לאחר סיום ההליך הפלילי, הודיעה המדינה כי איננה עומדת עוד על המשך עיכוב ההליכים בבקשה לאישור התובענה.
ב"כ המדינה, עו"ד ליאב ויינבאום, טען כי מן הראוי שהדיון לפניי יתקיים לאחר מיצוי הליך גילוי המסמכים בהליך האזרחי, שכן חלק גדול מהחומרים שנאספו בתיק החקירה הפלילי מצויים בידי המשיב 2 והאחרים בלאו הכי וללא קשר לחקירה, ומן הראוי כי מסמכים אלה יועברו, אם בכלל, במסגרת הליך גילוי המסמכים ולא במסגרת הבקשה הנוכחית.
...
המסקנה היא שמדובר בהליכים מתחרים.
שלישית, שיקול היעילות בבסיס ההחלטה בעניין פלוני מבקש לאחד את הטיפול בבקשות דומות לפני הגורם "בעל הכלים, הידע, הפרספקטיבה והמגע עם התיק המסוים" וכך קבע השופט הנדל בפלוני:
"בעניין ג'ולאני הבעתי את העמדה כי יש להסדיר את הסוגיה וכי המסלול הראוי להשגה על החלטת רשויות התביעה בבקשת עיון הינה בבית משפט פלילי. זאת, בין היתר, משום שלאחר הגשת כתב אישום ובהתקיים הליך משפטי בפני בית המשפט הפלילי, הרי האחרון הינו בעל הכלים, הידע, הפרספקטיבה והמגע עם התיק המסוים הנדרשים על מנת להכריע מה הם חומרי החקירה והאם חשיפה של אותם חומרים תפגע בהליך הפלילי בבית המשפט, ובגורמים הנוגעים לו. להבנתי ומניסיוני בהתקיים הליך פלילי, דיון בבקשה בפני המותב או שופט פלילי אחר בבית משפט יתרום רבות ליעילות הדיון ולמניעת סרבול".
אמנם כאמור, באותו עניין פלוני, בית המשפט העליון קבע כי השופט בתיק הפלילי (להבדיל מבג"ץ) הוא הגורם המתאים, אך השיקולים עצמם שצוינו בהחלטה, על רקע המקרה המסוים בפניי, מובילים למסקנה, כעמדת המדינה והמשיב 2, שנכון שבית המשפט זה ידון בבקשה, ככל שתהיה רלוונטית, אך זאת לאחר מיצוי הליך הגילוי האזרחי.
לאור כל האמור לעיל, ועל אף שעמדתי הראשונית הייתה לדון ולהכריע בה, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה.