לקראת הדיון שנקבע בהליך העקרי להעברת הבורר מתפקידו (27.10.2020) הגישה המבקשת ביום 18.10.2020 בקשה להפסקת תובענה שנדחתה אף היא בהחלטה מיום 22.10.2020 משנקבע, בין היתר, כי "מטרת הבקשה אינה אלא לעקוף את החלטות בית משפט זה הדוחות את בקשות התיקון".
בבקשתה מיום 25.10.2020 עתרה המבקשת בשנית להפסקת התובענה ולחילופין הודיעה על "הסכמה לדחות התובענה תוך הכרעה בעיניין ההוצאות".
בפסק הדין שניתן ביום 25.10.2020 נדחתה התובענה העיקרית להעברת הבורר מתפקידו, תוך חיוב המבקשת בהוצאות משפט.
...
ושוב ניצבת המבקשת בבית המשפט ובפיה בקשה נוספת "להורות על העברת הבורר הנכבד, עו"ד אסא זהר (להלן: 'הבורר') מתפקידו כבורר... כמו כן, יתבקש ביה"מ הנכבד להורות על הפסקת הבוררות ולעשות שימוש בסמכותו הקבועה בסעיף 12(ב) לחוק הבוררות... ולהורות כי הסכסוך נשוא הבוררות לא ידון בבוררות אלא בפני ביה"מ המוסמך לכך. לחילופין... להורות על מינוי בורר חליף שידון בתביעת המשיבה נגד המבקשת".
תקנה 50 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלות על הבקשה, קובעת כי "החליט בית המשפט לאחר שעיין בבקשה, שאין היא מצריכה תשובה, ידחנה מיד". ואכן, לאחר עיון בבקשה, ובשים לב להליכים הקודמים שהתנהלו בין המבקשת, היזם בפרויקט המקרקעין, לבין המשיבה, הקבלן המבצע הראשי בפרויקט, לרבות ההכרעה בהם, נחה דעתי שהבקשה איננה מצריכה תשובה וכי יש לדחותה על הסף.
לאחר שנחה דעתי כי המצהיר מטעם המבקשת, כמו גם הבורר, כלל לא זכרו את אותו אירוע נטען שהתרחש שנים קודם לכן בהתייחס לחוות דעת מקצועית שנתן הבורר, דחיתי את הבקשה בהחלטה מיום 23.08.2020 בה ציינתי ש"אין לה על מה שתסמוך וכל כולה ביטוי נוסף לאי השלמת המבקשת עם זהות הבורר".
כפי שהובהר למבקשת בהחלטה מיום 06.08.2020 בסכסוך כגון דא "לא ברור מה יתרון נעוץ בבירור ההליך לפני 'שופט מקצועי' על פני התדיינות בפני הבורר המסוים, שמלבד היותו עורך דין הוא גם אדריכל ושמאי מקרקעין, שלא לדבר על כך שזהותו של הבורר נקובה בהסכם הבוררות".
הבקשה נדחית על הסף.
המבקשת תשלם לאוצר המדינה הוצאות בסך 7,500 ₪.
