בקשה להסדרת מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי

יישום הזכות האמורה, נעשה על-ידי המשיב באמצעות "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" (נוהל 5.2.008), המעגן תקופת מבחן מדורגת (להלן – ההליך המדורג), שבמסגרתה נבחנים – כנות קשר הנישואין והעדר מניעה ביטחונית או פלילית להמשך ההליך.

בהתאם לנוהל הפסקת ההליך המדורג, במקרה שבו פקע קשר הנישואין בשל פטירת בן הזוג הישראלי, כאשר אין לבני הזוג ילדים משותפים, העברת עניינו של בן הזוג הזר לועדה הבינמשרדית, מותנית במילוי התנאים המצטברים הבאים: "בן הזוג היה מצוי בקשר זוגי כן ואמיתי והגיש בקשה להסדרת מעמדו בישראל מכוח קשר זוגי זה"; בן הזוג הזר קיבל רישיון לישיבת אירעי מסוג א/5 במסגרת ההליך המדורג; "בן הזוג הזר עבר יותר ממחצית מתקופת ההליך המדורג. לעניין זה, תקופת ההליך המדורג תחשב החל ממועד השידרוג לרישיון ישיבת אירעי מסוג א/5"; ו"לא היה ספק בכנות הקשר בין בני הזוג לאורך ההליך המדורג".

...

סבורני, כי הטעמים האמורים, בהצטברותם, מעלים "סיכוי מסוים" לקבלת הבקשה; ואין מדובר בבקשה, אשר על פניה לא מגלה טעמים הומניטאריים ויש לדחותה על הסף.

התוצאה אשר על-כן, הערעור מתקבל; ועניינה של המערערת יועבר לדיון לפני הוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים.

בהתחשב במכלול הנסיבות ישלם המשיב למערערת הוצאות בסך כולל של 5,000 ₪.

זמן קצר לאחר מכן, ביום 24.7.2003, הגישה המערערת ביחד עם בעלה דאז בקשה להסדרת מעמד בישראל מכוח נישואין לאזרח ישראלי.

לדברי ב"כ המערערת, הזכאוּת הנטענת לא מוּמשה מחמת מחדלו של המשיב לפעול בהתאם להוראות נוהל 5.2.0008 שכותרתו: "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" (להלן: "נוהל ההליך המדורג"), וממשקיו עם נוהל הפסקת ההליך המדורג.

...

המסקנה הברורה היא כי בניגוד לגישת ב"כ המערערת, לבן-הזוג הזר אין זכות קנויה לקבל אזרחות או מעמד קבע בישראל, גם בחלוף תקופה של 4 שנים בהן הוא שוהה בארץ באשרת א/ 5 במסגרת ההליך המדורג (ראו: עת"מ (ת"א) 17800-12-09 אבו קאעוד נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (20.9.2010)).

נוכח מכלול הטעמים האמורים, המסקנה המתבקשת היא כי אין מקום להתערב בפסיקת בית-הדין לעררים לפיה לא נמצאה עילה להתערבות בהחלטת המשיב לדחות את בקשת המעמד של המערערת, בהעדר טעמים הומניטאריים מיוחדים.

סוף דבר הערעור נדחה.

סמוך לאחר כניסת המערער לישראל, ביום 27.10.2015 הגישה אמו – המערערת, בקשה להסדרת מעמדו בישראל (להלן: הבקשה הראשונה), זאת על פי נוהל שקבעה המשיבה שכותרתו "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" (להלן: נוהל חיים משותפים).

...

בעקבות זאת פנתה המערערת למשיבה ביום 28.6.2016, והודיעה כי "לאחר שקילת סיכוי הערר ובחינת דרכים אחרות לטיפול בבקשה החלטנו שלא להגיש את הערר הפנימי אלא להגיש בקשה לסגור את הבקשה הקודמת. לאחר סגירת הבקשה יש בכוונתנו להגיש בקשה הומניטארית להסדרת מעמד עבור בני". בהתאם לכך ביום 28.6.2016 הגישה המערערת בקשה למתן היתר שהייה בישראל לבנה מטעמים הומניטריים (להלן גם: הבקשה השנייה), אליה צורף מכתב ובו נטען כי "המבקשת כאמא מבינה שזה מצב בלתי אפשרי, שבנה הצעיר ייזרק לרחוב. ההחלטה של המבקשת לעזוב אותו עם אביו אותה קיבלה בשנת 2001 היא ההחלטה הקשה ביותר בחייה. לצערה הרב המבקשת נאלצה לעזוב את בנה הקטן על מנת לפרנס את המשפחה שלה... במהלך השנים... היא לא יכולה הייתה להביא את הילד לישראל מאחר שאביו לא הסכים לכך וכל הניסיונות לשכנע אותו לא צלחו... אין אדם אחר מלבד המבקשת שמסוגל לטפל בילד שלה ולדאוג לו, המבקשת רואה כאן הזדמנות יקרה מפז לתת לו חום ואהבה שלא יכולה לתת לו קודם לכן". ביום 9.1.2017 נשלחה למערערת החלטת המשיבה, ולפיה בקשתה נדחתה.

ביום 28.6.2018 נדחה הערר.

המבחן להעברת בקשה לבחינתה של הוועדה הבין-משרדית נקבע בפסק הדין בתיק עע"מ 2357/14 אסברוק נ' משרד הפנים (19.3.2015), שבו קבע בית המשפט העליון כלהלן: "מטעמים של יעילות מנהלית, יש היגיון בכך שבקשות אשר על פניהן אינן מגלות טעם הומניטרי יוכלו להידחות על הסף... אולם על ראשת הדסק לוודא כי בקשות המעלות על פניהן טעמים הומניטאריים יגיעו אל שולחנה של הוועדה הבינמשרדית. הנוהל לא קובע מהם הקריטריונים על-פיהם תכריע ראשת הדסק האם בקשה אינה מגלה 'על פניה' טעם הומניטארי... לשיטתנו, האיזון בין ההגנה על זכויות האדם של המבקשים מעמד מטעמים הומניטאריים לבין הצורך לנהל את משאביה הציבוריים של הוועדה הבינמשרדית ביעילות מוביל למסקנה כי על מנת שבקשה תועבר לוועדה הבינמשרדית די שהיא תעלה סיכוי מסוים לקבלתה. היינו, די בכך שאין מדובר בבקשה שמראש ברור כי הדיון בה יהווה בזבוז לא מוצדק של משאבי ציבור. אין מקום לדרוש מן המבקש להראות כי קיים סיכוי סביר שבקשתו תתקבל, שכן אין להציב משוכה כה גבוהה בטרם תינתן למבקש האפשרות לפרוש את טענותיו בפני הוועדה... אנו סבורים כי על מנת שתהיה משמעות לדיון ב'חריגים הומניטריים' המסננת של דחייה על הסף צריכה להיות קפדנית, אך לא כזו שמעבר דרך חרכיה יהיה נדיר ומתקרב לדרגה של וודאות באשר לקבלת הבקשה עצמה... 'שומר הסף' של הוועדה צריך להסתפק בתפקיד של שומר סף – ולא להיות מי שממלא בפועל את תפקידה". המערערת הינה אזרחית ישראלית המבקשת להתאחד עם בנה הצעיר.

סוף דבר הערעור מתקבל, באופן שעניינם של המערערים יובא לדיון לפני הוועדה הבינמישרדית לעניינים הומניטריים.

במסגרתו, ניתן פסק דין לפיו המבקשים רשאים להגיש בקשה להסדרת מעמד מכח נישואיהם ("נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג של זר הנשוי לאזרח ישראלי" מס' 5.2.0008 (להלן: "בקשה להסדרת מעמד מכח נישואים") ויש ליתן למבקשת רישיון שהייה מסוג ב/1 עד לקבלת ההחלטה בבקשה שתוגש.

...

יחד עם זאת, בענייננו, אני סבור כי מן הראוי שטענות המבקשים ייבחנו לגופו של עניין במסגרת הדיון בערעור, כולל טענות המבקשים בדבר חריגת בית הדין לעררים מסמכותו, ואסתפק בכך, שלא ניתן בשלב זה, לשלול לחלוטין את סיכוייו.

באשר למאזן הנוחות, אני סבור כי בנסיבות העניין הוא נוטה לטובת המבקשים.

לאור כל האמור, בהתחשב בכך שמאזן הנוחות מהווה את אבן הבוחן המרכזית, ניתן בסעד סעד זמני לפיו המבקשת לא תורחק מהארץ ויעוכב חילוט הערובה ותשלום ההוצאות שנפסקו כנגד המבקשים, עד להכרעה בערעור.

עניין זה אינו נוגע ישירות לערעור שלפניי, אך במאמר מוסגר אוסיף, כי אם אכן כך הם פני הדברים, יתכן שהסעיף הרלוואנטי להחלה צריך היה להיות סעיף ב.3 לנוהל מתן מעמד לנשואים, עם זאת, שאלה זו אינה עומדת לדיון לפניי בעירעור זה. כאמור לעיל, בהתאם להוראת סעיף ב.4 לנוהל 5.2.0008 "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי", מומלץ, אך לא מתחייב, להגיש בקשה ולהסדיר ביקור קצר ורישום המעמד של מישפחה גרעינית של אזרחים ישראלים הבאים לביקור קצר בישראל באשרת תייר.

...

למשל, ברע"מ (תל אביב-יפו) 36957-03-22 ANASTASIIA נ' רשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים (נבו 22.03.22) קבעתי כי בדומה לעניין שגיא צמח: "חלק מאזרחי, ובעיקר אזרחיות אוקראינה מגיעות לשדה התעופה ומורחקות על אתר, אלו שמצליחות להגיש ערר, מורחקות לעיתים אף בטרם נדון הערר, ואלו שבית הדין או בית המשפט מוציאים צו בעניינם, משנה הרשות את טעמה, מסתפקת בערבויות שנקבעו ומתירה את כניסתן. אז מתבקשת מחיקת ההליך מבלי שנבחנת החלטת הרשות לגופה. כך, בדומה לעניין שגיא צמח, אם בית המשפט לא ידון בבקשה זו הוא לא יוכל לדון בעניין לעולם, כשגם בענייננו מדובר ביסודות שלטון החוק – האפשרות להעביר את החלטות המינהל בביקורת שיפוטית." באותו אופן אני סבורה, כי גם בעניין שלפניי נדרש היה להכריע לגופו של עניין אף אילו היתה ההכרעה מתייתרת במקרה הקונקרטי (וכאמור לעיל איני סבורה כי כך הם פני הדברים), וזאת בשל החשיבות הכללית של השאלה המתעוררת בעניין זה, המשפיעה מדי יום על זכויות מהותיות של רבים המבקשים להיכנס לישראל, אך מטבעה אורך חייה הוא קצר והיא מתקיימת לגבי כל מקרה למשך ימים ספורים בלבד, עד להכרעה הסופית אם להתיר את הכניסה המבוקשת או לסרב לה. לפיכך, היה על בית הדין לעררים לדון בערר לגופו, וההחלטה למחקו מטעם שהתייתר בשל מתן הסעד הזמני לערעור, אינה עומדת במבחן הביקורת.

משכך, דין הערעור להתקבל.

סוף דבר לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל.