בקשה להיתר שימוש חורג לפתיחת צהרון בשכונת מגורים

התובע ביקש לבטל לחלוטין את החיוב במזונותיה של הבת י' המתגוררת בפנימייה, ולהפחית את מזונותיו של הבן ב' לסך 800 ₪ לחודש.

התובע לא חלק על העובדה שהוא מתגורר בפרויקט יוקרתי בשכונת .

בתצהירו שינה התובע את הסכומים האמורים, טען שסכום החזרי החובות נמוך יותר ועומד על סך 3,200 ₪ לחודש, צירף עלות צהרון לשניים מהקטינים בסך 660 ₪ לחודש, וטען שההכנסה שנותרת לו ולרעייתו עומדת ע"ס 5,540 ₪ לחודש, מהם הם אמורים לכלכל את כל הוצאותיהם וכן לשלם את דמי המזונות.

במועדים בהם היה התובע בהליכי הפש"ר, אשר אחד מהם נמשך כ 3- שנים, לא היה באפשרותה לגבות ממנו את חוב המזונות והיא נותרה ללא כל תשלום, שכן התובע לא עמד גם בצו התשלומים שנפסק לו. באימרת אגב אציין כי בהודעתה האחרונה טענה הנתבעת שגם בימים אלה מצוי התובע בהליך פש"ר חדשים שפתח.

מכל מקום, הנתבעת טענה בחקירתה שעפ"י הסכם ממון שנחתם בינה לבין בן זוגה בשנת 2015 , ככל שאינה מתגוררת עם בן זוגה בדירתו, אזי הוא משלם עבורה את שכר הדירה (עמ' 27 , שורות 25-27 ) וככל שאינה משלמת שכר דירה, בן זוגה נותן לה את כספי שכר הדירה לשימושה.

במקום להוכיח את טענותיה בעיניין זה שבה וחזרה הנתבעת על הטענה שערכה מעין אומדן לסכומים (ראה, בין היתר: עמ' 31 , שורות 9-10 וכן שורה 26 ) והפנתה את ב"כ התובע לאתר בעצמו את 27 .

15 ( אציין כי תוצאה זו דומה לחזקה שהונחה בעמ"ש 19264-14-49 פלונית נ' פלוני ( 9.10.17 ולפיה צרכיהם של קטינים עומדים ע"ס 1,600 ₪ לחודש לכל קטין, לא כולל הוצאות מדור והחזקתו, והוצאות חריגות נוספות (ראה לדוגמה: תמ"ש 30397-12-15 פלונית נ' פלוני 18 .

...

(( 10.5.18 ) ותלה"מ 50999-07-17 א' נ' ב' ( 12.8.18 ) התוצאה היא, אם כן, שסך צרכי הילדים עומדים ע"ס כולל של 3,500 ₪ לחודש, עפ"י הפירוט שציינתי לעיל.

מעבר לכך ישלם התובע לנתבעת 30% מכלל ההוצאות הנוספות של הילדים, הכוללות: ריפוי שיניים, משקפיים, טיולי ביה"ס, מחזור קייטנה אחד בקיץ (לפי תעריף עירוני) ותשלומים לתנועות נוער.

החלטתי לחייב את הנתבעת בהשבה רטרואקטיבית של הסכומים שהיה על התובע לשלם לנתבעת עבור מזונות הילדים החל ממועד הגשת התביעה, העולים על הסכומים שנפסקו בפס"ד זה. זאת משום שכאשר הוגשה התביעה, כבר הוחלה ההלכה החדשה שנקבעה בבע"מ 919/15 .

הצורך למצוא במהירות יחסית מקור-פרנסה חיוני, חלופי לזה שנסתתם לעת הזו, הוליך את משיבה 1 לשכור את חציוֹ של בית-מגורים דו-משפחתי, העומד ברחוב שקט בשכונת תל ברוך (דרום) בתל אביב-יפו.

בהליך שכזה צריכים להלקח בחשבון, בייחוד, חופש-העיסוק של אלה המבקשים להפעיל מסגרות לילדים; חופש-הקנין של בעלי-הזכויות בנכסי-מקרקעין; הענין הצבורי שבקיומם של גני-ילדים ושל צהרונים בסביבה המתאימה לכך; מיטרד אפשרי למתגוררים בקרבתן של אותן מסגרות והכוח להבטיח הפעלה בטוחה של אלו ולשמור על שלומם של הפעוטות.

לא זו בלבד, שנהיר כי הטיפול בבקשה להיתר לשימוש חורג יארך עוד זמן ממושך, אלא שטרם ניתנה הדעת לדרישות-הבטיחות שבהפעלתו של צהרון כזה ולשאלת-ההפרעה לשכנים.

ענין אחרון זה עונה, למצער באורח חלקי, על ענינם של צדדי ג', אותם הורים אשר, מטבען של בקשה לסעד זמני ושל הדחיפות היחסית הכרוכה בבירורה, לא ניתן היה לצרפם כמשיבים לה. אמת, הורים המגלים ימים ספורים קודם לפתיחתו המובטחת של צהרון כי הוא לא יוכל לפעול עלולים למצוא את עצמם נפגעים בעל כורחם.

...

בעקבותיה של ישיבת-היום ולפי המובא, עוד, בכתובים נמצא לי מקום להיעתר לבקשה למתן צו מניעה זמני בפרשה זו. קודם, שאביא את נימוקַי לדבר, אומר כי איני מקל ראש, כל עיקר, בקושי שאליו נקלעה משיבה 1 בשל המגבלות הקשות אשר הושתו בחודשים האחרונים על ענפי-האומנות, הבידור, המשחק והיצירה וכמו גזרו עליהם כליה.

במה, שמונח לסמכותו של בית-משפט זה, מסקנתי היא כי מאזן-הנוחות, שאנו תרים אחר תוצאתו בהליכים של עתירות לסעד זמני מן הסוג המבוקש, הוא לזכותם של המבקשים.

לאחר בחינה, מסקנתי היא כי המבקשים לא השתהו.

אשר על כן ומכל המקובץ ניתן בזה צו מניעה זמני, האוסר על המשיבים או על מי מהם להפעיל או להתיר את הפעלתו בנכס הנדון – הבית שברחוב עמרי מס' 5 בתל אביב-יפו – של צהרון או של כל מסגרת דומה (גן-ילדים, פעוטון וכל כיוצא בכך).

בהסכם השכירות נקבע כי השכרת הנכס הנה למטרות מגורים ואולם נשמרה זכותה של יוליה לפנות לוועדה המקומית בבקשה לקבלת היתר כאמור, וכי אגמי מסכימים לכך ואף מתחייבים לחתום על כל מיסמך הנידרש לשם קבלת היתר כאמור.

עוד טענה יוליה להגנת סעיף 6 לפקודת הנזיקין וזאת משום שיועץ ששכרה – מר דן מדר - ייעץ לה כי קיימת מדיניות אי אכיפה כנגד פתיחת פעוטונים מיום בו הוגשה בקשה למתן היתר לשימוש חורג.

יתירה מכך, דרכם של גני ילדים שהם מצויים בשכונות מגורים.

לפיכך, ניתן בזאת צו מניעה זמני על פיו נאסר בזאת על יוליה ו/או מי מטעמה להפעיל בנכס פעוטון ו/או מעון ו/או גן ילדים ו/או צהרון.

...

אני סבור אחרת.

סבורני, כי אין מקום לקטוע את שהותם בגן באיבחת חרב, ולהותירם ללא מוצא ערב סיום שנת הלימודים ובמהלך חופשת הקיץ בה הגן מופעל כסידרו.

מתוך התחשבות בהורי הילדים, הרי שאני קובע כי צו זה יכנס לתוקף ביום 1.9.2018.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 19.2.2012 נגזר דינו של הנאשם על ידי בית משפט זה ב-ת.פ. 2638/2009 ובו, בין היתר, נצטווה להתאים את השמוש החורג (שימוש לחנות נעליים) בדירה בשטח של כ-75 מ"ר (המצויה ברחוב בר אילן 25 בשכונת הבוכרים בירושלים; להלן - הדירה) להיתר בניה, לרבות באמצעות הריסה, ולהמנע מכל שימוש בדירה ומהרשאת השמוש בו וזאת לא יאוחר מיום 1.9.2013.

רק בשנת 2015 פנה הנאשם לועדה המחוזית בבקשה למתן היתר לשימוש חורג ובקשתו נדחתה.

לאורך כל הכרעת הדין מיום 24.11.2011 (בתיק האישום העקרי - ת.פ. 2638/09) מודגש כי הנכס הוא דירת מגורים.

מדובר בתאונה תכנונית אשר פגעה קשות בבעלי הדירה "ואין ספק שיהיה עליהם להוציא כסף רב על מנת לתקן את התב"ע ואולי לפתוח בהליכים כנגד האחראים לתוצאה". מבוקש להטיל עונש מופחת ולהאריך את מועד צו ההתאמה בשנתיים נוספות.

...

(5) הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה - אין בידי לקבל את טענות הנאשם בעניין ההליך התכנוני כעילה להקלה בעונש.

דרישות העונש שהוצגו על ידי המאשימה היו מתונות ואפשר שהיה מוטל עונש כבד יותר אלמלא כן. התוצאה לאור כל האמור אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר על תנאי לתקופה של חודשיים והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מיום 01.01.2019 לא יעבור הנאשם כל עבירה על דיני התכנון והבניה.

לטענת הנתבעים, הגן מעולם לא הפריע לשגרת החיים בשכונה והראיה לכך היא שהתובעים (בנגוד לנתבעים) לא העידו בענין זה ולו עד אובייקטיבי אחד וגם לא תמכו טענותיהם בחוות דעת.

זאת ועוד התובעת עצמה אישרה כי ניהלה בביתה שלה צהרון ל-8 ילדים ואזי ישאל השואל האם רעש של ילדים בתוך הבית אינו עולה על רעש של ילדים מחוצה לו והאם רעש של ילדי גן רינה עולה בהכרח על הרעש הבוקע מגן דינה.

על חשיבות קבלת היתר שימוש חורג כאמור (מראש), עמד בית המשפט בת.א. 3444/05 (שלום ראשל"צ) ספטון נ' קכמן (28.5.07), בו נדונה פעילותו של גן ילדים בדירת מגורים: "אין צורך לאמר, כי בקשה לשימוש חורג צריכה להיות מוגשת לרשות מראש, בטרם פתיחת גני הילדים, ולא בדיעבד (ר' סעיף 146 לחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה-1965 וכן עפ"א (ת"א) 80026/02 מ"י נ' בני ציון כפר שיתופי אגודה חקלאית בע"מ (לא פורסם), 28.11.2004, ס' 7 לפסק דינה של כב' הש' י' שיצר)... אין להקל ראש בחשיבות ההיתר לשימוש חורג. הצורך בהיתר מאפשר לרשות להסדיר היבטים צבוריים שונים הכרוכים בהפעלת גן ילדים בדירת מגורים בבית המשותף, כגון הגיינה ואיכות סביבה. במסגרת בקשה לאישור חורג תבחן הרשות את "בטיחות הפעוטים, רווחתם... וזאת מבלי לפגוע פגיעה של ממש בשכנים" (ע"פ (נצ') 846/01 הרצל ואח' נ' הוועדה לתיכנון ובניה.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ביחס לפיצוי המגיע להם הגעתי למסקנה כי יש לפסוק לתובעים 1-3 פיצוי בסך כולל של 12,000 ₪.

העובדה שפעילות הגן הפריעה לרעייתו אין בה כדי להוכיח שהיא הפריעה גם לו. בנסיבות אלה דין תביעתו להידחות.

סיכומם של דברים תביעת התובעים 1-3 מתקבלת בחלקה ותביעת התובע 4 – נדחית.