בקשה להישפט באיחור לאחר אי קבלת דוח תנועה בדואר רשום

לטענתה אדם אחר שכר את הרכב במועד ביצוע העבירה אשר על פי הסכם השכירות עמו עליו לשאת בתשלום דוחות תנועה בתקופת השכירות והגשת בקשה זו מוגשת לצורך הסבר בדו"ח על שמו.

ביום 3.11.16 בחלוף המועד להגשת בקשה להשפט באיחור פנתה המבקשת למרכז לפניות נהגים לצורך הסבת הדו"ח בצרוף הדו"ח שקיבלה.

המצאת הודעת תשלום קנס בעבירות קלות קובעת תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד – 1974 : "בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לעניין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב המנעותו מלקבלן." דהיינו אם הוכיחה המאשימה, כי שלחה את ההודעה בדואר רשום כדין חזקה שההודעה הומצאה כדין ועל הנאשם מוטל הנטל להפריך חזקה זו. משהוכח כי נשלח דואר רשום אף בהיעדר אישור מסירה או אישור שאינו ממולא כדין, רואים אותו כמי שהגיע למענו תוך 15 יום מיום שנשלח (עפ"ת (ב"ש) 47513-02-17 בולנדי נ' מדינת ישראל, מיום 21.5.17, עפ"ת (חי') 67571-03-18, אפשטיין נ' מדינת ישראל, מיום 25.4.18 ורע"פ 106/15 עו"ד קריב נ' מדינת ישראל, מיום 20.1.15.

בע"פ (י-ם) 40599/07 רואמי נ' מדינת ישראל, מיום 3.12.07 נקבע כי אין בעצם הטענה כי אחר נהג ברכב כדי להצדיק הארכת מועד להשפט: "אשר לחשש לעיוות דין, הרי שבכל מקרה שבו אדם מוסר רכב, לנהיגה בידי אדם אחר, עליו לצפות שיירשמו דוחות תעבורה, או שיירשמו דוחות על תשלום קנס. אם לבעל הרכב, כמו בענייננו, יש יותר מרכב אחד, ואחרים מלבדו נוהגים בהם, עליו לקבוע סידורים מיוחדים... בכל מקרה עליו לדאוג להגשת הבקשה להשפט במועד של 90 יום שנקבע בחוק." (שם עמ' 10383).

...

לטענת המשיבה דין הבקשה להידחות כיון שהיא אינה מצביעה על נסיבות המצדיקות הארכת המועד להישפט.

כפי שאפרט להלן, סבורני כי אין להחיל דין שונה על נסיבות עניינו.

מהבקשה לא עולה כי הייתה מניעה להגיש הבקשה במועד או מיד לאחר שהוסרה המניעה וגם מהיבט זה דין הבקשה להידחות ( רע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל (2011), רע"פ 1896/18 הדני נ' מדינת ישראל (2018) עפ"ת 27622-09-18 עאסי פתח אללה נ' מדינת ישראל פורסם ביום 3.12.18 עפ"ת 45005-06-18 הלל רוזנברג נ' מדינת ישראל פורסם ביום 24.12.18).

לאור האמור הבקשה נדחית.

באשר לאיחור בהגשת הבקשה להשפט בעניינינו, בדו"ח עצמו מופיע מספר הדואר הרשום וכתובת המבקש אליה נשלח הדו"ח; והמבקש לא הוכיח, כי לא קיבל את הדו"ח; ולמעט טענה כללית בעלמא כי הדו"ח לא היתקבל, לא טען כל טענה לגופו של עניין, בגיבוי אסמכתות, בדבר העידר המצאה כדין.

" יפים לעניינו גם דברי בית המשפט בעפ"ת (מחוזי י-ם) 42038-10-18 שאנון רחל נוסן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 01.03.2019)): "בנוסף, נוכח הלקוניות של תצהירי בעלה של המערערת (שלא הוברר מהם כיצד ידע לומר שנהג ברכב במועדים שננקבו בדו"חות, וזאת בתצהירים שנחתמו למעלה משנה לאחר מועד ביצוע העבירות), לא ראיתי כי נגרם למערערת עוות דין בהותרת הדו"חות על כנם ובאי-הסבתם לבעלה. עוד על הקושי שבקבלתם של תצהירים לקוניים, המוגשים לצורך הסבת דו"חות תנועה זמן רב לאחר ביצוע העבירות, ראו רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (2018), בפיסקה 21 לפסק-הדין." בכלל נסיבות העניין, אני סבורה כי לא מדובר במקרה מיוחד וחריג המצדיק להעתר לבקשה להארכת מועד להשפט אחרי שהקנס שולם לפני למעלה מ-4 שנים.

...

"ביהמ"ש העליון אשר לא אחת את המסקנה  לפיה,  קיומו של תצהיר שבגדרו אחר מודה בנהיגה ברכב בזמן ביצוע העבירה, לא מצדיק את מתן האורכה המבוקשת לאחר שהקנס שולם (רע"פ 7839/08 שמעון קורנפלד נ' מדינת ישראל (10.11.08); רע"פ 9540/08 עופר מוסברג נ' מדינת ישראל (8.1.09); רע"פ 8927/07 סעד אבו עסב נ' מדינת ישראל (29.1.08)." (עפ"ת (מחוזי חי') 51857-11-18 אחמד חמדאן נ' מדינת ישראל כב' השופט בולוס (פורסם בנבו, 03.12.2018)).

" יפים לעניינו גם דברי בית המשפט בעפ"ת (מחוזי י-ם) 42038-10-18 שאנון רחל נוסן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 01.03.2019)): "בנוסף, נוכח הלאקוניות של תצהירי בעלה של המערערת (שלא הוברר מהם כיצד ידע לומר שנהג ברכב במועדים שננקבו בדו"חות, וזאת בתצהירים שנחתמו למעלה משנה לאחר מועד ביצוע העבירות), לא ראיתי כי נגרם למערערת עיוות דין בהותרת הדו"חות על כנם ובאי-הסבתם לבעלה. עוד על הקושי שבקבלתם של תצהירים לאקוניים, המוגשים לצורך הסבת דו"חות תנועה זמן רב לאחר ביצוע העבירות, ראו רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (2018), בפסקה 21 לפסק-הדין." בכלל נסיבות העניין, אני סבורה כי לא מדובר במקרה מיוחד וחריג המצדיק להיעתר לבקשה להארכת מועד להישפט אחרי שהקנס שולם לפני למעלה מ-4 שנים.

יפים לענייננו דברי בית המשפט העליון ברע"פ 9580/11 אייל יוסף נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 27.12.2011) כלהלן: "בקשת המבקש לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות ברירת משפט, שכל מהותן לייעל ולקצר הליכים (ראו והשוו שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית. איטליא נ' מדינת ישראל, פ''ד נז(6) 793, 800; שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית. חסון נ' מדינת ישראל (לא פורסם), פסקה 7)." לאור כל האמור לעיל, הבקשה להארכת מועד להישפט נדחית.

המבקש טען עוד, כי הגיש את הבקשה בדואר רגיל ולא בדואר רשום, כפי שעשה אף בעבר ולא התעוררה כל בעיה בדרך הגשה זו. לטענת המבקש, הוא הופנה ליחידה החוקרת ולאחר דין ודברים איתם, נימסר לו כי אי אפשר להגיע לבית משפט משום שהבקשה להשפט הוגשה באיחור והחוב כבר הועבר למרכז לגביית קנסות.

המבקש טען כי רק לאחרונה נודע לו כי הוא יכול להגיש לבית המשפט בקשה להארכת מועד להשפט ועל כן הוא ביקש לאפשר לו לקבל את יומו בבית המשפט.

לטענת המשיבה הדו"ח ניתן למבקש ביום 24.02.20 והמבקש הגיש את בקשתו להשפט רק ביום 7.07.20 היינו באיחור של מספר חודשים ולא של מספר ימים.

השוטר פירט בדו"ח כי הוא עמד סטאטי על שול הדרך בדרך בגין סמוך לע.ת 409/104 עם הפנים לכיוון התנועה המגיעה מצפון לדרום.

...

דיון לבקשה לא צורף תצהיר ועל כן דינה להידחות על הסף.

השוטר אף ציין את דברי הנהג:"אני לוקח את אשתי לבדיקות היא בהריון". בנסיבות אלה אני סבורה כי לא ייגרם לנאשם עיוות דין המצדיק קבלת הבקשה.

הבקשה נדחית, איפוא.

על פי האמור בדוח, בעת שהרכב היה בתנועה הנאשם אחז או השתמש בטלפון שלא באמצעות דיבורית, בנגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961.

המועד האחרון להגשת הבקשה להשפט רשום בגוף הדוח – 25.03.2021 לטענת המבקש הוא הגיש בקשה להשפט באיחור שכן לטענתו שלח את הבקשה להשפט בדואר רגיל ולא בדואר רשום.

אם כטענתו שלח בדואר רגיל, היה עליו לוודא במסגרת סד הזמנים הקבוע בחוק של 90 יום כי הבקשה התקבלה ולא להמתין פרק זמן של חודשיים לאחר חלוף המועד האחרון ולהגיש את הבקשה הנדונה.

...

עוד טענה המשיבה, אין בטיעוני המבקש כדי להצדיק את אי עמידתו במועדים שנקבעים בחוק ואין בבקשתו כדי להצביע על עיוות דין שנגרם לו אשר מצדיק להיעתר למבוקש.

בחנתי את טענותיו של המבקש ולא מצאתי כל מקום להיעתר לבקשה.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש את הבקשה במועד, משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו, ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

על פי האמור בדוח, בעת שהרכב היה בתנועה המבקש אחז או השתמש בטלפון שלא באמצעות דיבורית, בנגוד לתקנה 28 (ב)(1)(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961.

המבקש עובד כנהג משאית שנים רבות וכי הגשת הבקשה להשפט באיחור הנה שילוב של טעות של השוטר שרשם את הדוח ושל מערבולת אירועים אישיים של המבקש בחייו.

אף שהמבקש לא טען בעיניין זה יוער ,למעלה מן הצורך, כי באשר לאי קבלת דבר הדואר הרשום, אין לי אלא להפנות לרע"פ 8427/17 רע"פ סאלם: "כאשר דוח העבירה, ההזמנה לדיון או כתב האישום נשלחים בדואר רשום לכתובתו של המבקש במשרד הפנים, לא תעמוד לו, ככלל, טענה לקיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות. " בנוגע לטענה כי יגרם למבקש עוות דין אם לא ינתן לו יומו, כפי שנקבע ברע"פ סאלם שלעיל: "על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. " לא ברורה טענתת המבקש לעיוות דין שעה שהמבקש בעצמו הצהיר כי בעת ביצוע את העבירה נשוא הדוח הרכב היה בחזקתו וכי יש להסב הדוח על שמו.

ראו בעיניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הצבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להמנעותו של המבקש מלהגיש את הבקשה במועד, משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עוות דין במידה ולא ינתן לו יומו, ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האנטרס הצבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.

...

בחנתי את טענותיו של המבקש ולא מצאתי כל מקום להיעתר לבקשה.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש את הבקשה במועד, משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו, ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.