בקשה להמצאת כתב תביעה מתוקן באמצעות נציגות מורשית

בבקשה שלפניי עותרת המבקשת (התובעת) להורות כי כתב התביעה המתוקן הומצא למשיבה (הנתבעת) 1 כדין, וזאת באמצעות המשיבות 4 ו-5, אשר על פי הטענה משמשות כנציגותיה המורשות בישראל.

סוגיית ההמצאה לנתבע זר, באמצעות נציג ישראלי, מוסדרת בתקנה 163(ג) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשנ"ט-2018 (להלן: "התקנות"), בזה הנוסח: "התגורר הנמען מחוץ לתחומי המדינה ויש לו בתחומי המדינה נציג מטעמו המייצג אותו באופן קבוע בקשר לענייניו בישראל, ניתן להמציא לנציג אם התביעה נוגעת לאותו עניין". נוסח זה החליף לאחרונה את נוסחה של תקנה 482(א) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות הקודמות"), בזו הלשון: "היתה התובענה בענין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באיזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת אותו עסק או אותה עבודה באותו איזור שיפוט". חרף השונות בנוסח בין שתי הוראות התקנות, דומה כי מבחינה מהותית, מחוקק המשנה לא ביקש לשנות סדרי עולם בכל הנוגע לסוגיה שעניינה המצאה כתבי בי דין לנתבע זר באמצעות מורשה או נציג ישראלי (ראו בדברי ההסבר לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, עמ' 52).

...

לטענת המבקשת, עובדה זו לבדה מחייבת את המסקנה, כי כתב התביעה שנמסר למשיבה 4 יגיע לידיה של המשיבה 1, ובכך מתקיים תנאי הקשר האינטנסיבי (סע' 8 לבקשה).

אף סבורני שלא יהא זה נכון להטיל על בעלי התפקיד השונים במצב המשפט החדש הנוצר בעת פירוק חברה, חובות נוספים בדמות משלוח כתבי בי-דין.

יפות לענייננו בהקשר זה הקביעות ב-בע"ם 1378/07 זדה נ' זדה (29.4.2007), לאמור: "לאחר העיון – ואודה, חרף אהדה ערכית למבוקש – חוששני כי אין בידי להיעתר לבקשה... בעניינים קרובים ציינתי, 'שכאשר ישנה בהירות ראויה באשר להמצאה בפועל, אין להלום הסתתרות מאחורי אי ההמצאה הפורמלית' (רע"א 449/04 דני בן אליעזר ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ - סניף עפולה (לא פורסם)); אך כאן המדובר בהמצאת כתב בית דין ראשון - אקט המקנה סמכות שיפוט לבית המשפט, והעובדה שההליך יובא לידיעת המשיב אינה מספקת, ולא כל שכן יפים הדברים ביחס לבעל דין הנמצא מחוץ לגבולות הארץ...

סוף דבר עמדתה של מיקרון סינגפור לא נשמעה, ביתרת טענות הצדדים לא מצאתי ממש שיהא בו כדי לשנות את מסקנתי ולאור כל המקובץ, הבקשה נדחית.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"צ 33971-04-20 צוק נ' LINEAS AEREAS בקשה מס' 12 לפני כבוד השופט דורון חסדאי המבקשת המבקש להצטרף שיר צוק דימיטרי זיננקו ע"י ב"כ עו"ד טל ספיר המשיבה AIR EUROPA LINEAS AEREAS ע"י הנציגה המורשית עו"ד שירלי קציר החלטה

ככל שהמבקשת תודיע שאינה מקבלת את המלצת בית המשפט, נקבע כי בא כוחה ימציא בתוך 20 ימים טיוטה של בקשת האישור המתוקנת אותה הוא יבקש להגיש, ותנתן למשיבה הזכות להגיב לה. ביום 3.6.21 המציא ב"כ המבקשת את טיוטת הבקשה המתוקנת, כאשר אליה אף נספח תצהיר של מר דימיטרי זיננקו מיום 27.5.21 אשר מבקש להצטרף כמבקש מס' 2 לבקשה המתוקנת.

על רקע השיקולים שפורטו מעלה הובהר בפרשת אינסלר כי "...התגבש בפסיקתנו הכלל שלפיו בעל דין המבקש לתקן את כתב תביעתו בשלב מוקדם של ההליך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין – נעתרים לו ברוחב לב, ומרפאים את הפגיעה ביריב באמצעות פסיקת הוצאות לטובתו (ראו, בין רבים: עניין זדרוביץ'; ר"ע 330/85 אלבו נ' רבינטקס תעשיות בע"מ, פ"ד לט(2) 556, 557 (1985); ע"א 339/88 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' ב.נ.ת. ושות' חב' לבצוע, ניהול ותיכנון פרויקטים בע"מ, פ"ד מד(4) 532, 540 (1990); עניין אגמון; רע"א 5818/12 עזרום מפעלי מתכת בע"מ נ' נטפים בע"מ, פסקה 9 ([פורסם בנבו], 7.8.2012))...". (ר' גם רע"א 4289/19 ליבוביץ נ' הוט מובייל (פורסם בנבו, 17.12.19); רע"א 9181/18 רוקח נ' פרטנר (פורסם בנבו, 16.12.19)).

...

לא מצאתי בגדרי החלטתי זו להידרש למשמעות העובדה כי תמורת כרטיס הטיסה הושבה למבקשים או למי מהם, וזאת בהיבט העילה האישית.

סוף דבר הלכה היא כי לערכאה דיונית מסור שיקול דעת רחב באשר לאופן ניהול ההליך – בהינתן הניסיון, המומחיות וההיכרות המעמיקה שלה עם ההליך ויכולתה להתרשם באופן בלתי אמצעי מהתנהלות הצדדים.

אשר על כן ובהינתן כל האמור, מצאתי להיעתר לבקשה.

לפני בקשה להורות כי המצאת כתב התביעה למשיבה 1 , שהנה חברה זרה שמקום מושבה בחו"ל באמצעות המצאתו למשיבה 2 (לצרכי בקשה זו להלן: "המשיבה" ו/או "גטר") היא המצאה כדין, בהתאם לתקנה 163(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע''ט-2018 (להלן: ''התקנות החדשות'').

כפי הנטען בבקשה, 10 ימים לאחר שכתב התביעה המתורגם בעבור MGI הומצא לידי המשיבה, פנה ב"כ המשיבה במכתב לב"כ המבקשת והודיע כי גטר אינה מורשה לקבלת כתבי בי דין עבור MGI ואף לא נציגתה, ולפיכך כתב התביעה המתורגם הוחזר לידי ב"כ המבקשת.

בהתאם למוסכם, המשיבה נכנסה בנעליה של איי טו זד, ולאחר שניסיונות לתקן את המכונה העלו חרס, מנכ"ל המשיבה מר גיא מור פעל כדי לסייע למבקשת להגיע לפתרון בנוגע למכונה מול MGI.

...

סבורני כי אין בטענה זו ממש, שכן קבלתה תרוקן מתוכן את התקנה, המצריכה בחינה מהותית של טיב הקשר בין הנמען למורשה הנטען, ואיננה מסתפקת בקיומה של הרשאה מפורשת אם לאו.

סבוריני כי מהראיות שצורפו על ידי המבקשת, ניתן לקבוע כי מדובר בקשר אינטנסיבי דיו, המוליד מסקנה שהמשיבה תביא לידיעת MGI, את עובדת קיומו של ההליך.

אשר למבחן "אותו העסק", אשר כאמור, נקבע מלכתחילה כי הוא משני בחשיבותו למבחן "אינטנסיביות הקשר", הרי שהתביעה דנן עוסקת בעניין המכונה שנרכשה מ-MGI , כאשר המשיבה היא נותנת השירות והתמיכה והסוכנת הבלעדית של מוצריה של MGI בארץ, ובכלל זה – אותה המכונה - ועל כן תביעה זו בוודאי עונה על מבחן "אותו העסק". סוף דבר; אשר על כן, ובהתאם לכל האמור לעיל, יש לקבוע כי גטר מורשית מטעם המשיבה 1 לקבל כתבי בי-דין בישראל, ועל כן, בוצעה המצאה כדין לידיה.

ביום 4.8.21 הגישה המבקשת בהליך קמא בקשה שכותרתה "בקשה לאישור ביצוע המצאה באמצעות נציג", כך שביהמ"ש יאשר ביצוע המצאת כתבי בי-דין לחברה (המשיבה 5) באמצעות בא-כוחה בת"א 25267-01-20, היינו ע"י המצאת כתבי בי-דין לעו"ד וינברג (משיב 3).

בהמשך, ביום 17.12.21, פנה המשיב 3 למזכירות בימ"ש קמא וציין כי אינו מוסמך ואינו מורשה לקבל מסמכים בשם החברה, וכי על המזכירות לתקן את הרישום השגוי ברשומי המערכת.

ובמה דברים אמורים? בהחלטה מיום 5.10.21 נקבע באופן מפורש וברור כי "המסירה של כתב התביעה למשרדו של עו"ד וינברג מהוה מסירה כדין. עו"ד וינברג יביא לידיעת החברה את דבר התביעה כנגדה בתיק 15075-11-20". ההחלטה אמנם ניתנה בת"א 25267-01-20, הליך בו המשיב 3 מייצג את החברה, אך החלטה זו התייחסה לבקשת המבקשת שהוגשה בהליך קמא, המאוחד עם ת"א 25267-01-20 ועם הליכים נוספים (ר' מספרי התיקים שצויינו בכותרת הבקשה, נספח 4 לבר"ע), ומכל מקום, ובהתאם לרישא של ההחלטה מיום 5.10.21, עולה כי בית משפט קמא קבע כי כתב התביעה שהוגש בת"א 15075-11-20 יומצא לחברה באמצעות מסירה למשיב 3.

...

למעשה, נראה כי הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה שהוגשה מטעם המבקשת תואמת, על פניו ומבלי לקבוע מסמרות, החלטות קודמות שניתנו, ובהעדר התייחסות לסוגיה זו ע"י הערכאה הדיונית, והכרעה בטענות המבקשת לגופן, אין מנוס- כאמור- מהחזרת הדיון לבימ"ש קמא לבחינת טענותיה של המבקשת.

טענת המשיב 3 לפיה ניתנה החלטה ביום 27.12.20 המורה על המצאת כתבי בי-דין לחברה באמצעות כללי האמנה, ולפיכך ההחלטה קמא תואמת החלטה קודמת- דינה להידחות.

החלטה זו צורפה כנספח 8 לתשובת המשיב (לא ניתן לצפות בהחלטה באמצעות מערכת נט המשפט) ונראה כי המבקשת לא היתה צד לבקשה שהוגשה בהליכים שם, לא התבקשה עמדתה לבקשה, וממילא היא אינה מופיעה כצד להחלטה האמורה; שנית, וזה העיקר, המבקשת הגישה בהליך קמא (ובתיקים המאוחדים) בקשה להכיר בהמצאת כתבי הטענות לידי המשיב 3 כהמצאה כדין לחברה, וביהמ"ש- בהחלטה מאוחרת להחלטה מיום 27.12.20- נעתר לבקשה, הן בהחלטתו מיום 5.10.21 והן בהחלטתו מיום 6.10.21.

בנגוד לכתב התביעה ותצהירי כלל התובעים, כאשר נישאל בחקירתו הנגדית מדוע לא ביקש מפרינס תלושי שכר, סרבנט השיב "אני לא עובד אצלו" וכאשר נישאל על כך שוב, חידד כי הוא עבד "אצל" פרינס רק בחודש אחד (עמ' 26 שו' 6, ראו גם עמ' 19 שו' 12-14).

לצד העובדה שסרבנט ויתר התובעים העידו על כך שדיווח השעות בגין מרץ 2021 לא נעשה בזמן אמת (עמ' 36 שו' 1-16), עצם זה שהוא נעשה על-ידי סרבנט, חותר תחת הטענה של עבודה אישית בין התובעים לאפקון, באמצעות פרינס, כנציג אפקון.

זאת ועוד, השם של ולדימיר פוליאקוב רשום על גבי הסכם ההיתקשרות אשר צורף במלואו לתצהיר של פרינס, בתור נציג מורשה מטעם דיאמונדא ואשר חתם בשמה.

כפי שכבר קבעתי לעיל אפקון המציאה את כתב התביעה המתוקן לולדימיר פוליאקוב, נציגה של דיאמונדא.

...

אין בידי לקבל את טענת התובעים כי הוא לא היה עד רלבנטי שכן בחקירתו הנגדית הוא הודה, כי נכנס לפרויקט לאחר שהסכם ההתקשרות נחתם (עמ' 79 שו' 7, עמ' 85) אך הסביר כי הוא מכיר את סדרי העבודה בפרויקטים מסוג זה הכוללים מכרז והגשת מסמכים (עמ' 79) וישיבה פעם בחודש בעניין התקדמות והתחשבנות (עמ' 84) אבל שהוא לא יכול להכיר כל חוזה וחוזה לאור מספר הרב של קבלני משנה אשר מעורבים בפרויקט בסדר גודל כזה (עמ' 79 שו'22, עמ' 84 שו' 21-31).

בו בזמן, שוכנעתי מהראיות אשר צורפו לתצהיר של פרינס (אישורים לרשויות המס, רישום בפנקס הקבלנים, רישיון בתחום הבנין), כי במועד החתימה על הסכם ההתקשרות, אפקון ביצעה את הבדיקות המקובלות בעניינה של דיאמונדא וקיבלה אסמכתאות מדיאמונדא ביחס למצגותיה.

סוף דבר לאחר ששקלתי את מכלול העדויות אשר נשמעו ובפרט החזרה של התובעים ממרבית העובדות ביסוד התביעה, בשים לב לנטל המוטל על התובעים ולדלות הראיות התומכות בטענותיהם ולאור ההלכה הפסוקה, אני קובעת כי התובעים לא הוכיחו כי אפקון העסיקה אותם, בין ישירות, בין במשותף ביחד עם דיאמונדא.

מכאן כי יש לדחות את התביעה לפיצויי פיטורים והפרשות לקרן פנסיה ופידיון ימי חופשה.