בקשה להיתר הקמת חווה סולארית

מדיניות רמ"י לפני החלטה 1254: לטענת התובעות, החלטה 1254 התקבלה ביום 30.1.2012, לאחר שניתן הרישיון המותנה (ניתן ב-2010), ולפיכך בתקופת מתן הרישיון לא היה איסור להקמת מתקנים סולריים במקרקעין שהוחכרו למטרות חקלאיות, ובכל מקרה לרמ"י לא היתה מדיניות מגובשת בעיניין זה. לטענתן, לא היה צורך באישור מיוחד של רמ"י כפי שגם למדו ממקרים אחרים כשהן בעצמן ביקשו אישור להקמת מתקנים סולריים על גגות מבנים חקלאיים בשטח החווה, ורמ"י אישרה זאת ללא היתנגדות, וחתמה על היתרי בניה להקמתם בלי שערכה עסקה נפרדת להוספת שימושים.

...

כך פעלה גם באבן הדרך הנוגעת להיתר הבניה, שלגביו ביקשה כי ההיתר יופנה לשקמים (ולא לגלעד) וכי התובעות יציגו אישור של היועץ המשפטי של הוועדה המקומית שההיתר תואם את הוראות התב"ע. לכן, אין זאת אלא כי המסקנה מחייבת לקבוע כי רשות החשמל פעלה באופן סביר ועל פי החובות המנהליות הנדרשות ממנה עת אישרה את השלמת אבני הדרך, ואין בעובדה שהרשות לא מצאה את הפגם בהיתר הבניה שהציגו התובעות מאת הועדה המקומית כדי להטיל עליה אחריות.

לסיכום הדברים לאור כל האמור אני דוחה את התביעה.

כפי שהבהרתי ופירטתי אני סבורה כי דרך התנהלות התובעות היא זו שהביאה לכך שעומד לו מתקן סולארי כאבן שאין לה הופכין.

במכתב ציין כי החברה שרוצה להקים חווה סולארית נכנסה לאחרונה למשא ומתן מיתקדם עם בעלי אינטרסים מתוך וועד האגודה תוך הבטחה ל"גזירת קופון" ורווחים שמנים על חשבון משאבי מדינה, אשר הופקדו למתיישבים בתלמי אליהו למטרה אחת בלבד – עיבוד חקלאי.

חברי ההרחבה של המושב שהשתתפו באספה הנדחית ביקשו מראש לקבל אישור להישתתף בישיבה.

...

ראה תצהירו של התובע: "..ולאחר שיחות שכנוע שניהל איתי חברי מר דוד בלחסן, החלטתי להשתתף באסיפה.." (ראה סעיף 11 לתצהיר).

לסיכום אני דוחה את התביעה.

התובע ישלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך של 8,190 ₪ (בשים לב שבעקבות הסכמת הצדדים נחסך קיומו של דיון הוכחות), וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין לידיו.

לשיטת המינהל, כפי שהוצגה בכשרון על ידי בא כוחו, חוזה החכירה של החווה הוא בגדר החכרה למטרת עיבוד חקלאי "שאינו בתנאי נחלה". לפיכך, להבנת המינהל, לשונה הברורה של החלטה 1254 מונעת ממנו את האפשרות להתיר למבקשת 1 (שהיא החוכרת) שימוש בשטחי החווה למטרת הקמת המתקן הסולארי.

...

סיכומו של דבר, לאור תכליתה של החלטה 1254 יש להעדיף את הפרשנות המצמצמת את החריג לתחולתה, ומאפשרת גם לבעלי חוזי חכירה חקלאיים, המתגוררים במקרקעין, ומתפרנסים מעיבוד חקלאי שלהם, ובכללם בעלי חוות כדוגמת המבקשות, לקבל היתר מהמינהל להקמת מתקן סולארי.

כפי שציינתי בפתח הדברים (פסקה 7 לעיל), ככל שהייתי מגיע למסקנה כי לשון החלטה 1254 אינה מאפשרת פרשנות לשונית התואמת את התכלית, היה עלי לבחון את האפשרות לבצע "פרשנות במובן הרחב", דהיינו להשלים או לתקן את ההחלטה.

סוף דבר מהטעמים שפורטו לעיל, הגעתי למסקנה כי לפי פרשנותה הנכונה ניתן להחיל את החלטה 1254 על עניינם של המבקשות.

האם העובד מבצע אותה עבודה יום יום? תשובה: כן- הקמת חווה סולרית.

התובע אישר שפיקח על העובדים אך עבד עימם עבודה פיזית עם כלי צמ"ה, עבודה של הרמת עמודים, העבודה הייתה הקמת חוות סולריות שבמשך העבודה השתנה בהתאם לגודלה וכל פרויקט ערכה בין שלושה חודשים עד שנה – שנתיים (עמ' 10 שורה 8), כשבכל פרויקט יש מספר שלבים המשתנים בהתאם לשטח.

ב"כ הנתבע ביקשה לדחות את התביעה מהסיבה שעבודתו הייתה מגוונת ולא קמה תשתית למקרוטראומה.

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות.

התובע לא הצביע על תנועות זעירות קטנות ומצטברות, עבודתו הייתה מגוונת ולכן יש לדחות את התביעה אף מבלי הצורך במינוי מומחה.

המשיבה הגישה נגד המבקשים תביעה לסעד כספי על סך של 1,000,000 ₪, בטענה כי הנתבעים ביניהם המבקש, התעשרו על חשבונה שלא כדין, בכך שהציגו בפניה מצגי שוא, מסמכים מזויפים, הטעיות והפרות יסודיות של ההסכם ההיתקשרות שנכרת בין הצדדים לצורך הקמת חווה סולרית לייצור חשמל.

על מנת להוכיח את איתנותה הפינאנסית, הציגה המשיבה אישור יחיד מרואה החשבון שלה, בו נכתבו הדברים הבאין: "כרואי חשבון של החברה שבנידון ובהתאם לבקשתה הרינו לדיווח בזאת כי החברה פעילה מנובמבר 2006, החברה מציגה רווחיות נאה לאורך שנות פעילותיה העסקית, ובעלת הון עצמי חיובי". מיסמך זה כתוב בכלליות יתרה ואינו מפורט ונתמך במסמכים רלוונטיים, על כן לא ניתן להסיק ממנו דבר על מצב החברה.

...

" בעניין רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.09), התווה כבוד השופט מלצר את השלבים שעל בית המשפט לבחון בעת שדן בשאלה האם לחייב חברה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של נתבע: "על בית המשפט … לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו … זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג … שאלת סיכויי ההליך … גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה … משהסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים." (סעיף 13 לפסק הדין) (ההדגשות אינן במקור - ת.א) עוד נקבע בפסיקה, כי על חברה המבקשת לסתור את החזקה באמצעות הוכחת איתנותה הכלכלית, להציג לפני בית המשפט תמונה עובדתית מלאה אודות מצבה הכלכלי ויכולתה לעמוד בהוצאות "... בין היתר על ידי ראיות אודות נכסיה, זכויותיה, חובותיה, והתחייבויותיה. נתונים אלו יש לבסס על דפי חשבון, מסגרות אשראי, מאזנים, חוות דעת של רואי חשבון, זכויות רשומות בנכסים, זכויות החברה מכוח הסכמים וכד'..." (ת"א (מחוזי-ת"א) 40653-12-09 יובלים-נדל"ן וקמעונאות (2002) בע"מ נ' דלק נדל"ן בע"מ [פורסם בנבו] מיום 31/1/11)).

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בבקשה ובתגובה וביישום הדין לענייננו סבורני, כי לא עלה בידי המשיבה להוכיח כי התקיימו התנאים לסתור את כלל חזקת הערובה.

סוף דבר המשיבה תפקיד ערובה בסך של 20,000 ₪ להבטחת הוצאות המבקש בהליך, בתוך 30 ימים.