בקשה להישפט באיחור בגין הודעות קנס לעבירות חניה

בפני ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב (כב' השופטת ר. אופיר) מיום 29.11.2018 לפיה נדחתה בקשת המערער להשפט באיחור בגין הודעת תשלום קנס בעבירה של שימוש בנתיב תחבורה ציבורית שלא כדין, עבירה לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה התשכ"א-1961 (להלן: "התקנות").

ביום 28.8.2018 הוגשה תגובת המשיבה לבקשת המערער לבית משפט קמא, בה נטען כי הודעת התשלום נשלחה למענו הרשום של המערער במשרד הרשוי, באמצעות דואר רשום לפי התקנות וצורף אישור משלוח הודעת תשלום הקנס נשוא הבקשה ותצהיר של בוחנת תיכנון ובקרה באגף החנייה, המפרט תאריך משלוח הודעת תשלום הקנס באמצעות דואר רשום.

...

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר הראיות שבתיק בית משפט קמא, שוכנעתי כי דין הערעור להידחות.

טענת המערער לפיה הליכי הגבייה בטלים נוכח הפגם שנפל לכאורה בהודעת תשלום הקנס, נדחית גם היא.

כך שלא מצאתי כי זכויותיו הדיוניות או המהותיות של המערער נפגעו ואני דוחה את הערעור.

לפני בקשה להשפט באיחור בגין 59 הודעות תשלום קנס שנרשמו כנגד רכבו של המבקש.

במענה זה מבהירה מנהלת אגף החנייה למבקש שבנוגע ל- 11 דוחות הרשומים בבקשה פתוחה בפניו הדרך לשלם את קנס המקור או לחילופין לבקש להשפט בהתאם למועדים המפורטים במענה.

עיינתי בהודעות שצורפו כנספחים וגיליתי שההודעות נשלחו בדואר רשום למבקש תוך פרק זמן קצר מארבעה חודשים מאז מועד ביצוע העבירה ולכן אין בסיס לטענה זו. ככל שנוגע לטענת עוות הדין המצדיקה לגישת המבקש העתרות לבקשה להשפט באיחור אני סבור שגם לה אין בסיס.

...

עיינתי בהודעות שצורפו כנספחים וגיליתי שההודעות נשלחו בדואר רשום למבקש תוך פרק זמן קצר מארבעה חודשים מאז מועד ביצוע העבירה ולכן אין בסיס לטענה זו. ככל שנוגע לטענת עיוות הדין המצדיקה לגישת המבקש היעתרות לבקשה להישפט באיחור אני סבור שגם לה אין בסיס.

מסקנתי היא שבנסיבות אלו לא יגרם שום עיוות דין.

( ראה לעניין זה רע"פ 6529/20;רע"פ 8427/17 (פורסמו בנבו)) לפיכך אני דוחה את הבקשה להישפט באיחור בנוגע ל-57 ההודעות המפורטות בה. מזכירות תעביר עותק מהחלטה זו לצדדים.

טענות הצדדים כעולה מהבקשה ומהמסמכים שצורפו לה, המבקשת טוענת כי לא ביצעה את עבירות החניה בגינן ניתנו לה הודעת תשלום הקנס (להלן: "הדו"חות") ולא ידוע לה מי ביצע אותן, אם בכלל.

כן ראה לעניין זה רע"פ 4557/08 בן זכאי משה נ' מ"י (3.11.08) – "משקיבל המבקש דו"ח תעבורה הרשום על שמו, בגין עבירה אשר לטענתו לא בוצעה על ידו, היה עליו לפעול לאלתר במסגרת סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי לשם ביטול הדו"ח או הסבתו לאדם אחר. המבקש נימנע מלעשות כן ורק ביום 6.3.2007 – מעל לשנתיים מעת ביצוע העבירה וזמן רב לאחר שנודע למבקש על קיומו של הדו"ח, פנה בבקשה לביטולו. בנסיבות אלו, וחרף טענותיו האחרות של המבקש, צדק בית המשפט לתעבורה משדחה את הבקשה להשפט, על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי, בשל האיחור הבלתי סביר שבהגשתה". רביעית, גם לגופו של עניין דין הבקשה להדחות.

תקנה 41(ב) לתקנות קובעת: "לא שולם הקנס במועד שנקבע בהודעה שהוצמדה לרכב ולא ביקש בעל הרכב להשפט תוך אותו מועד, תומצא לבעל הרכב הרשום ברשות הרשוי הודעת תשלום קנס חדשה". תקנה 44 א לתקנות קובעת חזקת מסירה וזו לשונה: "44א. בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט, לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב המנעותו מלקבלן". במסגרת רע"א 5255/11 עריית הרצליה נ' אברהם חנוך כרם (11.6.13) עמד בית המשפט העליון על הטעם העומד בבסיס חזקת המסירה בדואר בקבעו: "בבסיס חזקת המסירה בדואר עומד טעם כפול: האחד עניינו בחובה החוקית של כל תושב לעדכן את מירשם האוכלוסין על כל שינוי במענו...הטעם השני טמון בניסיון החיים והשכל הישר המלמדים כי מיסמך שנשלח בדואר מגיע ליעדו ברוב המכריע של המקרים...עוד מלמד הניסיון כי מקום שההודעה לא נדרשה במען שאליו נשלחה, ברגיל נעוץ הטעם לכך בנמען...זוהי קביעה נורמאטיבית הזוקפת לחובת הנמען אי-קיום חובות המוטלות עליו מכוח הדין לעדכן כתובת ולדרוש דואר רשום ששלחה אליו רשות מוסמכת. אפשרות נוספת היא שארעה תקלה כלשהיא שגרמה לכך שהנמען לא קיבל את ההודעה מטעמים שאינם קשורים בו. במצבים כאלה – שהם בגדר החריג ויוצא הדופן – תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי מאפשרת לנמען לנסות לסתור החזקה...". המשיבה המציאה פלטי מחשב המעידים על שליחת הדו"חות בדואר רשום למבקשת, תוך שנה מיום רשומם, כנדרש בסעיף 225א לחסד"פ (ראה נספח ב' לתגובת המשיבה).

...

כן ראה לעניין זה רע"פ 4557/08 בן זכאי משה נ' מ"י (3.11.08) – "משקיבל המבקש דו"ח תעבורה הרשום על שמו, בגין עבירה אשר לטענתו לא בוצעה על ידו, היה עליו לפעול לאלתר במסגרת סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי לשם ביטול הדו"ח או הסבתו לאדם אחר. המבקש נמנע מלעשות כן ורק ביום 6.3.2007 – מעל לשנתיים מעת ביצוע העבירה וזמן רב לאחר שנודע למבקש על קיומו של הדו"ח, פנה בבקשה לביטולו. בנסיבות אלו, וחרף טענותיו האחרות של המבקש, צדק בית המשפט לתעבורה משדחה את הבקשה להישפט, על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי, בשל האיחור הבלתי סביר שבהגשתה". רביעית, גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות.

על רקע האמור, סבורה אני כי טענת המבקשת לפיה עד שנת 2013 לא נתקבלה אצלה כל דרישה לתשלום הדו"חות, אינה יכולה לעמוד.

סוף דבר בהתחשב בכל שפורט לעיל, לרבות בשיהוי הניכר בהגשת הבקשה, שיהוי אשר לא ניתן לו הסבר, אני דוחה הבקשה.

לפניי בקשה להשפט ולהארכת מועד להשפט, ביחס לשתי הודעות תשלום קנס, בגין ביצוע עבירות חניה ברכבו של המבקש: הראשונה מס' 22176432 מיום 5.02.14 והשנייה מס' 22722334 מיום 8.10.14.

המבקש אף לא מצביע על כל סיבה שמנעה ממנו הגשת הבקשה במועד, שלא לומר סיבה שאינה תלויה בו. למעלה מהצורך, וביחס לטענות שהעלה המבקש כנימוק לביטול הודעת תשלום הקנס, מקובלים עליי לעניין זה דברים שנאמרו בעיניין אחר דומה: "כנקודת מוצא חשוב ולהזכיר מושכלות יסוד והן שבעבירות ברירות משפט, אשר לא באו לפתחו של בית המשפט על דרך הגשת כתב אישום, אין כל סמכות לבית משפט זה להורות על ביטול הודעות קנס. בית משפט זה מוסמך להתיר להשפט באיחור בגין הודעת קנס, ורק אם בעקבות זאת התובע העירוני יגיש כתב אישום, ניתן יהיה להעלות בפני בית המשפט כל טענה לביטול כתב האישום, בין מחמת היתיישנות, בין בשל טענה לגופה של העבירה הנטענת" בע"א (עניינים מקומיים כ"ס) 6975-09/14 עתניאל רונן רגנסבורגר נ' עירית כפר סבא (03/11/2014) מה גם שאין הכחשה בפי המבקש לעצם ביצוע העבירה נשוא הודעת תשלום הקנס.

...

הבקשה נדחית.

תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי התשל"ד- 1974 (להלן: "התקנות") קובעת כי: "בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב המנעותו מלקבלן" סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, מעניק לבית המשפט סמכות לידון בבקשה להשפט שלא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה או בשל נימוקים אחרים שיפורשו בהחלטה.

כאמור לעיל, סעיף 230 לחסד"פ מעניק לביהמ"ש באופן מפורש ושאינו משתמש לשתי פנים את הסמכות לידון בבקשה להשפט באיחור בגין הודעת קנס.

לפי סעיף 71א1(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת התעבורה") - " מי שניתן לו תג נכה כמפורט בתוספת התשיעית רשאי לנהוג ברכב שלגביו ניתן התג האמור בנתיב שיועד לתחבורה ציבורית, למעט בנתיב שיועד, על פי תמרור, לרכב להסעת המונים שאינו אוטובוס". סעיף 27א1(ג) לפקודת התעבורה קובע, כי לא תמסר הודעת תשלום קנס לענין עבירה של נסיעה בנתיב תחבורה ציבורית "למי שניתן לגבי רכבו תג נכה כמפורט בתוספת התשיעית". התוספת התשיעית לפקודת התעבורה כוללת: "תג נכה התואם במראהו את תמרור 437: חניה לרכב של נכה - משותק רגלים, בהתאם להודעת תעבורה (קביעת תמרורים), התש"ל-1970". המבקשת לא הציגה תג נכה מסוג זה ואף מהאישורים הרפואיים שצרפה לא עולה כי היא משותקת רגליים או נעזרת בכסא גלגלים ( המלצת הרופא מיום 20.10.22 היא ל"נעליים אורתופדיות").

...

נותר אפוא לבחון האם קיימים "נימוקים אחרים" המצדיקים להיעתר לבקשה.

לפיכך ובהתאם לסמכותי מכוח סעיף 69 לחוק העונשין התשל"ז- 1977 , אני מורה על ביטול ריבית הפיגורים והותרת סכום קנס המקור (500 ₪) על כנו.