בקשה להיתר בנייה למפעל בטון

· החלטת הוועדה המקומית לתיכנון ובניה של מטה יהודה לאשר בקשה לבניית מיפעל בטון, מיום 22.6.92 (נספח ד' לתצהיר של מר דגן).

...

כמו-כן הוכח שעד לאותו מועד נבנו על הקרקע מבנים בהיקף של כ-300 מ"ר. לאור מסקנתי האמורה לעיל בנוגע לחיוב כפול בגין שטחי קרקע ושטחים שנבנו בעבר, נהרסו ותחתם נבנו מבנים חדשים, אני קובעת שיש להשיב לתובעת היטלי ביוב שנגבו ביתר בסך 83,264.2 ₪.

3) טענות התובעת בנוגע לדרישת התשלום הנוספת מפברואר 2010 – נדחות.

לכן אני קובעת שאין להשיב לתובעת את היטל הביוב שחויבה בו במסגרת דרישת החיוב הנוספת.

לתמיכה בגירסתו מפנה התובע לתצלומי תוספת הבניה שצורפו לחוות דעת המומחים בתיק, לחשבונית מס בסך 900 ₪ (כולל מע"מ) בגין רכישת קרמיקה (נספח ג' לתצהירו), להעתקי יומן העבודה (נספח ד' לתצהירו), העתק הזמנת בטון ממפעל רדימיקס מסוג ב – 30 (נספח ה' לתצהירו) וכן לתצהיר עובדו מר סעיד דבאח.

עוד צוין על ידו, כי בהנחה שתוספת הבניה ניבנתה על פי הדרישות הקונסטרוקטיביות, הרי שבפני ביהמ"ש עומדות שלוש חלופות לצורך הכרעה בסוגיה זו. חלופה ראשונה: על התובע להמציא בקשה להיתר בניה כולל היתר בניה ותכניות ביצוע מאושרות ע"י מהנדס קונסטרוקציה מוסמך ומורשה (לדעת המומחה מטעם ביהמ"ש הבקשה להיתר בניה צריכה לכלול את האפשרות שגם בעלי הדירות בקומות העליונות ירצו בעתיד להרחיב את דירתם על גג הבטון של דירת הנתבעת).

...

הכרעה בסוגיית הליקויים לאור האמור לעיל, אני מקבל את טענת הנתבעת לקיזוז הסכומים הבאים מהתמורה המגיעה לתובע בגין העבודות הקבלניות שביצע עבורה.

סיכום אשר על כן אני מקבל את התביעה, חלקית, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע, באמצעות ב"כ, את הסך 38,415 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.9.14 ועד התשלום המלא בפועל.

כ"כ תשלם הנתבעת לתובע החזר אגרות משפט יחסית לסכום שנפסק בצרוף הפרשים כחוק.

לנוכח הסכמה זו פנתה שפיר לעריית בני ברק בבקשה להיתר בניה להקמת מיפעל הבטון, וביום 10.8.2016 ניתן היתר להקמת מתקן בטון אירעי לתקופת בניית הרכבת הקלה על ידי הועדה המקומית לתיכנון ובניה בני ברק.

...

] כל אלה מובילים למסקנה, כי כל המושג של רישיון מכללא, אף ככל שיש לו עדיין זכות קיום לאחר חוק המקרקעין, הוא זר לחלוטין לסביבת המשפט הציבורי ואינו מתיישב עם נורמות המשפט המינהלי ועם מערכת הדינים והכללים החלים על רשויות ציבוריות באשר לניהול מקרקעי ציבור, כמו גם עם המציאות של הפיקוח על מקרקעי ציבור.

ענייננו בא בגדר אותם מקרים חריגים ומיוחדים שבהם העברת טענותיה הספקולטיביות של שפיר (שאינן גרסה עובדתית מפורטת בדבר מקור זכותה להמשיך להחזיק, להבדיל מהדרך שבה קיבלה את ההחזקה בפועל) בכור ההיתוך של מבחן ההיגיון והשכל הישר מוליך למסקנה שהגנתה היא הגנת בדים.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, הבקשה לרשות להתגונן נדחית.

תכניות אלה נחתמו על ידי רמ"י וביום 27.8.1997 ניתן לחברה היתר בניה ל"הקמת מיפעל למיתקן אספלט ומוצרי בטון מוגמרים הכולל: 2 מבנים לתעשייה, מבנה למשרדים, ממקי"ם, סילויים ומשטח לשטיפת מוצרי גלם" (להלן – היתר הבניה) [נספח 18 ל-ת/3].

וכך עלו הדברים מעדותו: "... הייתה לי כוונה לשכנע שמגרש של 6,500 מטר למשאיות של 24 מטר אורך ולמפעל בטון ולערימות של חצץ וחול אי אפשר לבנות להייטק 6,500 מטר, זה לא הולך ביחד ..." וכן: "... אני ניסיתי בתקופה לשכנע את המנהל ש-6,500 זה לא מטרת ההקצאה שאליה פניתי" [פר' עמ' 25, ש' 14-12, עמ' 26, ש' 5-4] לדבריו: "אם לא הייתי חותם [על הסכם הפיתוח – א.ש.] לא הייתי יכול לבוא בדברים עם המנהל" [פר' עמ' 25, ש' 4] בהמשך הסביר מר בן ארי: "אני לא יכול להעביר את העסק שלי ל-6,500 מטר מבונה. אם זוהי מטרת ההקצאה מה אני יכול לבנות? אני לא צריך יותר מ-500 מטר משרדים. אז היה בחברה מעל 100 יחידות של משאיות, של ציוד מכאני הנדסי וסככות שאני בונה על האספלט הקיים ... אני ידעתי בדיוק מה אני רוצה וקנייה של 16 דונם עם 6,500 מטר מבונה הייתה בלתי אפשרית לעמוד בזה. מספר הפניות שלי למנהל היו רבות ...". [פר' עמ' 25, ש' 29-25] הינה כי כן, החברה עיכבה את התחלת הבניה על המקרקעין, תוך שהיא "מציפה" את רמ"י ומשרד התמ"ס בבקשות רבות להקטנת שטח הבניה המינימאלי על המקרקעין.

...

אני מחייב את הנתבעת (מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל) לשלם לתובעת (אליקים בן ארי בע"מ) סך 5,277,832 ₪ (לא כולל מע"מ).

בנוסף, אני מחייב את הנתבעת בהוצאות משפט: אגרת בית משפט אותה שילמה התובעת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום ושכר מומחי הנתבעת, בכפוף להצגת חשבוניות מס כדין.

עוד אני מחייב את הנתבעת לשאת בשכר טרחת באת כוח התובעת, בהתחשב בהיקף ההליכים והתמשכותם, בסך 200,000 ₪.

רדימיקס הגישה למשיבה 2, הועדה המקומית לתיכנון ובניה רמלה (להלן: "הועדה המקומית" או "המשיבה 2"), בקשת היתר להקמת מיפעל בטון על המקרקעין.

...

בקשת ההיתר נדחתה בהחלטה מיום 21.3.2021 בנימוק הבא: "למרות שמבחינה תכנונית התב"ע מאפשרת הקמת מפעל נוסף, אך המסמכים והתוצאות של הניטור והגנת הסביבה מצביעים על חריגה של חלקיקים (אבק) מהערכים המותרים בחוק בשטח אזור התעשייה, הרי שיש לדחות את הבקשה ולא לאפשר הקמת מפעל נוסף עם פוטנציאל פליטות אבק" בעקבות החלטת הוועדה המקומית, הגישו הבורג ורדימיקס עררים (נפרדים) לוועדת הערר לתכנון ולבניה מחוז מרכז (להלן: "ועדת הערר" או "המשיבה 1").

לעותרות אין עוד זכות קנויה להשמיע את עמדתן ואין להן מעמד בשאלה האם יש לדחות את בקשת ההיתר בשל המצב הסביבתי.

לאור המסקנה שבקשת ההיתר אינה סוטה מהשימושים המותרים בתכנית, השאלה האם יש מקום לאשר את בקשת ההיתר אם לאו היא עניין שבין רדמיקס לוועדה המקומית ולעותרות, שאין להן זכות במקרקעין נושא בקשת ההיתר, אין מעמד שבדין להוסיף ולהתנגד לבקשה.

פרשנות ועדת הערר את הוראות התכנית בדרך זו היא סבירה, מעוגנת בלשון תקנון התכנית והנספח הסביבתי ועל כן איני מוצאת מקום להתערב בה. סוף דבר לא מצאתי שגגה בהחלטות וועדת הערר ועל כן העתירה נדחית.