רקע עובדתי וטענות הצדדים
ביום 9.7.2020 הגישו המבקשים ה"ה פרננדו בורט ויהודה רודל (להלן: "המבקשים"), תובענה ייצוגית וכן בקשה לאישור תובענה כייצוגית כנגד המשיבה, חברת וואלה תיקשורת בע"מ, חברת תיקשורת פרטית מקבוצת בזק (להלן: "התובענה", "בקשת האישור" ו-"המשיבה" בהתאמה).
בנוסף, נפסק בעיניין מרקיט, בפס' 27 לפסק דינה של כב' השופטת ברון, כדלהלן:
"בצד האמור, הכרעה בבקשת הסתלקות מתוגמלת מחייבת את בית המשפט לשקול גם 'שקולי רוחב' – ובפרט את הסכנות הגלומות בהסתלקות מתוגמלת למוסד התובענה הייצוגית ולציבור בכללותו, כפי שפורט לעיל, על מנת ששכרו של ההליך הייצוגי לא ייצא בהפסדו. כידוע, גמול ושכר טירחה הם מהכלים החשובים והמשפיעים המסורים בידי בית משפט בעולם התובענות הייצוגיות, ויש איפוא לעשות בהם שימוש מושכל לשם התוית מדיניות ראויה בהגשה וניהול של הליכים ייצוגיים."
בנסיבות המקרה שלפני, בהנתן השלב המוקדם בו מצוי ההליך, איני סבורה כי ניתן לומר שמדובר בתביעת סרק נעדרת כל עילה.
...
משכך, שעה, שהלכה למעשה, הושג צו העשה שהתבקש במסגרת בקשת האישור, מקובלת עליי טענת הצדדים, שלפיה בנסיבות העניין ובהינתן המשאבים הכרוכים בהמשך ניהול ההליך, הן לצדדים והן לבית המשפט, כמו גם הסיכויים והסיכונים הכרוכים בניהול ההליך לצדדים כולם, יש להביא לסיום ההליך על דרך של הסתלקות.
עם זאת, אין בידי לקבל את הבקשה להחזר חלקה הראשון של האגרה שעה שהיא אינה נתמכת בהוראות התקנות הנ"ל.
סוף דבר
נוכח האמור לעיל, מצאתי לקבל הבקשה, למעט הבקשה להשבת חלקה הראשון של האגרה.
תביעתם האישית של המבקשים כנגד המשיבה נדחית.