למועד הדיון בבקשה לפשיטת רגל, שלאחריו -באם יוכרז החייב כשפושט רגל – יוקנו נכסים אלו במלואם לקופת הפש"ר. בהקשר זה ולהשלמת התמונה אציין כי תמים דעים אני עם דעתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בעיניין "אבו" הנזכר לעיל,אשר סבר כי הוראותיו של סעיף 85 (1א) לפקודה שלפיהן כספי קצבה של החייב לא יועברו לידי הנאמן, לא יחולו כאשר החייב עצמו מבטל את ייעודם של הכספים לצרכי קצבה והוא מבקש לעשות שימוש בהם לצרכיו השוטפים ולפיכך האיזון האמור בין צרכי החייב לאנטרס הנושים יעשה ביחס לכל הכספים הצבורים לזכות החייב בקרן הפנסיה ללא איבחנה בין מרכיב התגמולים למרכיב הפיצויים.

...

", ואולם בניגוד להכרזת פשיטת הרגל המפקיעה את הבעלות מנכסיו של החייב ומעבירה אותם לנאמן, הרי שצו הכינוס "אינו מדיר את החייב מנכסיו, אלא שולל ממנו האפשרות לנהוג מנהג בעלים בנכסיו".(שלמה לוין ואשר גרוניס, פשיטת רגל מהדורה שלישית עמ' 116), ובניסוח אחר: "במקום אחר כבר ציינו שצו הכינוס שניתן נגד החייב מקפיא את נכסיו והכונס הרשמי מתמנה כונס עליהם. פעולתו של צו הכינוס הינה כצו מניעה האוסר על החייב לעשות בהם דיספוזיציות" (לוין וגרוניס שם עמ' 353,וראה גם החלטתי בפש"ר 6598-11-15 אבו פני ואיל נ' כונס הנכסים הרשמי (נבו, 22.2.17 פסקה 44 ואילך).

סיכומו של דבר , לא מצאתי לנכון לאשר לחייב לעשות שימוש בכספי קרן הפנסיה לצורך מימון לימודי הנהיגה של בנו , מאידך נכון אני להכיר חלקית בצורך החייב לרכוש עבור ילדיו הבאים להתארח אצלו צרכי מזון ,או בחובתו לסייע להם באופן מידתי ומתון במימון הוצאות הנכללות בהגדרת "קייטנות, ימי הולדת וחוגים" בסעיף 4.6 (ג) להסכם הגירושין.

לפיכך אני מורה כדלקמן: 24.1.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני: כב' השופט עמית כהן 13 יוני 2020 פש"ר 8878-06-16 בקשה: בעיניין: פקודת פשיטת הרגל התש"ם – 1980 להלן: "הפקודה" ובעניין: מיטל קורטיס, ת"ז 32141681 להלן: "החייבת" ובעניין: הכונס הרישמי להלן: "הכונ"ר" ובעניין: עו"ד רחל כרמי עו"ד לירן שלום להלן: "הנאמנות" ובעניין: קריסטל קורטיס ע"י עו"ד אייל כהן להלן: "המבקשת" החלטה

לעומת זאת, בית משפט השלום בבאר-שבע העביר בקשות דומות בעיניין דיסקונט, לתגובה.

במצב זה, לטענת המבקשת: "אין ספק שלבית המשפט הנכבד הסמכות המלאה לידון בהליך הפש"ר, אף אם משתתפים בו נושים כגון בנק דיסקונט. אולם, מרגע שהמבקשת נידרשת לאישור כבוד השופט עמית כהן לאפשר לה לתבוע את בנק דיסקונט (ולאומי); משיש למבקשת טענות כתובעת כנגד בנק דיסקונט בע"מ בתביעה תלויה ועומדת, לרבות טענות קשות בדבר התרשלות בנקאית קיצונית וחוסר תום-לב ביחס לעובדי סניף אילת של בנק דיסקונט ועובדי המחלקה המשפטית של בנק דיסקונט שאישרה שיחרור מוזר של הבטחונות שהיו לבנק בשעתו – מתעוררת מציאות משפטית חדשה שמעוררת שאלות של חשש ממשי למשוא פנים וניגוד עניינים". דיון לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות ובתגובות, הגעתי למסקנה שדין הבקשה דחייה.

...

במצב זה, לטענת המבקשת: "אין ספק שלבית המשפט הנכבד הסמכות המלאה לדון בהליך הפש"ר, אף אם משתתפים בו נושים כגון בנק דיסקונט. אולם, מרגע שהמבקשת נדרשת לאישור כבוד השופט עמית כהן לאפשר לה לתבוע את בנק דיסקונט (ולאומי); משיש למבקשת טענות כתובעת כנגד בנק דיסקונט בע"מ בתביעה תלויה ועומדת, לרבות טענות קשות בדבר התרשלות בנקאית קיצונית וחוסר תום-לב ביחס לעובדי סניף אילת של בנק דיסקונט ועובדי המחלקה המשפטית של בנק דיסקונט שאישרה שחרור מוזר של הביטחונות שהיו לבנק בשעתו – מתעוררת מציאות משפטית חדשה שמעוררת שאלות של חשש ממשי למשוא פנים וניגוד עניינים". דיון לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות ובתגובות, הגעתי למסקנה שדין הבקשה דחייה.

התוצאה אין שום חשש למשוא פנים בניהול התיק, ועל כן הבקשה נדחית.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע פש"ר 16450-04-21 נחמני נ' אדרי ואח' לפני כבוד השופט איתי ברסלר-גונן בעיניין: פקודת פשיטת הרגל התש"ם – 1980 להלן: "הפקודה" ובעניין: מאיר נחמני ע"י ב"כ עו"ד אשר קדוש להלן: "המערער"/"הנושה" ובעניין: יובל אדרי ע"י ב"כ עו"ד עדי בראונשטיין להלן: "החייב" ובעניין: עו"ד אורן הראל להלן: "הנאמן" ובעניין: הכונס הרישמי ע"י ב"כ עו"ד אודליה אלייב להלן: "הכונ"ר" פסק דין

בתחילת פברואר 2016 הגיש החייב בקשה נוספת להסדר נושים, הפעם בבית המשפט המחוזי בב"ש [תיק פש"ר 1269-02-16] אלא שגם הליך זה בוטל ביום 21.10.2018 בשל אי עמידתו של החייב בצו התשלומים.

ביום 3.3.2019 הורה בית המשפט המחוזי בב"ש [כב' השופט י. פרסקי] כי מחלוקת זו תדון במסגרת תיק הפש"ר. בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, לא אפרט את ההליכים הנוגעים למישכון והערת האזהרה.

באותה חקירה נישאל החייב על ידי חוקר המישטרה האם יש על הנכס ברח' יעל 3 שבבעלותו, משכנתא או עיקולים או שעבודים, ותשובתו היתה כי אכן אלחרר הכיר לו את המערער אשר "הלווה לי כספים בסך 2.5 מליון ₪ בתמורה לשיעבוד הבית". החייב מסר בחקירתו במישטרה כי קיבל את הכסף "במזומן ובהעברות בנקאיות... זה לא היה במכה אחת, אלא זה היה בהעברות לחשבון בנק שלי. הכוונה לחשבון של החברות שלי... רוב הכספים היו עוברים אליי גם דרך הבנק וגם במזומן ממאיר." החייב מסר עוד בחקירתו כי לא קיבל או הוציא חשבונית עבור הכסף שקבל אך "הייתי חותם [ל]מאיר שמקבל כסף וזהו... ע"פ ההסכם שלנו ברגע שאני מסיים את הפרוייקט בבת-ים, אני בא אליו ומחזיר את 2.5 מליון ₪ + 6% שנתי." כאמור, בבקשה להסדר הנושים [פש"ר 1269-02-16], לא נכלל המערער ברשימת נושי החייב אולם כן צויין כי הבית משועבד לצורך פעילות עסקית.

...

נוכח המסקנה לעיל, בדבר אי הוכחת התמורה, לא מצאתי צורך לדון ביתר הטענה.

סוף דבר נוכח כל האמור, סבורני כי הכרעת הנאמן בתביעת החוב של הנושה בדין יסודה ואין מקום להתערבותו של בית המשפט בשיקול דעתו.

לפיכך, הערעור נדחה.