מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

בקשה להמצאת מידע לפי סעיף 108 לחסד"פ בהליך צו הפסקה שיפוטי

בהליך תכנון ובנייה - ועדות מקומיות (תו"ב) שהוגש בשנת 2020 בשלום צפת נפסק כדקלמן:

המסגרת הדיונית בקשתו של המשיב לקבלת מידע מושתת על סעיף 108 לחסד"פ שכותרתו צו להמצאת מסמכים ומוצגים הקובע כדלקמן: "בית המשפט רשאי, לבקשת בעל דין או מיזמת בית המשפט, לצוות על עד שהוזמן או על כל אדם אחר להמציא לבית המשפט במועד שיקבע בהזמנה או בצו, אותם מסמכים הנמצאים ברשותו ושפורטו בהזמנה או בצו." ב"כ המבקשת היתנגד להגשת הבקשה לפי סעיף 108 לחסד"פ וטען כי הסעיף אינו חל במקרה זה שכן מדובר בהליך שאינו פלילי.
שופטים שדנו בבקשות למתן צו הריסה שפוטי אמצו כלל זה, כך למשל בת"פ (מחוזי ת"א) 4/87 הוועדה המקומית לתיכנון ולבנין עיר תל אביב יפו נגד קרן מרדכי (קריתי) אגודה עותומאנית בע"מ (03.09.89) פ"מ תש"ן(2) 514, (פורסם בנבו), נקבע: "הליך לפי סעיף 212 לחוק אינו אמנם הליך פלילי. ברם, מידת ההוכחה להוכיח שנתמלאו יסודות האמור בסעיף המוטלת על המבקש סעד עלפיו, אינה נופלת ממידת ההוכחה המוטלת על התביעה בבואה להוכיח עבירה לפי פרק י"א לחוק; למסקנה זו הגעתי הן מנוסחו של סעיף 212 והן מאופיו של הסעיף". ההדגשות מכאן והלאה אינן במקור, ד.נ. יש לציין כי סעיף 255 לחוק התיכנון והבניה קובע בזו הלשון: "כל עוד לא נקבעו, בחוק זה או בתקנות לפי סעיף 268, סדרי דין להליכים לפי פרק זה, יידונו ההליכים האמורים בדרך ובמועדים שבהם נדונים הליכים פליליים מאותו סוג, בשינויים המחויבים". דברים ברוח דומה קבע סגן הנשיאה, כבוד השופט מנחם מזרחי, בבע"א (רמלה) 58774-01-19 מדינת ישראל נגד שמעון סבן ואח' (17.06.19), שם נדונה בקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה: "אבהיר כבר עתה, כי בהחלט בחנתי את הבקשה כמקובל במשפט הפלילי, לאמור הן בסדרי הדין, הן בעוצמת הראיות הנדרשת מהמבקשת והן בנטל ההוכחה, כל זאת כעולה מרוחו של סעיף 255 לחוק הנ"ל, וזאת בעיקר משום שתוצאתו של ההליך שבפניי היא הטלת סנקציה דומה לסנקציה פלילית הפוגעת בזכויות חוקיות קנייניות, נוכח הליך שבמסגרתו נקטה המבקשת בדרך מקבילה, אך בלא הגשת כתב-אישום והוכחת הנטען בו על כל המשתמע מכך – על כן בחנתי את הבקשה כאילו היה בפניי כתב-אישום שבו יש לידון." דעתי כדעתו של כב' השופט מזרחי, ומכל מקום, המבקשת הסכימה להעברת חלק מהמידע הנידרש, ובכך זנחה את טענתה לפיה המסגרת הדיונית של ההליך שבפני אינה מאפשרת הגשת בבקשה לפי סעיף 108 לחסד"פ. נראה כי המצב שונה ביחס לבקשה לקבלת צו הפסקה שפוטי אותה יש לבחון כפי שבוחנים בקשה למעצר עד תום ההליכים, תוך בחינת קיומן של ראיות לכאורה המצדיקות את מתן הצוו.
...
באשר למידע סטטיסטי ביחס להליכי אכיפה דומים שנקטה המבקשת בכפר עכברה ובמרחב צפון בכלל בשבע השנים האחרונות, וכן נהליה ומדיניות האכיפה שלה ביחס למבנים חקלאיים ישנים שנבנו עם קום המדינה ללא היתר בקרקע חקלאית או ביער טבעי, מצאתי כי אין מקום להיעתר לבקשה משתי סיבות עיקריות: הראשונה, כי אין במידע הנ"ל כדי להועיל למשיב בהוכחת טענתו בדבר אכיפה בררנית, בשים לב לעצם הטענה כפי שהועלתה בבקשה לביטול הצווים השיפוטיים, לפיה המשיב הופלה לרעה ביחס לאחרים העושים שימושים במבנים סמוכים בישוב עכברה ואשר נבנו בנסיבות דומות.
לא אוכל להיעתר לבקשה זו. מעבר לכך כי הדבר יצור הכבדה רבה על המבקשת, לא בטוח כי המידע הנדרש נמצא אצל המבקשת או ברשותה, ונדמה כי לצורך איסופו תצטרך המבקשת לבצע חקירה מקיפה בנוגע לכל מבנה ומבנה, שלא בטוח תניב תוצאות עובדתיות שניתן יהיה להתבסס עליהן.
סוף דבר, המבקשת תעביר למשיב מידע הכולל את פרטי המקרקעין בתחומי "מתחם ההשבה – יער הארזים" כולל מספרי גוש וחלקה, את מספרי המבנים הלא חוקיים בכל חלקה ופעולות אכיפה שננקטו כלפי כל המבנים, לרבות התייחסות לצווים מנהליים או שיפוטיים שניתנו.

בהליך תכנון ובנייה - ועדות מקומיות (תו"ב) שהוגש בשנת 2021 בעניינים מקומיים חיפה נפסק כדקלמן:

באשר למסירת מידע, הרי שאין להפוך את היוצרות ולשים את המאשימה בעמדה שעליה להסביר מדוע היא אוכפת את החוק, או לעמוד לדין על כך כי היא איננה מבצעת אכיפה מלאה של דיני התיכנון והבניה, ויש לבחון כל בקשה להמצאת מידע, בהתאם לנסיבות, לאחר שיוכח כי קיים יסוד לטענת האפליה האסורה, ולא להכביד על המאשימה, יתר על המידה רק בשל העובדה כי הועלתה טענה של אפליה באכיפה, כאמור.
על רקע זה נקבע כי על הנאשם המבקש לקבל מידע בנוגע למדיניות האכיפה, להניח תשתית ראייתית לכאורית ראשונית שיש בה כדי לתמוך בטענתו, וכי אין להורות לתביעה למסור מידע מכוח סעיף 108 לחסד"פ ללא ראיות ראשוניות אלו.
בעיניין זה ראו ע''פ 37/07 פרג' נ' מדינת ישראל , פורסם ב"נבו" , דברי כב' השופטת חיות , כתוארה אז) : "הכלל הוא שכל עוד לא הסתבר שאי העמדתם לדין של חלק מן המעורבים בפרשה פלונית נבעה מתוך שרירות או מתוך שיקולים פסולים , אין באכיפה חלקית כזו אף שהיא פוגעת בעקרון השויון כדי להצדיק ביקורת שיפוטית פולשנית בין בדרך של הוראה להעמיד לדין את יתר המעורבים ובין בדרך של השוואת מצבם של המעורבים שהועמדו לדין לאלה שלא הועמדו לדין". יחד עם זאת , עת מדובר במצב בו לא ניתן להבטיח משפט הוגן לנאשם , כאשר העמדתו לדין פוגעת בעקרונות של צדק והגינות , בשל היתנהלותה הקלוקלת של התביעה , אזי בית המשפט ישקול צעד קצוני זה של ביטול כתב האישום.
יתרה מכך, על אף קיומה של בניה בהקף לא מבוטל, כפי עובדות כתב האישום, שבוצעה ללא היתר, ואי קיום צו הפסקת העבודות, הרי שלגבי אותן עבודות לא פעלו הנאשמים ולא עשו דבר לשם הכשרתה, אז כיצד ניתן לקבל מצב בו בניה שנבנתה ללא היתר תוותר על כנה ולא תוכשר, וביצועה נעשה תוך הפרת צו הפסקת עבודות, לא יינקטו לגביה הליכי אכיפה, בשל כך שהמאשימה לא אכפה את החוק על כלל עבירות הבניה באיזור? תוצאה זו היא אבסורדית, נטולת הגיון בסיסי, ואיננה עומדת במבחן השכל הישר.
...
דווקא נוכח הנפקות של קבלת טענה לאכיפה בררנית, עד כדי אפשרות לביטול כתב האישום, נדרש בית המשפט "לסנן" טענות אלה גם בשלב הגילוי, שאם לא כן, אין לדבר סוף".
וכך מציין בית המשפט: " מן המקובץ לעיל עולה כי הטענה להפליה פסולה בהעמדה לדין בעילה של הגנה מן הצדק, חולשת גם על מקרים בהם טוען הנידון כי נפל פגם בהעמדתו לדין, או בניהול ההליך הפלילי נגדו, ולו משום חדלונה של הרשות, בטעות שנפלה על-ידה בתום-לב, או בגין מחדלים מצידה (זאת לצד מקרים בהם פעלה הרשות בשרירות מכוונת, בחוסר תום-לב, ומתוך שיקולים זרים).
" האם זה המצב במקרה הנדון לפנינו ? האם אכן יש בנסיבות המתוארות ע''י הנאשמים כדי להביא למסקנה כי נקיטת ההליך הפלילי והמשך ניהולו נגד הנאשמים יש בהם כדי לפגוע מהותית בעקרונות של הגינות משפטית וקיומו של משפט הוגן בעניינם של הנאשמים? ביטול כתב האישום הוא המעשה הקיצוני שבית המשפט יידרש אליו רק במקרים קיצוניים ונדירים .
סוף דבר- דין הבקשה דחיה, וכך אני מורה.

בהליך גרימת מוות בנהיגה רשלנית (גמ"ר) שהוגש בשנת 2020 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

אי לכך, מתבקש בית המשפט ליתן צו לקבלת מידע מחברת נתיבי ישראל המתייחס לתיקון בורות בין התאריכים 20.1.19 עד 03.2.19.
עוד הוסיפה, כי ככל שעד התביעה, הבוחן גיסיס, לא ערך את המסמכים הללו לא יכול ב"כ המבקש להגיש באמצעותו המסמכים החדשים, על כן יש לדחות את הבקשה גם מנימוק זה. דיון והכרעה- ראשית אומר, כי בהעדר היתנגדות ב"כ המשיבה לבקשה להוצאת צו להמצאת מסמכים לפי סעיף 108 לחסד"פ, אני מורה לחברת נתיבי ישראל להמציא לידי ב"כ המבקש פירוט אודות תקוני דרך שנעשו בכביש 806, בין הקילומטרים 10-11.5, בין התאריכים 20.01.2019-03.02.2019.
השמעתו מחדש של עד שנתן כבר את עדותו בפני בית המשפט מצויה במסגרת סמכותו של בית המשפט מכוח סעיף 167 לחסד"פ הקובע כדלקמן: "סיימו בעלי הדין הבאת ראיותיהם, רשאי בית המשפט, אם ראה צורך בכך, להורות על הזמנת עד - ואפילו כבר נשמעה עדותו בפני בית המשפט - ועל הבאת ראיות אחרות, אם לבקשת בעלי דין ואם מיזמת בית המשפט". במסגרת שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט לעניין זמונו של עד לעדות מחודשת, קבעה הפסיקה, כי על בית המשפט להעמיד לנגד עיניו את אינטרס הנאשם מחד והאנטרס הצבורי מאידך (לעניין זה ראו: ע"פ 951/80 יצחק קניר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 10.06.81).
ברע"פ 346/14 מרדינגר נ' מדינת ישראל פסק בית המשפט העליון, כי: "ככלל, על הנאשם בהליך הפלילי להביא את מלוא ראיות ההגנה לפני מתן הכרעת הדין. יחד עם זאת, סעיף 167 לחסד"פ מסמיך את בית המשפט להתיר הבאתן של ראיות נוספות גם לאחר שהסתיים שלב הבאת הראיות, ככל שהוא רואה צורך בכך. בהקשר לכך נקבע כי שככל שהבקשה להבאת ראיות נוספות מתאחרת בהתייחס לשלב אליו הגיע ההליך השפוטי, כך תהא נדירה וחריגה יותר הזקקות בית המשפט להפעלת סמכות כזו והדבר ייעשה רק מקום שהעניין נידרש לשם עשיית צדק ומניעת עוות דין" (רע"פ 346/14 מרדינגר נ' מדינת ישראל ( פורסם בנבו, 18.10.15).
...
סוף דבר.
אי לכך, הבקשה מתקבלת באופן חלקי - -אני מורה לחברת נתיבי ישראל להמציא לידי ב"כ המבקש פירוט אודות תיקוני דרך שנעשו בכביש 806, בין הקילומטרים 10-11.5, בין התאריכים 20.01.2019-03.02.2019.
-הבקשה להעיד את בוחן התנועה בשנית, נדחית.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2020 בשלום כפר סבא נפסק כדקלמן:

בדיון הראשון בבקשה הוסיפה המדינה וטענה כי יש להפעיל במקרה זה את חזקת תקינות מעשי המינהל וממילא כל טענות ההגנה בנושא חוקיות החיפוש וצוי החיפוש יכולות להידון בהתבסס על הפסיקה הקיימת בנוגע לחיפוש בטלפונים ניידים.
בקשה לפי סעיף 108 מצריכה, על פי לשונו של הסעיף ("רשאי בית המשפט") ובהתאם לתכליתו, הפעלת שיקול דעת שפוטי.
מסקנה זו עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון בנוגע לצורך בהנחת תשתית ראייתית לבקשת גילוי שמוגשת בהליך הפלילי על מנת לקדם טענה של "הגנה מן הצדק". לפי הפסיקה הנוהגת בנושא זה (בג"ץ נווה, פסקות 29-28 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית) על הנאשם, המבקש להמציא לו חומר על מנת לקדם טענה של הגנה מן הצדק, מוטל נטל ראשוני לתמיכה בטענה זו. כך נפסק, בין היתר משום שנאשם כזה מבקש לערער את חזקת התקינות המינהלית.
מידתיות והתאמת החשיפה להליך בהליך לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי רשאי בית המשפט להורות על המצאת מסמכים.
במסגרת השיקולים שעל בית המשפט להביא בחשבון במסגרת החלטה לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי אין לכלול את האנטרס הצבורי הכללי בחשיפת המידע (כפי שמן הראוי לעשות בהליך לפי חוק חופש המידע).
...
עיון בחומר החקירה שהועבר לעיוני ובהוראות ההנחיה מעלה כי, על פני הדברים, קיימת אי התאמה בין האופן בו נערך חיפוש המשטרה במקרה זה להוראות סעיפים 12-9 בפרק שעניינו "שלב העיון בחומר המחשב". בשל האמור לעיל באתי לכלל מסקנה כי להגנת הנאשם אינטרס מובהק לעיון בהוראות סעיפים 12-9 להנחיה.
טענה זו אין בידי לקבל.
על כל האמור לעיל יש להוסיף כי העובדה שישנם מקרים בהם הרשות החוקרת כן נוהגת לפי הנחיית פרקליט המדינה מחלישה מאוד את טענת המדינה בדבר "בלבול" שעלול להיווצר אם תיחשף ההנחיה ואף את טענתה בדבר עידוד התדיינויות סרק.

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2024 בעליון נפסק כדקלמן:

חלק ממסמכים אלו הגיעו לידי המישטרה במסגרת חקירת הפרשה – זאת, אחרי שהמתלוננת חתמה על טופס ויתור על סודיות רפואית וסודיות טיפולית (להלן, במאוחד: טופס הווס"ר) ואחרי שבית משפט השלום תל אביב-יפו הוציא מלפניו צוים אשר הורו למוסדות רפואיים ולמטפלים שטיפלו במתלוננת להמציא למשטרת ישראל מידע רפואי וטיפולי אודותיה (כאמור בהחלטת השופטת ע' יהב מיום 20.12.2020 ובהחלטת השופטת א' אמסלם-גילבוע מיום 26.6.2022).
מסיבה זו, למרות שהפסיקה בעיניין שבו עסקינן לא תמיד שמרה על אחידות (ראו: עניין גיל, בעמ' 812-811; עניין שיינר, בפסקות 21-13 להחלטה; וכן יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים: הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 279-276 (2021)), היא סימנה זה מכבר את דרך המלך: הגשת בקשה לקבלת צו בדבר הבאת החומרים החסויים לבית המשפט שמנהל את ההליך העקרי – כאמור בסעיף 108 לחסד"פ, אשר קובע כי "בית המשפט רשאי, לבקשת בעל דין [...] לצוות על עד שהוזמן או על כל אדם אחר להמציא לבית המשפט במועד שיקבע בהזמנה או בצו, אותם מסמכים הנמצאים ברשותו ושפורטו בהזמנה או בצו" (ראו: עניין שיינר, בפיסקה 20 להחלטה).
ראשית, גישה זו עושה סדר והבנָייה של שיקול הדעת השפוטי בגדרה של דוקטרינת הגילוי.
סוף דבר: העורר רשאי לבקש את גילויים ואת הצגתם של המסמכים הטיפוליים, של טופס הווס"ר ושל החומרים הנוספים במסגרתו של הליך לפי סעיף 108 לחסד"פ. ככל שתוגש בקשה כאמור, ייבדק עניין החיסיון ותדון האפשרות להסירו.
...
אני סבור שבקשת הצו בגדרו של סעיף 108 לחסד"פ קודמת להגשת הבקשה להסרת החיסיון.
סוף דבר: העורר רשאי לבקש את גילויים ואת הצגתם של המסמכים הטיפוליים, של טופס הווס"ר ושל החומרים הנוספים במסגרתו של הליך לפי סעיף 108 לחסד"פ. ככל שתוגש בקשה כאמור, ייבדק עניין החיסיון ותידון האפשרות להסירו.
בכפוף לאמור, הערר נדחה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו