בקשה להסרת תעודת חיסיון בהליך פלילי

ההליך העקרי בניהול ההליך העקרי בעניינינו חלו עיכובים שונים שנבעו, בין היתר, מסוגיות הקשורות בייצוגם של המשיבים ובקשתם שלא ליתן מענה לכתב האישום בטרם תוכרענה הבקשות שהגישו לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי וכן הבקשה להסרת חיסיון.

בשלב זה קבוע דיון בבית המשפט המחוזי ביום 11.7.2017 בבקשה להסרת תעודת חיסיון (בע"ח 30366-14-17) שבו תדון לדברי הצדדים גם בקשת המשיבים לעיון ולהעתקת חומר הראיות בהליך הנוסף.

...

בהחלטתו מיום 5.6.2017 קבע בית המשפט המחוזי כי: בנסיבות שפורטו על ידי ב"כ הצדדים, לפי שצפוי דיון להתקיים ביום 11.7.2017 בעניין עתירת הסנגורים לכך שהמאשימה תעביר לעיונם ולהעתקה חומר ראיות נוסף בהקשר לתיק אחר המתנהל בבימ"ש בת"א, עפ"י כתב אישום שהוגש לאחרונה, שם תיבחן הרלבנטיות של עתירת הסנגורים, אכן אין מקום להתחיל בשמיעת ראיות, ועל כן הנני קובעת תזכורת במעמד ב"כ הצדדים והנאשמים ליום 18.7.2017 שעה 13:30.

לגופה של הבקשה, בחינת השיקולים המנחים לצורך הארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, מלמדת כי דין הבקשה להתקבל.

לאחר ששקלתי בדבר ובהינתן מכלול הנתונים הצריכים לעניין, הגעתי למסקנה כי בשלב זה דין הבקשה להתקבל וזאת באיזון הכולל שבין המסוכנות הנשקפת מן המשיבים ובין המורכבות שתוארה לעיל וכן לנוכח ההתפתחויות הקרובות הצפויות בהליך העיקרי אשר יהא בהן, כך יש לקוות, כדי לתרום להצגת תמונה ברורה יותר באשר להמשך ניהול ההליכים בפרשה זו. סיכומם של דברים, הבקשה מתקבלת ומעצרם של המשיבים מוארך בזאת בתשעים יום החל מיום 28.6.2017 או עד למתן פסק דין בעניינם בת"פ 66182-09-16 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.

בפני שתי עתירות לגילוי ראיה חסויה על פי סעיף 45 (א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"), במסגרתן עותר המבקש להסרת חיסיון שהוטל על חלק מחומר החקירה בשני תיקיו.

ההלכה הפסוקה: העתירות לגילוי ראיה הוגשו בהתאם לסעיף 45(א) לפקודת הראיות, שכותרתו "חסיון לטובת הציבור", והוא מורה בזו הלשון: "אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם שר הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בענין צבורי חשוב, אלא אם מצא בית המשפט הדן בדבר, על-פי עתירת בעל דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה, ובהליך פלילי – כי הראיה עשויה להועיל להגנת הנאשם ומידת התועלת שבה להגנה עולה על העניין שיש לא לגלותה, או שהיא חיונית להגנת הנאשם". משמע, עתירת בעל דין בהליך פלילי לגילוי ראיה שהוצאה לגביה תעודת חסיון, עשויה להיתקבל באחד משני תנאים: האחד – כי הראיה חיונית להגנת הנאשם; השני – כי הראיה עשויה להועיל להגנתו, גם אם היא אינה חיונית לה, ובילבד שמידת התועלת הטמונה בה עולה על מידת הפגיעה בעיניין הצבורי שעליו מגן החסיון.

...

משכך הם פני הדברים, אין כל מקום לחשיפת המידע החסוי, ובנסיבות אלו, כאשר מנגד עומד אינטרס ציבורי חשוב במעלה - שמירה על מקורות משטרתיים וביטחונם ושמירה על ביטחון המעורבים ושלומם, הרי שידו של אינטרס זה תהיה על העליונה, ואדגיש, לאחר שבחנתי את החומר החסוי, בדין הוטל החיסיון על כל הפרטים החסויים.

הראיות החסויות והנימוקים הנוספים אשר נשמעו בפני במסגרת הדיונים החסויים, מביאים אותי למסקנה ברורה כי לא ייגרם למבקש עיוות דין ולא תפגע הגנתו באי גילויו של המידע.

סיום: כאמור, שתי הבקשות נדחות בזאת.

המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

המבקש פירט בעתירתו את הטעמים לכך שהוא מבקש להסיר את תעודת החיסיון נוכח הקשר המובהק בין עניינם של השניים ונוכח רצונו לטעון שגזר דינו של אלמסי רלוואנטי בהחלט לטיעונו של המבקש לעונש.

סוגיות נוספות שעליי לבחון במסגרת עתירה זו הנן כמפורט להלן: האם העובדה שהוגש כנגד הנאשם אישום המייחס לו ביצוע בצוותא עם נאשם אחר מזכה את הנאשם לקבל לידיו את כל ומלוא חומר החקירה שהוגש כנגד הנאשם האחר? האם קיימת חשיבות לשלב שבו נטענת הטענה, היינו, האם יש לעשות איבחנה בין השלב טרם שמיעת הראיות לבין השלב של טיעונים לעונש? מהם השיקולים שראוי שינחו את בית המשפט שעה שמדובר בעתירה לקבלת חומרי חקירה, בהנחה שמדובר בחומר חקירה רלוואנטי? סוגיה נוספת האם מדובר בחומר חקירה שיש לעתור לגביו על פי הקבוע בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי או שמא בראיות חסויות שיש לעתור להסרת החיסיון בהתאם לסעיף 45 לפקודת הראיות? האם ייתכנו מקרים שבהן תהיה חפיפה בין שתי הוראות החוק והאם מקרה זה הוא אחד מאותם מקרים? האם באופן עיקרוני בית המשפט יכול להזקק לטענה של הסרת חיסיון גם בשלב הטיעונים לעונש או שמא יש לייחד הליך זה של עתירה להסרת חיסיון רק לשלב שבו הנאשם טוען שיש בראיות אלה כדי לסייע לו בהגנתו עת הוא מתגונן מפני המיוחס לו בכתב האישום? בטרם אשיב על השאלות דנן מצאתי לנכון להתייחס באופן עינייני לחומרים שהוגשו לעיוני, ועמדו בפני השר עת זה חתם על תעודת החיסיון.

...

למקרא האמור בגזר הדין התחוור לו לראשונה למבקש כי במסגרת טיעוני המאשימה לעונש היא התייחסה ל"נסיבות חריגות" המתקיימות בעניינו של זה שלא הוצגו למבקש, עוד עולה שהמאשימה שקלה נסיבות אלה והתבססה עליהם שעה שהגיעה להסדר הטיעון עם אלמסי וגם בית המשפט בעצמו עת גזר את דינו של אלמסי ציין בגזר הדין: "מה שהיטה את הכף לטובת כיבוד הסדר הטיעון במקרה זה הם טיעונים נוספים שנשקלו על ידי הפרקליטות אך לא פורטו על ידי בית המשפט, טיעונים אשר הביאו את המאשימה לעתור לעונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות". המבקש מוסיף וטוען שהלכה פסוקה היא שכל אימת שמדובר בראיה חיונית להגנת הנאשם, אזי, בית המשפט יפעל להסיר את החיסיון וגם כאשר הסרת החיסיון תביא בהכרח לפגיעה באינטרס מוגן אחר הואיל ואי גילויה של הראיה עלול לגרום לעיוות דין ומכאן שההכרעה חייבת להיות לטובת הגינות ההליך והעדפת זכותו של הנאשם אם וכאשר בית המשפט מגיע למסקנה שהראיה נחוצה להגנתו.

בית המשפט אינו נוטה להתערב בשיקול הדעת שמפעילה המאשימה שעה שזו מגיעה להסדר טיעון עם נאשם מסוים או כאשר היא מחליטה להגיש כתב אישום כנגד נאשם אחר, והמקרים בהם בית המשפט מתערב בשיקול הדעת הם החריגים ויוצאי הדופן וזאת מכוח ההלכה הפסוקה שהושרשה מימים ימימה, ואין זה המקום להרחיב בסוגיה זו שאינה רלוונטית ואינה נחוצה להכרעה בתיק זה. לאחר שהגעתי למסקנה שבחינה עניינית של תעודת החיסיון על תכניה לא מסייעת לנאשם בהגנתו, כפי שפירטתי לעיל, מצאתי להתייחס לטענה נוספת שהועלתה על ידי המאשימה לפיה עתירה להסרת חיסיון אפשרית רק כאשר מדובר בראיות שיכולות לסייע לנאשם להוכיח את חפותו ולסייע לו בהגנתו בשלב בירור האשמה – טענה שאין בידי לקבל.

על כן, דעתי הינה שאם בית משפט לאחר בחינה ובדיקה מדוקדקים מגיע למסקנה שהראיה היא רלוונטית להגנת הנאשם גם אם בשלב הטיעונים לעונש, הוא יורה על הסרת החיסיון בהנחה שמול אינטרס זה של הנאשם לא עומד אינטרס ציבורי בעל משקל עודף.

לא התעלמתי מטיעונה של המאשימה שבפני בית המשפט לא הוצג ולו מקרה אחד שבו בית המשפט נעתר לבקשה להסרת חיסיון בשלב טיעונים לעונש אך עובדה זו אין בה כשלעצמה כדי לשלול מיניה וביה את סמכות בית המשפט לקבוע זאת בנסיבות מתאימות וייחודיות ככל שאלה יוכחו בפניו שיש בהן כדי להצדיק יישום ההלכה גם בשלב הטיעונים לעונש.

טענות המשיבה בכתב ההגנה: לטענת המשיבה לאור המצב הבטחוני, שעת הלילה מאוחרת מיקומם של הנערים (כולל המבקש והתשובות המתחמקות) ביקשו השוטרים מהנערים להציג תעודות מזהות וזאת על מנת להסיר חשד לפעולת "תג מחיר". שני נערים פעלו בהתאם להנחיות השוטרים, אך המבקש סרב לעשות כן עד שתוצג בפניו תעודת שוטר, חרף העובדה שהשוטרים היו לבושי מדים ונהגו בניידת מישטרה משולטת.

בעניינינו אנו ולהבדיל ממרבית המקרים, בהם נדונה סוגיה זו של תעודת חיסיון וגילוי ראיה במסגרת הליך פלילי, עסקינן בהליך אזרחי ובתביעה כספית בה המשיבה הנה הנתבעת ולא המאשימה.

...

בדיקת התעודה של המבקש העלתה כי קיימת התראה לפיה המבקש הינו "בדוקאי מוכרז". נוכח זאת ומהטעמים המפורטים לעיל, התעורר אצל השוטרים חשד סביר כי המבקש נושא בתיקו אמצעים לביצוע פעולת "תג מחיר" ומשכך, ביקשו לערוך חיפוש בתיקו של המבקש וחיפוש כאמור בוצע.

לסיכומם של דברים, מעבר לאמור בסע' 18 לכתב ההגנה, הבקשה נדחית.

בפני עתירה לגילוי ראיה חסויה על פי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"), במסגרתה עותר המבקש להסרת חיסיון שהוטל על חלק מ"חומר החקירה" בתיק שבפני.

תעודת החיסיון: השר לבטחון פנים חתם על תעודת חיסיון ביום 28/10/20, אשר תוכנה כדלקמן: "כל פרט או מידע, שיש בו כדי לגלות זהות האדם/האנשים אשר מסר/ו למישטרה את המידע המתועד בדוחות הידיעה שמספריהם מפורטים להלן, לרבות פרטים נוספים כמפורט להלן:

בהילכת ליבני נפסק כי שומה על בית המשפט לבחון: "אם חומר החקירה, אשר לגביו חל החיסיון, חיוני הוא להגנת הנאשם, כי אז, בודאי, הצדק דורש את גילויו, ושיקול זה עדיף על פני כל שיקול בטחוני אפשרי. שום נימוק בטחוני, ויהא הוא הנכבד ביותר, אינו שוקל יותר, במשקולותיו היחסיות של הליך פלילי נתון, ממשקל הרשעתו של חף מפשע". (הילכת ליבני בעמ' 738).

...

משכך הם פני הדברים, אין כל מקום לחשיפת המידע החסוי, ובנסיבות אלו, כאשר מנגד עומד אינטרס ציבורי חשוב במעלה - שמירה על זהות מקורות משטרתיים ואי פגיעה בשיתוף הפעולה של הציבור עם המשטרה, הרי שידו של אינטרס זה תהיה על העליונה, ואדגיש, לאחר שבחנתי את החומר החסוי - בדין הוטל החיסיון על כל הפרטים החסויים.

הראיות החסויות והנימוקים הנוספים אשר הושמעו בפני במסגרת הדיון החסוי, מביאים אותי למסקנה ברורה כי לא ייגרם למבקש עיוות דין ולא תפגע הגנתו באי גילויו של המידע.

כאמור, הבקשה נדחית בזאת.

המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.