ביום 3.10.21 התבקש תסקיר דחוף לפי חוק גיל הנישואין תש"י-1950 (להלן: "החוק" ואו "חוק גיל הנישואין") מלשכת שירותי הרווחה בxxx על מנת לבחון את השאלה שבנידון , האם ליתן היתר לנישואי הקטינה עם מר XXX.
בשנת 2013 תוקן החוק (תיקון מס' 6) והועלה גיל הנישואין לגיל 18 שנים, התיקון לחוק אף שינה את הטרימינולוגיה הקיימת מ"נער ונערה" ל"קטין וקטינה" בהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב -1962.
כפי שנקבעה בפסיקה הריון אינו מהוה נסיבה מיוחדת למתן היתר נישואין וכפי שנקבע בה"נ (ראשל"צ) 61225-05-16 פלונית נ' היועמ"ש (פורסם ביום 8.7.2016) "הריון כשלעצמו אינו מחייב מתן היתר נישואין ואיננו מהוה שיקול בלעדי ויחיד שיש להביאו בחשבון (גם אם יש לו משקל רב)."
עוד בעיניין זה נקבע בפסק דינה של חברתי, כב' השופטת חני שירה בה"נ 29638-03-21 (פסק דין מיום 13.4.2021 ) כי: "אם נבחן את טובתה של הקטינה, שעניינה נדון, מזוית הפסיקה, הרי שלא מצאתי במה תיפגע טובתה שלה אם תמתין לנישואין כאשר תגיע לגיל 18. אמנם רצונה ברור אך לא בהכרח רצונה- טובתה."
בנסיבות המקרה שלפניי לא מצאתי ליתן היתר לנישואי הקטינה עם בן זוגה, לא מצאתי כי הדבר יהיה לטובתה או שמתקיימת נסיבה מיוחדת למתן ההיתר, מצאתי כי מדובר בקטינה אשר טרם הגיעה לבגרות הנדרשת להבנת שינוי כל כך משמעותי בחייה, כאשר הרושם הנוצר הוא שכל רצונה הוא להתחתן ולהביא ילדים עם החתן המיועד וכפי שהעידו שניהם היתעברותה של הקטינה היא הסיבה לרצון בני הזוג להתחתן כעת, כאשר להתרשמותי לא מדובר ברצונה העצמאי של הקטינה , רצון זה עטוף בחלומות ותקוות של אהבה לבן זוגה ואינו נשען על מחשבה ראציונלית והבנת הקשיים שעלולים להווצר במסגרת הנישואין.
...
עוד צוין בתסקיר, כי בן הזוג הוא הדומיננטי במערכת היחסים בין השניים והקטינה נהנית מעליונותו זו, גורמי הרווחה לא מצאו התקיימותן של נסיבות מיוחדות הקשורות בטובת הקטינה המצדיקות מתן היתר נישואין חריג כדרישת החוק, נהפוך הוא, המסקנה היא כי בנסיבות המקרה דנן טובתה של הקטינה הוא לא להינשא בגילה הצעיר.
מכאן מתבקשת גם המסקנה, כי אהבתה של הנערה לבחיר לבה אינה כשלעצמה נסיבה מיוחדת, המצדיקה היתר נישואין, שכן, לכאורה, חזקה על נערה צעירה, שנישאת מאהבה (ראה: ע"א 182/58 [1]).
על כן, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים , מצאתי לקבל את המלצות התסקיר ואת עמדת ב"כ היועמ"ש בפרקליטות ולדחות את הבקשה.