בקשה להסמיך כונס נכסים לחתום על מסמכים בתביעה אזרחית

לצד זאת, הורה פסק הדין על מינויו של עו"ד עזגד לכונס הנכסים של המקרקעין, והוא הוסמך לבצע בשם ברגר פעולות לצורך דיווח על העסקה ורישום הזכויות במקרקעין על שם שפרה.

בין היתר, נטען שפסק הדין פגום מיסודו, שכן שפרה לא המציאה לידי ברגר את מיסמכי המרצת הפתיחה כדין, והאחרונה כלל לא זומנה לדיון בה. בהקשר זה, נטען שהחתימה על אישור המסירה שהציגה שפרה במסגרת הליך המרצת הפתיחה כלל אינה של ברגר, וכן כי המשיבים הסתירו בחוסר תום לב מהמבקשים את מיסמכי התביעה ואת פסק הדין, תוך ניצול קשרי המשפחה והאמון ששרר בין הצדדים.

על כל פנים, קבע בית המשפט כי לכל המאוחר היה על המבקשים לעתור לביטול פסק הדין בתוך 30 יום מאז 22.4.2020, עת קיבלו את מיסמכי התיק אשר היו ברשותו של עו"ד עזגד, וזאת בהתאם לקבוע בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקסד"א הישנות).

...

גם לגופם של דברים, סבורני כי בדין קבע בית המשפט קמא שהמבקשים לא הוכיחו שקיים טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד של למעלה מ-25 שנים, שעה שאף אם תתקבל גרסתם העובדתית ביחס להשתלשלות האירועים, לית מאן דפליג שהם יודעים על קיומו של פסק הדין לפחות מאז חודש דצמבר 2016.

כך גם אין בידי לקבל את הטענה לפיה יש לראות בעצם העיכוב בשחזור התיק טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

ואף קודם לכן, בהחלטה שניתנה בהליך העירעור במסגרת הבקשה לעיקול זמני, נקבע כך: "כנגד המשיבים ניתן ביום 9.5.2008 פסק דין על ידי בית המשפט לתביעות אזרחיות שבקנטון ווד (Canton de Vaud) בשווייץ המחייב אותם לשלם לכונס הנכסים של חברת Compagnie Financiere Metropolitaine SA (להלן: החברה) סכומים שונים בסך כולל של 3,123,944 ש"ח (להלן: פסק הדין הזר). בפסק הדין הזר נקבע כי חבותם של המשיבים נובעת מהעובדה שנקטו בהתנהלות מאיימת על מנת להשיב לעצמם את השקעתם בחברה טרם הליכי חידלות הפירעון. כונס הנכסים המחה את זכותו מכוח פסק הדין הזר למבקשים ואלה הגישו לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בקשה לאוכפו על המשיבים בארץ..." (ע"א 5603/14 Marie-Therese Jobe‏ נ' מרדכי מולי (פורסם במאגרים, 15.9.14) פסקה 1).

המשיבים, לעומת זאת, טענו כי אין לקבל את עמדת המבקשים וזאת מהנימוקים הבאים: ייפוי הכוח מהוה הרחבת חזית; ייפוי הכוח אינו קביל בהיותו עדות שמועה; ייפוי הכוח אינו מהימן בשל הסתרתו במשך תקופה ארוכה; המסמך מזויף, החתימות הנחזות כשל המשיבים על גבי ייפוי הכוח הנן מזויפות; החתימות על גבי ייפוי הכוח קדמו להדפסת התוכן של ייפוי הכוח.

פרופ' אלמוג הוסיף וציין כי אינו מכיר מומחה בישראל שהוסמך לערוך בדיקות מעבדה של סדר הקוים המצטלבים ולאחר שהתייעץ עם פרופיסור כריסטופ שמפו מהמחלקה למדע פורנסי באוני' לוזאן שווייץ, המליץ בפניו על ד"ר ויליאמס מזלה, מומחה מסמכים בכיר.

...

ביחס למשיב 3, משעה שלא ניתנה החלטה בעניין המצאת מסמכי התביעה לידיו ומשלא התבקשו הוראות בנושא - אני מורה כי התובענה כנגד המשיב 3 נמחקת בזאת.

לפיכך, אני סבורה כי אין מקום להידרש לסעדים הנוספים שלהם עתרו המבקשים בסיכומיהם.

לפיכך, אני מורה כי המבקשים רשאים להגיש בקשה ביחס להוצאות מטעמם תוך 30 יום.

התובע צירף לכתב התשובה השני מסמכים רבים, שלא צורפו על ידו לכתב התביעה אלא יסודם בכתב ההגנה של הנתבע, ותבע בכתב תשובה זה סעדים שונים מאלו שתבע בכתב התביעה, לאמור: "צו הצהרתי כי התובע נושה מובטח בנכס וכי זכויות התובע בנכס גוברות על כל נושה שטוען לזכות בנכס ומחייבות כל כונס נכסים ככל שימונה על נכס זה, וכן צוי עשה לרישום בעלות, משכנתא והערת אזהרה לטובת התובע, ובטול עיקול נתבעת 1, והוראות נוספות לרשם ההוצל"פ" (ראו פסקה 15 לכתב תשובה מיום 24.5.2022 ותיקון מיום 26.5.2022.

וראו גרסת הנתבע באשר למהותו של הסכם ההלוואה לפיה "המוטיבציה לחתימה על הסכם הלוואה מאוחר נועד להפחית את נטל המס". לא רק לעובדות שונות טען התובע, אלא גם לסעדים שונים, כשקיים פער בין הסעדים שנתבעו בכתב התביעה ובכתב התשובה הראשון לבין הסעדים שנתבעו בכתב התשובה השני.

בעוד שבכתב התביעה תבע התובע את הסעדים הבאים, שהופנו במידה רבה נגד הנתבעת, לאמור: "5.1 צו עשה המורה לרשם המקרקעין לרשום את התובע כבעלים על דירות 1 ו- 2 בהתאם להסכם ההלוואה, ו/או רישום משכנתא על דירות 1 ו- 2 לטובת התובע, ו/או רישום הערת אזהרה לטובת התובע, לרבות באמצעות ייפוי כוח בלתי חוזר שנימסר לתובע ו/או להסמיך את ב"כ התובע להשלים את כל הפעולות הנדרשות לבצוע האמור בשמו של נתבע 2.

5.4 צו עשה המורה למנות את ב"כ התובע ככונס הנכסים של הנכס ו/או צו המורה כי ככל שרשם הוצאה לפועל ייעתר לבקשת הליך הכנוס שהגישה נתבעת 1, כי אז הליך הכנוס יהיה כפוף להסכם ההלוואה בין התובע לנתבע 2" (פסקה 5 לכתב התביעה. ההדגשות הוספו).

הפער החד בין הטענות שנטענו על ידי התובע בכתב התביעה לעומת אלו שנטענו על ידו בכתב התשובה השני, אינו מתיישב עם הוראות תקנה 18(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט- 2018, שקובעת כי "כתב תשובה לא יכלול נימוק תביעה חדש או כל טענה שאינה מתיישבת עם טענותיו הקודמות של בעל דין". וראו גם דברי פרופ' יששכר רוזן-צבי לפיהם: "התובע אינו יכול לעשות שימוש בכתב התשובה על מנת לעורר נימוק תביעה חדש שלא בא זכרו בכתב התביעה. כמו כן, נאסר עליו לכלול בכתב התשובה טענה שאינה מתיישבת עם הטענות שהעלה בכתב התביעה. כתב התביעה הוא המסמך שבו על התובע לפרט את כלל עילות התביעה שהוא טוען להן, וכתב התשובה לא נועד לשמש לצורך 'מקצה שיפורים'" (יששכר רוזן-צבי ‏הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 178 (מהדורה שנייה, 2023).

...

מחיקת תביעה מהטעמים שיפורטו להלן.

לעניין אי-צירופם של בעלי דין רלוונטיים כצד להליך, כשבנסח המקרקעין מופיעים צדדים שלישיים רבים שעלולים להיפגע כתוצאה מהסעד הקנייני המבוקש, מסר ב"כ התובע כי "אני שומע את הערת בית המשפט בנוגע להוספת בעלי דין, ומשיב כי ארצה לתקן זאת... לאחר ששמעתי את הערות בית המשפט ביחס להמשך ניהול התיק, אני מבקש להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה, בתוך 30 יום" (עמ' 2 לפרוטוקול).

אמנם כן, מחיקת תביעה לא תיעשה כעניין שבשגרה, אולם מהטעמים שפורטו לעיל סברתי שבמקרה הנוכחי אין מנוס ממחיקת התביעה, כמתואר.

לפני תביעה להשבת רכב שלטענת התובעת רכשה ומצוי בחזקת הנתבע, לדמי שימוש ראויים בגין התקופה בה הוחזק ויוחזק הרכב על ידו וכן לחייבו לחתום על כל מיסמך שידרש לשם העברת הבעלות ברכב על שמה או על שם מי שתורה.

לגירסת התובעת, הסיבה להפסקת פעילותו של אדרי היתה נעוצה בכך שבסוף שנת 2019 התגלה בבדיקה אקראית כי שנתיים קודם לכן העביר אדרי את הבעלות בתובעת לחברה בבעלותו של סחלי, ללא ידיעתה או הסכמתה של Rikos וללא הסמיכה.

בצד התביעה עתרה התובעת למינוי כונס נכסים זמני לצורך תפיסת הרכב ושמירתו עד למתן פסק דין בתביעה, אולם הבקשה נמחקה לבקשת התובעת בהחלטת המותב הקודם אשר דן בתיק טרם העברתו לבית משפט זה – כב' השופט אריאל צימרמן.

אציין כבר עתה כי בהתבסס על מכלול הראיות שהוצגו בפני והעדויות שנשמעו הגעתי לכלל מסקנה כי עלה בידי הנתבע להוכיח את גירסתו ברמה הנדרשת בהליך אזרחי, ולכן מצאתי לנכון לדחות את התביעה, ואנמק.

...

ממכלול האמור, לאחר שקילת היתרונות והחסרונות הראייתיים שבגרסאות שני הצדדים אני סבור כי יש להעדיף את גרסת אדרי וכי כלל הראיות שנותחו לעיל בצירוף העדר האמינות בעדות בניטה מוליכים למסקנה כי ברמה הנדרשת בהליך אזרחי הוכח כי אדרי שילם את המגיע לתובעת באמצעות העברת סכומים במזומן לבניטה ובכך רכש כדין את הרכב.

סוף דבר לאחר בחינת כלל הראיות שנסקרו לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את גרסת אדרי להתרחשויות.

המורם מכל האמור הוא שהתביעה נדחית.

עוד נטען כי בית משפט קמא שגה כשהורה לנאמנים לכלול בתצהיר גילוי המסמכים גם את תוצרי החקירה שנאספו על ידם לאחר כניסת החייב להליך חידלות הפרעון – מאחר שהנאמנים אינם בעל הדין ותוצרי החקירה הם לא חלק ממסמכיו של החייב; בקשה לקבלת תוצרי החקירה מהנאמנים צריכה להיות מוגשת לבית המשפט של חידלות פרעון ולא לבית המשפט בתביעה האזרחית; בית משפט קמא לא הבחין בין כובעם של הנאמנים בהליך חידלות הפרעון ובין כובעם כבאי כוח החייב בניהול הגנתו בהליך האזרחי; מסמכים שנאספו לאחר כניסת החייב להליך חידלות פרעון, קרי, לאחר שנולדה עילת התביעה, אינם רלוואנטיים להוכחת התביעה; ובית משפט קמא שגה בפרשנותו את חובת הסודות החלה על הנאמנים.

לעמדת הממונה, הנאמנים הם בעלי דין ישירים בהליך: הנאמן מוסמך לבצע כל פעולה בנכסי החייב, ונכסים אלה כוללים גם את זכויות התביעה העומדות לו; לפי הוראות חוק חדל"פ, הנאמן מוסמך לנהל את ההליך המשפטי של החייב והוא יריבם של התובעים ולא החייב; הנאמן הוא בחזקת "בעל דין נציג" מכוח היותו בעל תפקיד ייצוגי, בדומה למנהל עזבון, ואין הוא זכאי להקלות ביחס להוראות תקנות סדר הדין האזרחי; ומשכך, נקודת המוצא היא כי הנאמנים הם אלה שנדרשים לחתום על תצהיר גילוי המסמכים, ולא החייב שהוא בעל דין פורמלי בלבד.

אכן, הלכה עמנו כי "אין מזמינים נושאי תפקיד מטעם בית המשפט, דוגמאת מנהלים מיוחדים, נאמנים, מפרקים או כונסי נכסים לחקירה, אלא לעיתים נדירות ובמקרים המצדיקים זאת" (ע"א 3354/16 סבג נ' עו"ד סיגל בנטון הנאמנת לנכסי החייב יצחק סבג, פסקה 27 (13.12.2018); ראו, מבין רבים: ע"א 4401/21 אמיתי נ' קרויז, פסקה 66 והאסמכתאות שם (15.11.2023); רע"א 3044/18 דיין נ' עו"ד ישראל שפלר – מנהל מיוחד לחייב יצחק דיין, פסקה 7 (8.5.2018); רע"א 3032/08 רייך נ' עו"ד אבנר כהן, בתפקידו כמפרק זמני, פסקות 11-9 (2.9.2009)).

שני כובעי הנאמנים: בפיסקה 27 להודעת העירעור תוהים הנאמנים מה היה קורה אילו הסמיכו עורך דין חצוני לניהול הגנתו של החייב בהליך האזרחי, ואם גם אז ניתן היה להורות להם או לבא כוח החייב לחתום על תצהיר גילוי מסמכים.

...

המשיבים טענו כי דין הערעור בכללותו להידחות על הסף מכיוון שההשגה על החלטת בית משפט קמא צריכה הייתה להיות באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור, ולא ערעור בזכות, והיא אף נמנית על סוגי ההחלטות לגביהן לא תינתן כלל רשות ערעור לפי צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: הצו).

השופט ד' מינץ: מצטרף אני למסקנתו של חברי השופט י' עמית כי דין הערעור להידחות.

השופט נ' סולברג: אף אני סבור כי אין מניעה לחייב את הנאמן לחתום על תצהיר גילוי מסמכים.

כדבריהם אכן כן, דין הערעור להידחות.