לצורך הפעלת כל תא הטמנה, תבוצע קודם הכשרת השטח, אשר תיכלול עבודות עפר להכשרת תאי הטמנה, איטום קרקעית ודפנות, בנית דרכי גישה והכשרת משטחים להצבת מבנים ומתקנים.
עפ"י סעיף 10 לכתב האישום, תנאי ההיתר הזמני, קבעו בין היתר כי:
- הגשת תכניות – לפני הקמת מטמנה או תא חדש או תשתיות לתכלית נוספת באתר הפסולת, יש להגיש לנותן האישור את התכניות הרלוואנטיות;
- תשתית איטום ונקוז תשטיפים – נקבע כי במשטחי ההטמנה תותקן מערכת למניעת חלחול בכל מקום בו צפוי מגע בין הפסולת לבין הקרקע.
לאחר ניתוח עדויות אלה נקבע כי ניתן להבין מגירסתם, כי השלכת פסולה ומיונה, להבדיל מהטמנתה, הותרה גם בשלבים נוספים מעבר לשלב א', כי הותר להם למיין פסולת לצרכי מחזור אף בתאים ללא איטום, ובוצע מיון בפועל על-ידי עובדים זרים, אשר נהגו לעשות זאת לאחר השלכת הפסולת עובר לסיום יום העבודה.
באשר למערער 2 נקבע כי על אף שהוכח כי יש בהרשעתו כדי לפגוע בו הן ברמה האישית, בהיבט המקצועי ובהיבט הכלכלי, ולמרות נטילת האחריות לפני שירות המבחן, הרי הרשעותיו הקודמות אינן מאפשרות נקיטה בהליך החריג של המנעות מהרשעה במקרה דנן.
מטרתו הוא "מתן הנחיות סביבתיות לחפירה, מיון ופינוי פסולת מאתרי סילוק פסולת סגורים"; שנית, נקבע בנוהל כי "אינו מהוה תחליף...לכל מיסמך סביבתי אחר שידרש היזם להכין" (ראו החלק המודגש בעמוד הראשון לנ/7), ושלישית, נקבע כי העבודות תבוצענה רק לאחר אישור התכניות לפי תנאי המשרד לאיכות הסביבה (ראו פרק ח' לנוהל) .
מסקנה זו מבקשים המערערים להסיק ממספר ראיות; ראשית, מעדותה של גלוריה כי היא אישרה להטמין פסולת ביניין לאחר מיון בכל שלב אף מחוץ לשלב א' והם מפנים לעדותה של גלוריה בעמוד 92 ובעמוד 94 לפרוטוקול ; המקור השני למסקנה זו הוא נ/5א שהוא מיסמך מטעם העדה גלוריה המוביל למסקנה הנ"ל; המקור השלישי הוא עדותה של העדה גלוריה במישטרה ת/42 , שם, כך לטענת המערערים, מודה גלוריה כי היא אישרה ביצוע פעולות בתא מס' 5 (שאין מחלוקת כי הוא מחוץ לשלב א') ובין היתר לערום ערימות של פסולת ביניין ללא תשתיות איטום; המקור הרביעי, הוא שכל גורמי המיקצוע מכירים את ההוראה לקלוט פסולת למיין ולהכין ערימות מחוץ לשלב א'.
...
משכך, "נוכח הרשעת הנאשמים בעבירות על חוק רישוי עסקים, כפמורט ארוכות לעיל, וכיוון שהצדדים לא התמקדו בהגדרת ופירוש המושג "אתר שנקבע לכך" המצויין בסעיף 7 (ד) לעיל, הגעתי לכלל דעה שלא יהיה זה ראוי להרשיע את הנאשמים בגין המעשים המיוחסים להם מכוח חוק שמירת הניקיון גם בהקשר דנן".
כל פרשנות אחרת תביא למסקנה כי מותר להשליך פסולת באתר שייעודו מבחינה תכנונית הוא אתר לקליטת פסולת אלא שהרשויות טרם התירו לפעול בו. לפיכך חל על הנאשמים איסור לשליך פסולת בשלבים ב-ד, כפי שחל איסור על צד שלישי להשליך פסולת באותם שלבים מאחר והלשכת פסולת באותם בלשים טרם הותרה ובאותו שלב שבו בוצעה העבירה לא היה ברור אם תותר.
לסיכום:
לסיכום, הערעור שהגישו המערערים על הכרעת הדין נדחה בזאת, ואילו הערעור שהגישה המאשימה מתקבל באופן חלקי באופן שהערעור על זיכוי הנאשמים מעבירות לפי חוק המים נדחה והערעור על המאשימה על זיכוי הנאשמים מעבירות על פי חוק שמירת הניקיון מתקבל באופן שבנוסף לעבירות שבהן הורשעו הנאשמים בהכרעת דינו של בית משפט קמא, יורשעו הנאשמים- כולם, בעבירות שיוחסו להם בניגוד לחוק שמירת הניקיון (עבירות בניגוד לסעיף 13 (ב) (1) ו- 13(ג)(א1)(א) יחד עם סעיף 2 וכן בעבירות בניגוד לסעיף 13(ב)(4א) יחד עם סעיף 7(ד) לחוק שמירת הניקיון.
