עודה הגישו ערר בטענה שהבקשה להיתר חורגת באופן ניכר מזכויות הבנייה אותן רשאי בשארה לנצל, לוקה בהעדר תימוכין קנייניים בהעדר הסכמת הבעלים הרשום לבקשה, סטיה ניכרת מהוראות התוכניות התקפות ברכיבים שונים בבקשה להיתר, קומת חניה הסותרת את תוכנית חפ/229/י/5, בקשה מטעה ביחס למספר יחידות הדיור המוצע, וקירות תמך החורגים מהיתר הבנייה שניתן לעבודות הפיתוח.
בנוסף, עיון במסמך שהגישו עודה ב-10.11.22 מעלה שהוא כולל טיעון בסוגיות שאינן קשורות לתיקון בתוכנית, אלא לטענות המקוריות של עודה, וטענה חדשה אחת בדבר משטח חניה בלתי מקורה שאינו מוצע במפלס קרקע טבעית, עיון בתוכנית מעלה שהוא ממוקם בהפרש של 5 סנטימטרים מהקרקע הטבעית, ומלבד העובדה שמדובר בהרחבת חזית, אין ממש בטענה.
ואולם, גם אם מיופה הכח לא חותם על הבקשה הספציפית, ההסכמה שבה מדובר היא הסכמה כוללת ולא לבקשה ספציפית, וזאת, משום שזו ההסכמה המקובלת המאפשרת הסכמים בין שותפים למקרקעין, כאשר כל דרישה להסכמה לבקשה הספציפית להיתר משמעה סיכול בדיעבד של אלפי הסכמים בין שותפים למקרקעין שכרתו הסכמים המאפשרים בנייה ללא צורך בהסכמת השותף, וייאלצו להיות כפופים להסכמה ספציפית.
...
סיכום
על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את שתי העתירות.
על פי התנהלותם הדיונית של הצדדים, התעריף המינימלי המומלץ של לשכת עורכי הדין, והתוצאה של הדיון בעתירות, אני מחייב את עודה לשלם לוועדת הערר שכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ₪, ולוועדה המקומית שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪, ולבשארה שכר טרחת עורך דין בסך 5,850 ₪.
כמו כן אני מחייב את בשארה לשלם לוועדת הערר שכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪, ולוועדה המקומית שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.
