בקשה להיתר בנייה להצבת מבנה טרומי זמני

כפי שכבר צויין לעיל, המניעה לקבלת הרישיון ע''י הנאשם, היא המניעה התכנונית, בשל עבירות בניה שבוצעו במיתחם, ושכללו, בין היתר, הצבת מבנה טרומי, וכן חריגה של תחומי העסק לשטח צבורי.

במקרה דנן, וכפי הטענות שהועלו בהרחבה, תוך הפנייה למסמכים, מדובר במצב חריג במידת מה, כאשר הנאשם החזיק בעבר ברישיון עסק לצמיתות, הפעילות עברה לעוסק אחר אשר פעל משך שנים, ולאחר מכן העביר את העסק לשוכר מטעמו, כאשר, לאורך כל התקופה בה העסק נוהל ע''י אותם עוסקים, הנפיקה רשות הרשוי, היתר זמני להפעלת העסק, אך משחזר העסק לידי הנאשם, בקשתו למתן רישיון עסק נדחתה, ואף לא הונפק לו היתר זמני.

...

החלטות דומות, לפיהן נידרש היתר בנייה להצבת מבנים ניידים המונחים בקרקע לפרק זמן משמעותי, ניתנו בנוגע לקיוסק על גלגלים (המ' 226/59 ביטון נ' הוועדה המקומית (28.5.59); בנוגע למבנה טרומי (ע"פ 697/85 גולדשטיין נ' הוועדה המקומית לוד (9.7.86); בנוגע להצבת רפסודה על גבי רגליים הידראוליות (ע"פ (ב"ש) 7174/98 ועדה מקומית אילת נ' הרפסודיה בע"מ (13.10.99); בנוגע להצבת בריכת שחייה מיתקפלת (ת"פ 6919/99 מד"י נ' און  (28.9.00); ובנוגע להצבת מכולות (ע"פ (ת"א)  80108/99 ר.י.ו מהנדסים בע"מ נ' מד"י (31.12.99)).

כפי שהראיתי, גם מבנה נייד צריך היתר בנייה, מקום בו הוצב בקרקע למשך תקופה היוצרת ממד של קביעות: בעיניין קונסט' המתכת, טען המבקש כי המדובר באוהל זמני לימות הקיץ, ואולם לא חלק על העובדה שהוא מוצב שם מאז חודש מאי 2021.

...

  בנסיבות שהובאו לעיל, בקשתו של ב"כ המערער לחקור בעניין זה את הגורמים המנהליים אצל המשיבה, מהווה לא יותר ממסע דייג שאין לאפשרו.

לפיכך, אני דוחה את הטענה להגנה מן הצדק.

לפיכך, הבקשה לביטול הצו, נדחית.

תכניות בניית המבנה הטרומי של משפ' שמואל סבג, תזדקקנה לאישור של ועדת המשנה לתיכנון ולבניה של עריית בני ברק.

ביום 7.12.92 ניתן כנגד מר סבח גזר דין בתיק פלילי 594/90, בו נקבע כי על מר סבח להסיר תוך 14 חודשים, חמש מכולות שהציב על המקרקעין, אלא אם יקבל היתר כדין (תאור כתב האישום, מופיע בכתב אישום מאוחר מיום 24.4.94, בגין אי מילוי ההוראה (כתב האישום המאוחר צורף כחלק מנספח 4 לתגובה המקדמית של המשיבה).

ביום 12.9.93 שלח מהנדס העיר בני ברק מכתב למר סבח, בו הוא מפנה את תשומת לבו לכך שהמבנה שהוא בנה, ניבנה ללא היתר, על תואי דרך ציבורית, ולא על הקרקע שהעירייה הקצתה לשימושו הזמני של מר סבח (המכתב צורף כחלק מנספח 4 לתגובה המקדמית של המשיבה).

על פי כתב האישום, הקים רוני סככה ממתכת הנתמכת בעמודי פלדה בשטח של כ-70 מ"ר ומתחתיה שני מבנים בשטח כולל של כ-32 מ"ר. כיון שכתב האישום אינו נושא תאריך לא ניתן לדעת האם הוגש לפני או אחרי שרוני הגיש את הבקשה להיתר בנייה.

...

המשיבה תשלם לעותרים הוצאות העתירה בסך 15,000 ₪.

בנסיבות אלו, גם לו היה ניתן פסק דין בעתירה זו, ובית המשפט היה מורה לעירייה לדון בבקשת העותרים לצו מניעה, ממילא הבקשה הייתה נדחית מאותו הטעם בדיוק.

לאור כל האמור לעיל, אין בשלב זה מקום לבטל את פסק הדין עד שינתן פסק דין חלוט בתביעת הפינוי.

תקנות אלה פורסמו לאחר שניתן צו ההפסקה המִנהלי בהליך דנן, ולכן הן אינן חלות על ענייננו, אולם ניתן ללמוד מהן כי המחוקק לא ביקש לפטור בניית קיר תומך, גם למטרה זמנית, מהצורך בקבלת היתר כתנאי לבנייתו.

" בע"פ 697/85 גולדשטיין נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה לוד, פ''ד מ(4) 57 (1986) נדון מקרה בו המערער (שם) הציב מבנה טרומי, לטענתו באופן זמני, עד שתתאפשר הצבתו במקומו.

כב' השופט י' מלץ ז"ל כתב (שם, בעמ' 63): "ההיגיון איננו סובל לכנות את הצבתו של מבנה כזה במשך מספר חודשים (כפי שהיה המצב בבית-משפט השלום) 'הצבה רגעית'. העובדה, ששופט השלום המלומד האמין למערער, כי הוא אכן התכוון להצבה זמנית, אין בה כדי לשנות את אופיו של המבחן האובייקטיבי. על-פי מבחן אובייקטיבי זה של משך הזמן בפועל, הייתה כאן אותה הקביעות, הדרושה כדי ליצור 'הקמה' שמהוה את העבירה שיוחסה למערער." כלומר, בית המשפט העליון ראה בהצבה של מבנה טרומי שאינו מחובר לקרקע כעבודה הטעונה היתר, גם מקום בו ניתן אמון לגִרסת המערער (שם), שהצבת המבנה הטרומי הייתה לתקופה זמנית בלבד.

...

נוכח התקלה שהייתה בהוצאת היתר הבניה, משלא צוין בו כי טרם קוים התנאי בדבר הגשת חוות דעת יועץ בטיחות, תקלה עליה עמדתי לעיל, ובדבר קיומה הודה מהנדס הועדה המקומית בעדותו (עמ' 91 לפרוט' מיום 5.12.2021, ש' 16), אני מורה שלא יהא צו להוצאות ביחסים שבין התובעים לבין הועדה המקומית.

נוכח דחיית התביעה, אני מורה על דחיית ההודעות לצדדי ג'.

שעה שמר מלכה הוא שיצר את המתלול, כפי שהודה, כשעקב מתלול זה נוצרה השתלשלות העניינים שהביאה להגשת ההליך דנן, הגם שנדחית ההודעה לצד ג' כנגדו, עקב דחיית התביעה כנגד שולחת ההודעה (הועדה המקומית), איני מוצאת לנכון לחייב את שולחת ההודעה בהוצאותיו.

ביום 19/10/2020 שלח ב"כ העותר מכתב תשובה בגדריו ציון, כי פנייתו למתן היתר זמני היא לצורך הגשת בקשה להכשרת הבניה על דרך תב"ע נקודתית, או על דרך הגשת בקשה להיתר בניה.

המשיבה עמדה בהרחבה על השוני בין עניינו של העותר לבין העסק של המאפייה והתייחסה למצב התיכנוני השונה של שניהם, שלהלן עיקרו: בעוד מבנה המאפיה הינו מבנה טרומי תעשייתי ששטחו כ-56.8 מ"ר, כאשר בקשה לתב"ע נקודתית ובקשה להיתר בניה הוגשו בסמוך לאחר הצבת המבנה הטרומי ואושרו כדין, העותר ביצע בניה בהקף רחב מחומרים קשיחים של כ-77 מ"ר בעסק וכ-150 מ"ר בדירת המגורים ללא היתר, תוך פלישה לשטח דרך ובליטה למרווחים וכאשר לעסק אין כל אופק תיכנוני וכל היתכנות לאישור הבנייה והשמוש החריגים.

...

סבורני כי אין מקום במסגרת עתירה מנהלית הבוחנת תקינות החלטת רשות מנהלית, להידרש לטיעונים בעניין קביעת זהות הבעלים במקרקעין, בפרט כאשר על פי הרישום בפנקס הזכויות העותר אינו הבעלים הרשום של החלקה מושא העתירה.

סוף דבר: סיכומו של דבר, ולאור כל המפורט, דין העתירה להידחות.

הנני מחייבת את העותר בהוצאות המשיבה בסך כולל של 15,000 ₪.