בקשה להיתר למשלוח הודעת צד ג' או צירוף נתבעת נוספת

בנגוד להוראות הדין [תקנה 80(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי] - הנתבעת 1 לא הגישה בקשה להתיר מתן הודעת צד שלישי.

משלא התבקשה ולא ניתנה רשות למשלוח הודעת צד ג' – אתעלם מטענות הנתבעת 1 (שולחת ההודעה) העולות מההודעה לצד שלישי.

התובע העיד בנוסף כי בעת שהגיע למקום עבודתו, מספר שעות קודם לכן, המכסה היה נראה במקומו (אם כי לא אישר את טענת ב"כ הנתבעת 1 לפיה המכסה היה "תקין").

מנהל הנתבעת 2 לא היתכחש להסכם שצורף לכתב הגנתה של הנתבעת 1 (אשר נחתם בין הצדדים כבר במהלך חודש יולי 2018), אך לטענתו "מה שקובע זה הרישיון וגם ההסכם". במלים אחרות – הנתבעת 2 מאשרת דבר קיומו של הסכם (אשר נחתם בחודש יולי 2018), אולם לטענתו, ההסכם לא ניכנס לתוקף טרם קרות התאונה, ומשכך האחריות על מערכות המים והביוב טרם עברו לידי הנתבעת 2.

...

סוף דבר, אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצוי בסך 5,885 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה ועד היום.

עוד אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות בסך 2,000 ₪, וכן שכ"ט עו"ד ומע"מ בסך 2,500 ₪.

את הפיצוי הנזכר לעיל תשלמנה הנתבעות לתובע, באמצעות באת כוחו, תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ביום 25.3.2019 הגיש המעביד בקשת אורכה להתיר לו משלוח הודעת צד שלישי לבז"ן. בית המשפט נעתר לבקשה (החלטה מיום 8.5.2019) ובז"ן צורפה כצד שלישי.

שכן, עוד בכתב הגנתו שהוגש ביום 15.10.2017 טען המעביד (בסעיף 1(ג)) כי "אין על הנתבעת חבות או אחריות כלשהי כלפי התובע והאשם הבלעדי לארוע התאונה מוטלים על התובע ו/או בתי זיקוק לנפט בע"מ ו/או גורמים אחרים שלא נתבעו". חרף זאת ואף שהיה מודע לחלוף התקופה ממועד התאונה, רק ביום 25.3.2019 ולאחר שלא צלחה הדרך לסיים את ההליך בפשרה, ביקש המעביד אורכה להגשת הודעת צד שלישי נגד בז"ן. המעביד הטעים את בקשתו בטענה לפיה במסגרת "בדיקות נוספות שערכו הנתבעות" לצורך בחינת הצעת הפשרה שניתנה, "התגלתה מעורבות של גורם נוסף רלבאנטי ומשמעותי לצורך חקר האמת בתובענה זו - בתי הזיקוק בחיפה" (סעיף 3).

...

מאחר שהוכח כי לוחות הפיגום זזו ממקומם כפי שהעיד על כך התובע ואלה היוו סיבת נפילתו ופגיעתו, הרי כל עוד לא הוכח כי התרחש אירוע בלתי צפוי שהביא לתזוזה זו של הלוחות, ברי כי בנסיבות אלו מסתברת יותר המסקנה לפיה הלוחות שזזו לא היו מקובעים כדבעי.

על-יסוד האמור, סבורני כי גם בז"ן חבה בנזיקין כלפי התובע כמזיק וגם מכוח שיפוי כלפי המעביד משאין מחלוקת כי סיפקה לו את הפיגום.

ברם, כי ככל שיתברר בסופו של יום כי היו קיימות שתי פוליסות אשר היה בהן לכסות את נזקי התובע, סבורני כי לא היה יאה מצד המבטחות לעכב את פיצוי התובע בגין נזקיו שעה שהן הסכימו לעצם הפיצוי ולגובה הנזק וכל שנותר הוא לדון בשאלת החלוקה וקביעת אחריות.

תוצאה התביעה מתקבלת וכך גם ההודעה לצד שלישי, באופן זה שהמעביד וכלל מצד אחד, ובז"ן מצד שני, חבים ביחד ולחוד כלפי התובע לשלם לו את סכום הפשרה, לפי חלוקה שווה ביניהם.

אם נתבע בהליך בו הוגשה תביעה בסדר דין מהיר סבור כי נחוצה לו תביעה נגד צד נוסף- הצד השלישי- עליו להראות, בין היתר, כי מתקיימים התנאים האמורים בתקנה 22 לתקנות סדר הדין האזרחי, דהיינו עליו להראות כי הוא זכאי מהצד השלישי להישתתפות, לשיפוי או לבצוע פעולה בנוגע לסעד הנתבע ממנו; או כי מיתקיים קשר עובדתי או משפטי בסוגיה שבינו ובין הצד השלישי, הכרוכה בנושא התובענה.

להלן אפרט טעמיי: ראשית, המבקש עתר למשלוח הודעת צד ג' (ואף צירף לבקשתו את הודעת צד ג') עם הגשת כתב הגנתו המתוקן, ומכאן כי פעל בהתאם למועדים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי.

באופן דומה, יש במשלוח הודעת צד ג' במקרה דנן כדי לחסוך בזמנם של בעלי הדין, של העדים, ושל בית המשפט; רביעית, חרף העובדה כי ניתנו מספר אורכות למשיב להגיש כתב תביעה מתוקן, וניתנה ארכה אחת למבקש להגיש כתב הגנה מתוקן, הרי שההליך קמא מצוי עוד בראשיתו, טרם היתקיים קדם משפט בתביעה המתוקנת, ונראה כי לצורך קיום הליך שפוטי ראוי והוגן, וכדי להגיע לחקר האמת, היה מקום לאשר הגשת הודעת צד ג'; חמישית, הנימוקים והרציונאל לדחיית הבקשה קמא, כפי שאלו פורטו בהחלטה נשוא הליך זה, אינם מתקיימים עוד כיום.

...

על רקע האמור, ביום 18.1.22, ולאחר מספר אורכות שניתנו למשיב, הוגש כתב תביעה מתוקן שכותרתו "תביעה כספית-נזיקית" ע"ס 33,782 ₪.

מנגד טען המשיב כי דין הבקשה להידחות: ההחלטה נכונה; בת זוגו לשעבר הודתה כי היא קיבלה את התשלומים באופן ישיר מהמשיב החל משנת 2015 ועד לשנת 2017; הליך ההוצל"פ נפתח שלא כדין והמבקש לא מנע הליכים אלו; בעקבות העיקולים שהוטלו בתיק ההוצל"פ נגרם למשיב נזק בלתי הפיך; המבקש הבין שטעה והחזיר לחשבון הבנק של המשיב סך של כ-40,000 ₪ אך המדובר בסכום נמוך מזה שעוקל, ויש להשיב לו סכום נוסף בסך כ-23,700 ₪; בת הזוג אינה אחראית להשבת הכספים שעוקלו ולא הושבו למשיב, וכך גם אינה אחראית לעיקולים שהוטלו; המדובר בפיצוי הנובע מהתנהלות המבקש בלבד.

דין הערעור להתקבל כמפורט להלן.

המשיבים הגישו תגובה לבקשה במסגרתה הם היתנגדו לה. לטענת המשיבים עיון בהודעה לצדדים השלישיים שצורפה לבקשה מלמד, כי זו אינה חתומה, איננה רלוואנטית לתביעה דנן והסכומים שנרשמו בה אינם נכונים להליך דא. לטענת המשיבים מטרת המבקשת לסרבל את ההליך, להאריכו ולהתיש אותם.

שלישית, תקנה 80(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט- 2018 (להלן: "התקנות") קובעת, כי נתבע בתביעה המתנהלת בסדר דין מהיר, רשאי עם הגשת כתב הגנתו לשלוח הודעה לצד שלישי אם ניתנה לו רשות לכך ע"י בית המשפט.

" אם בית המשפט נוכח כי התביעה שכנגד או ההודעה לצד שלישי מסרבלות את הדיון ומוסיפות עניינים שאינם נדרשים לצורך הכרעה ממצה בסכסוך, הוא ראשי, ואף חייב, לסרב לבקשה ליתן הודעה לצד ג' או להפריד את התביעה שכנגד מהתובענה כולה ולהעבירה למסלול הרגיל, כדי לשמור על מסגרת המועדים לדיון במסלול המהיר" ( ר. כהן ומ. קליין, סדר דין מהיר בבית משפט השלום, בעמוד 70).

שלישית, טענת המבקשת, אודות קיומם של הליכים משפטיים נוספים הדנים בשאלות זהות, והמצדיקה מתן היתר למשלוח הודעה לצדדים שלישיים איננה ברורה לי. כך גם לא ברור לי מדוע אי מתן רשות למשלוח הודעה לצדדים שלישיים יש בה כדי להוביל להכרעות סותרות.

...

בבקשתה מושא החלטתי זו וכן בכתב הגנתה טענה המבקשת, בין היתר, כי היא פעלה בהתאם להסכם המכר.

משכך גם, במסגרת החלטתי זו, אתייחס לטענות הצדדים ככל שהן רלוונטיות לבקשה למתן היתר למשלוח הודעה לצדדים שלישיים בלבד.

התקנות אינן מפרטות מה הן השיקולים אשר על בית המשפט לשקול עת הוא בא לבחון אם להיעתר לבקשה למתן רשות כאמור ואם לאו.

משכך- הבקשה נדחית.

נוסף לכך, הצדדים המליצו כי המשיבה תשלם למבקש גמול בסך 3,000 ₪ וכן תשלם שכר טירחה לב"כ המייצג בסכום של 32,000 ₪ כולל מע"מ, זאת בנוסף לשיפוי בגין האגרה ששולמה על ידי המבקש עם הגשת בקשת האישור בסך של 5,544 ₪ (סך כל טובות ההנאה שהומלץ על תשלומן – 40,544 ₪).

אין בידי לקבל טענה זו. אמנם, בדרך כלל עול ההוצאות העקרי צריך ליפול על מי שנקט בהליך כלפי בעל דינו, אך במסגרת היחסים בין נתבע לצד ג', בית המשפט רשאי ומוסמך במקרים המתאימים לחייב את התובע בהוצאות הליכי צד ג', הן כלפי הנתבע והן כלפי צדדי ג'.

הדברים אינם שונים כאשר עסקינן בהליך ייצוגי, במסגרתו בעקבות בקשת אישור המוגשת על ידי המבקש, מבקש המשיב לצרף צדדי ג' להליך.

לכך התייחסתי בהחלטה להתיר משלוח הודעות צד ג' וציינתי דברים אלו: "החבות הפוטנציאלית של הצדדים השלישיים לשיפוי או הישתתפות, נגזרת בין היתר מהגדרת הקבוצה. אמנם, המוצר שרכש המבקש הוא מספק אחד, אולם זה במישור התביעה האישית. משהגדיר המבקש את הקבוצה באופן רחב והיא כוללת את 'כל הלקוחות אשר רכשו [או שקלו לרכוש] מוצרים המשווקים על ידי המשיבה...', הרי עשויה לקום חבות על הצדדים השלישיים שאין חולק כי מוכרים את מוצריהם באמצעות הפלטפורמה שהמשיבה מפעילה". בנסיבות המקרה שלפניי, איני רואה לחייב את המבקש בהוצאות.

...

אין בכך כדי לומר שצדדי ג' אינם זכאים לתשלום הוצאות בשל העובדה כי ההליך בסופו של דבר הסתיים בהסתלקות המבקש, שכן נקודת הבסיס היא כי זכותו של צד שעמדתו התקבלה לקבל פיצוי בגין הוצאותיו.

אינני מקבל את טענת המשיבה כי יש לדחות את בקשה צדדי ג' ובפרט צדדי ג' 3 ו-4, לתשלום הוצאות מאחר והם לא העלו דרישה שכזו עובר לבקשת ההסתלקות.

אשר על כן אני מקבל את הבקשה ומחייב את המשיבה לשלם הוצאות בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ לכל אחד מצדדי ג' 1, 2, 4, ו-6 (סך הכול 40,000 ₪ בתוספת מע"מ).