בקשה להיתר תוספת מדרגות חירום למבנה תעשייתי

עלות העבודות בהתאם למפורט בכתב התביעה וכן פיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם מגיעה לסך כולל של 827,216 ₪, כאשר מתוך סכום זה, סך של 505,000 ₪ הנו בגין פיצוי מוסכם ללא הוכחת נזק על כן הוגשה התביעה בסכום זה. טענות הנתבעים: השטח שנמכר לתובעת הנו 2,276 מ"ר שעליו מבנה לתעשיה בשטח של 1900 מ"ר. הנכס נרשם על שם התובעת בלישכת רישום המקרקעין תוך המועד הקבוע בהסכם המכר.

הנתבעים פעלו לצורך הוצאת טופס 4 למבנה ולהשגת כל האישורים הדרושים.

התובעת הגישה בקשה חדשה הכוללת תוספות ושינויים במבנה.

יתרה מכך, בחוות דעת מומחה בית המשפט פורטו עבודות רבות שבוצעו לצורך קבלת טופס 4 כגון עבודות חשמל, עבודות מסגרות של בנית קיר הדף למקלט, הזזת עמוד תומך של מדרגות חרום, עיבוי מעקה והתאמתו לתקן, פתיחת פתחים קבועים להוצאת עשן וחום, דרישות כיבוי אש, אספקת והתקנת דלתות חרום, וכו', הנתבעים לא הציגו כל ראיות שאכן פעלו להשגת מסמכים אלה.

...

לאור האמור לעיל סבורני שיש מקום לחייב הנתבעים בסך נוסף של 50,000 ₪ כפיצוי מוסכם.

העובדה שהודה שהמשיך להחזיק בנכס גם לאחר המועד של 18.4.11 מחייבת המסקנה שהחזקה לא נמסרה דין לתובעת , שכן לא יעלה על הדעת שחזקה נמסרת ושלא על דעת מקבל החזקה ימשיך המעביר להחזיק במקום עד שיחליט לפנות.

סוף דבר: על הנתבעים לשלם לתובעים סך של -116,867 ₪ וכן מע"מ. עוד ישלמו סך של 92,579.50 ₪ וכן הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה.

ביום 5.5.2014 ניתן פסק-דינו של בית-משפט השלום (כבוד השופט י' קורן) בתביעה זו, בו נקבע כי: לפניי תביעה לפינוי מושכר שעניינו ביניין וחצרים ברח' הפרדס 3 באיזור התעשייה באיזור (חלקה 136 בגוש 6010).

כך, למשל, מחוות-דעת המומחה, שנערכה זמן רב לאחר שהשוכרת עזבה את המושכר, עולה כי בין היתר בוצעו במושכר שינויים כגון ביטול החנייה במרתף והסבתה לאחסנה, בניית חדרים שונים (כגון חדר מחשב, חדר UPS, חדר מערכות, חדר מכונות וכיו"ב), ריצוף קומת המרתף מבטון מוחלק, פתיחת דלתות בקיר המבנה למדרגות החרום, התקנת ריצפה צפה במספר חדרי מחשב, וכן ביצוע עבודות בנייה קלה הכוללות חלוקות פנימיות, הקמת חדרי שירותים ומטבחונים וכיו"ב. ספק איפוא בעיניי אם טיבם של שינויים אלה זהה לטיבם של תוספות מובהקות אחרות למבנה שהוזכרו בחוות-דעתו של המומחה, כגון מערכות חשמל, מערכות תיקשורת, מערכות מיזוג-אויר, מערכות כיבוי וגילוי אש, מערכת שאיבת אבק מרכזית, התקנת מפוחי אויר צח, דלתות שונות, מחיצות זכוכית, סורגים, תיקרה אקוסטית/דקורטיבית, ריצפת PVC ושטיחים וכיו"ב. שלישית, אף מעבר לחומרי התביעה שבפניי, הרי שגם במציאות שהתרחשה בפועל השוכרת לא הראתה כי התייחסה בדרך כלשהיא להבחנה בין השינויים במבנה המקורי לבין "התוספות והמתקנים" ולא הצביעה על פעולה כלשהיא מצידה אשר התייחסה להבחנה זו. כך, למשל, השוכרת לא הראתה כי השיבה את השינויים במבנה המקורי לקדמותם, כפי שהיא עצמה טוענת שהיה עליה לעשות.

אני חוזר ומציע שככל שמרשתך מעוניינת שמרשתי תותיר בבנין מערכות שבכוונת מרשתי ליטול עמה אזי תעביר אלי פירוט המערכות שברצון מרשתך כי יוותרו בבנין ואף נסכים על מינוי שמאי מוסכם שיתן הערכתו בענין זה. וכן סעיף 6.9 לתגובת השוכרת לבקשה למתן צו מניעה זמני שהוגשה במסגרת תביעת הפינוי (מוצג 13 לתיק המוצגים המוסכם): במסגרת השלמת הבנין התקין מיפעל הפיס בבנין מתקנים ותוספות, כשמדובר למעשה בעיקר במטלטליו, שכל שוכר זכאי ליטול עימו בפנוי מושכר; ולפיכך מיפעל הפיס ייטול עימו, עם פינוי הבנין את: מערכות מיזוג האויר, מערכות גילוי וכיבוי האש, מערכת התאורה, מערכת הטלפוניה והמחשוב, לרבות התשתית המתוחכמת של מיפעל הפיס, משאבות לשאיבת מים מהמרתף וכן מערכת מדרגות החרום שניבנו על ידי מיפעל הפיס.

...

אשר-על-כן, לאחר שקלול כל הנתונים הנמצאים בפניי ואיזון בין השיקולים השונים שהובאו לעיל, אני סבורה כי במקרה זה יש להגביל את משך הפיצוי המוסכם מיום 1.6.2014 ועד ליום 20.9.2018, הוא המועד בו הסכימה למעשה השוכרת להשיב את מצב המושכר לקדמותו.

סוף דבר מכלל האמור לעיל אני פוסקת כי: התביעה העיקרית של השוכרת נדחית.

כל יתר תביעות המשכירה בתביעה שכנגד נדחות.

זאת ועוד לטענתו בהתאם להגדרת שטח דירה ושטח קרקע בחוק המים והביוב לא נכללים בשטח לחיוב האגרה את שטח מדרגות החרום החיצוניות ובלתי מקורות שניבנה לפי דרישת שירותי הכבאות ושאינן בחזקה ייחודית של דייר.

הנתבעת כופרת בטענה זו ומפנה לבקשה להיתר שהגיש התובע לבניית תוספת מדרגות (נספח ה').

תוספת הבניה של המדריגות מחושבת ביחס למבנה תעשיה ומתוקף התוספת של השטח התחייבה השלמת אגרות והיטלים.

...

התוצאה לאור כל המפורט לעיל אני מורה כדלקמן: הנתבעת תדאג לסילוק קו הביוב מתחומי הנכס בתוך פרק זמן של 60 ימים מהיום ותישא בהוצאות הכרוכות בפינוי וסילוק הפסולת והשבת המצב לקדמותו.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכום של 211,373 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל (169,207 ₪ + 7,000 ₪ + 12,000 ₪ + 23,166 ₪).

לאחר שקבעתי כי הנתבעת והצד השלישי ישאו באחריות במשותף, בחלוקה שווה, בפיצוי התובע בגין הנזקים שהוכחו, אני מחייב את הצד השלישי להשתתף במחצית הסכום בו חויבה הנתבעת (105,686.50 ₪) ולשלם סכום זה לנתבעת.

ביום 23.3.15 ניתנה החלטה במסגרת ערר 377/14, שהגישו משיב 4 ופאב על הגג בע"מ על החלטת הועדה המקומית לתיכנון ולבניה רעננה לדחות בקשה לחידוש החלטה לתוספת בניה על גג הבניין, שימוש חורג במבנים ובגג לתקופה של 3 שנים, תוספת מדרגות חרום, ביטול מקומות חנייה ולהאריך את תוקף החלטת הוועדה לתקופה של 6 חודשים, מתוך הנחה שהעסק ומנהליו מצויים בישרות האחרונה להשלמת התנאים למתן היתר.

אין מחלוקת כי בהתאם לסעיף 13ג' לתוכנית רע/1/ 330א החלה על המקרקעין קיימת הגבלה על השימושים המותרים, כך שבשטחים הפתוחים נאסר השמוש למסחר, תעשיה, מלאכה ואחסנה, כך שפעילותה של משיבה 1 במקום, היא בנגוד להוראות התוכנית, כשגם היום מתבצעות בה עבודות לקירוי חורף, המלמדות על כוונה להמשיך ולהפעילה גם בתקופת החורף (נספחים ח' 8-1 לבקשה).

...

כאמור, לא זו בלבד שלא מצאתי דופי בהתנהלות המבקשת לעניין זה, אלא שניסיונם של המשיבים להיבנות מכך עתה בטענות של הסתמכות, הארכת חוזה השכירות, שינוי מצבם לרעה ופגיעה בפרנסתם של עובדי משיבה 1 – אין לו על מה לסמוך, לא כל שכן נוכח המכתב שנשלח למשיבים מאת מהנדס העיר מיום 4.9.18, אשר מבהיר היטב כי לא יינתנו היתרים נוספים בעניינם, ושאף ההיתר הזמני האחרון שניתן, ניתן "לפנים משורת הדין". לאור כל האמור, אני מקבל את הבקשה ונותן צו הפסקה שיפוטי, בהתאם לסעיף 22ב' לחוק רישוי עסקים, כדלקמן – אני מצווה על המשיבים, על בעלי העסק, על המחזיקים בעסק, על כל מי שבפיקוחו או בהשגחתו פועל העסק, ועל כל מי שמועסק בשירותם, להפסיק את העיסוק בבית העסק.

בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 24 לחוק רישוי עסקים אני מורה למשטרת ישראל ולכל מפקח מטעם עירית רעננה להיכנס לחצרים של מושא הבקשה (העסק וסביבתו) ולהרחיק מהם כל טובין שבהם ולנקוט בכל האמצעים, לרבות שימוש בכוח סביר הדרוש בנסיבות העניין כדי להבטיח ציות להחלטה זו המורה על הפסקת העיסוק בעסק.

על מנת לאפשר למשיבים שהות להתארגנות, אני מורה כי הצו ייכנס לתוקף ביום 15.12.19.

מצבו התיכנוני של הבניין ובצוע שינויים בקשר לדרגנוע: לפי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס אורמן (להלן: המהנדס אורמן או המומחה) מצבו התיכנוני של הנכס היה כדלקמן: בתאריך 14.7.98 ניתן היתר לקומת הגלריה, לשינויים במבנה קיים בכל הקומות, תוספת קומות 4 – 5 וכן תוספת שטח מסחרי.

לפי העדויות מטעם גרופ, לאחר חתימת ההסכם, עו"ד חסאן, שהיה בא כוחה של ואז, חתם על בקשה להיתר בנייה שכללה גם את הסרת הדרגנוע ובניית גרם מדרגות ברזל במקומו (נספח 8 לתצהירו הראשון של זוארץ, להלן: הבקשה להיתר).

מדרגות המתכת עם הסורגים בצדדים משרים אוירה של מבנה תעשיה ולא שטח המיועד למסחר.

בתשובה לשאלות הבהרה מטעם ואז המומחה הבהיר שניתן להתקין מדרגות נעות שיכולות לשמש גם כמדרגות חרום כמו בקניונים ובמרכזים מסחריים.

...

התוצאה היא 746 מ"ר במקום 1,000 מ"ר. היחס נטו ברוטו בגלריה הוא כ- 167% כאשר נהוג יחס נטו ברוטו של 125%.

דיון והכרעה אני דוחה את התביעה ברכיב הארנונה.

נוסף לכך, אני מקבלת את טענתה של גרופ כי ואז נמנעה מלהביא נתונים מינימליים בקשר לגובה הארנונה, כך שרכיב זה לא הוכח גם מבחינת גובהו.