בקשה להטלת סנקציות על יחיד בחדלות פירעון בגין אי תשלום תשלומים

בנוסף הוטל על היחיד במסגרת הצוו תשלום מזונות בסך 6,600 ₪ אך הוא לא שילם אותם כסדרם.

בין לבין הוגשה על ידי הזכאית למזונות בקשה לביטול ההליך עקב אי תשלום המזונות.

הממונה על חידלות פרעון המליץ על תכנית לשקום כלכלי הכוללת תוספת של 27,000 ₪ לקופת הנשייה שישולמו ב- 36 תשלומים חודשיים על סך 750 ₪ כל אחד, והסביר כי המלצתו נשענת על העובדה שהיחיד נידרש לתשלום מזונות גבוה יחסית ונובעת מתוך ראית שקומו הכלכלי של היחיד.

הפרת תנאי תכנית הפרעון – במידה והיחיד יפר את הוראות הצוו לשקום כלכלי, יהיה חשוף לסנקציות על פי הוראות החוק כדלקמן: הארכת תקופת התשלומים – בהתאם להמלצת הממונה והנאמנת, ניתן יהיה להאריך את תקופת התשלומים בכל אחד מן המקרים הבאים: היחיד לא קיים תנאי מתנאי הצוו לשקום כלכלי, ובכלל זה אם אינו עומד בחובת התשלומים הקבועה בצו; היחיד נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את ההליכים; היחיד לא שיתף פעולה עם הנאמנת או הממונה; היחיד הפר את ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חידלות הפרעון; ליחיד חוב אשר נוצר באחת מן הנסיבות הבאות – מהתחייבות או מהתקשרות בעיסקה בהקף משמעותי שביצע היחיד בעת שידע או שהיה עליו לדעת כי יש סיכוי גבוה שלא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו; נוצר מהזנחה חמורה בניהול ענייניו הכלכליים של היחיד, שנעשתה בחוסר תום לב; מקורו בחובת תשלום פיצויים לפי סעיף 77 לחוק העונשין; היחיד ביצע פעולה כאמור בסעיפים 219 עד 221 לחוק במטרה להעדיף נושה על פני נושים אחרים, לגרוע נכסים מקופת הנשייה או להבריח נכסים; ניתן לגבי היחיד צו לפתיחת הליכים אחר בשבע השנים שקדמו לתחילת הליכי חידלות הפרעון.

...

אודה כי התקשיתי להבין את המלצת הממונה, אשר מצד אחד כתב בסעיף 10 לפרק ד' לדו"ח שהגיש, כי גובה התשלום החודשי שהוטל על היחיד בתקופת הביניים תואם את יכולתו הכלכלית, ומצד שני המליץ על תכנית לשיקום כלכלי שבה התשלום החודשי נמוך מסכום זה. כפי שניתן להבין מתוך דברי ב"כ הממונה בדיון שהתקיים ביום 12.4.21, המלצת הממונה נובעת מהעובדה שהממונה לא התייחס להכנסות התא המשפחתי כולו של היחיד, אל רק להכנסות היחיד עצמו, בעוד שאני סבורה כי אין מקום להתייחס אל היחיד כאל תא משפחתי נפרד מבת זוגו ובתו, המתגוררות עמו באותה הדירה.

בהתאם לחלקו של היחיד בהכנסה הפנויה שנותרה, אני סבורה כי המלצת הממונה ביחס לתשלום החודשי לוקה בחסר משמעותי.

לפניי בקשה של היחיד למתן הפטר על חוב למרכז לגביית קנסות: רקע ועובדות שאינו שנוי במחלוקת וטענות הצדדים: ביום 18/01/21 ניתן צו לפתיחת הליכים בעיניין היחיד, מונה עו"ד בסאם אסעד כנאמן ליישום ההליך ובמסגרתו הושת על היחיד צו תשלומים מדורג לפיו ישלם סך של 150 ש"ח לחודש החל מתאריך 10/2/21 וסך של 650 ₪ החל מתאריך 10/5/21.

מאחר ומטרתו של תשלום עונשי הנה הטלת סנקציה כספית על היחיד מתוך שקולי ענישה והרתעה, בנגוד לחובות מסוגים אחרים, הרי שמתן הפטר מתשלום קנסות מהוה מתן פטור מסנקציה עונשית אשר הוטלה ע"י השילטון ואינו מצוי במישור בין היחיד לבין אדם אחר, וזוהי הסיבה שבגינה ראה המחוקק שאין מקום להחיל את ההפטר על חובות מסוג זה. (ראו לעניין זה ספרו של כב' השופט עודד מאור ועו"ד אסף דגני הפטר - חידלות פרעון, הסדרי חוב ושקום כלכלי של יחידים כרך א (2019), עמ' 358 (להלן: "מאור ודגני").

אמות המידה לקבלת פטור מתשלומים אלו, קלות מאמות המידה שנקבעו בעיניין מתן פטור מחוב מזונות, מאחר ולא מדובר בפטור של הקנס עצמו, אלא בפטור מן הריבית והקנסות שנוספו לו. פטור זה יהיה מוצדק, רק אם אי תשלומן נבע מחדלות פרעון של היחיד ולא מסיבה אחרת.

...

דיון והכרעה: לאחר עיון בבקשת היחיד ובתגובת בעלי התפקיד, הגעתי כלל מסקנה כי, מצד אחד, דין בקשתו של היחיד להכללת החוב בהפטר שניתן לו, להידחות, ומצד שני רואה אני לנכון להורות על ביטול כל תוספות הפיגורים שהוטלו על קנסות אלו, הכל מן הנימוקים שיפורטו להלן.

לאור כל האמור, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, ובשים לב לעמדת בעלי התפקיד אני מורה על החלת ההפטר שניתן ליחיד על כל הריביות ותוספת הפיגורים שהוטלו על קנסות אלו מהמועד שבו הוטל.

בית המשפט שדן בהליך חדלות הפירעון של היחיד מכיר את נתוניו הכלכליים והאישים בצורה הטובה ביותר ויוכל הוא לקבוע הסדר תשלומים אשר ימנע מהיחיד צבירת חובות ויסייע בידיו בשיקומו הכלכלי, ועל כן, אני קובעת כי על היחיד לשלם את הקנסות הנ"ל בתשלומים חודשיים בסך של 500 ₪ לחודש, החל מתאריך 28/6/23 ובכל 28 לחודש לאחר מכן, עד לתשלום הסכום במלואו.

ב"כ היחיד ימציא החלטתי זו למרכז לגביית קנסות.

המערערת בקשה להגיש ערעור על ההחלטה, אלא שהערעור אותו הגישה ביום 2.12.22 הוגש במסגרת תיק חידלות הפרעון של היחיד, במקום בהודעת ערעור נפרדת כנדרש בתקנות.

ריבית הפיגורים היא מעין סנקציה, שתכליתה היא לתמרץ אכיפה מהירה של חובות פסוקים (רע"א 7777/09 אליהו בראנץ נ' הרצל כנפי [פורסם בנבו] 7.1.13, פסקה 16) נוכח תכליתו זו, מוסדרת האפשרות להשתת חבות בריבית פיגורים במסגרת חוק חדל"פ. בכל הנוגע לחובות הרגילים, קובע חוק חדל"פ כך (סעיף 235 (ג)): החובות הכלליים לא יכללו ריבית פיגורים.

כך, חדשות לבקרים, נמצא שכאשר ליחיד חוב גדול בגין אי תשלום דמי מזונות, תוקדש קופת הנשייה כולה לפרעון חוב זה בעוד לנושים הרגילים לא נותר מקור להפרע, ועל כל פנים הסיכוי לכזה פרעון – קטן.

ובמצב זה, הינה מתברר שאותה חבות בריבית פיגורים, אותו "קנס" שמבקשים להשית על היחיד, מוטל למעשה על הנושים הרגילים.

אותה תוצאה לא צודקת של השתת החבות בתשלום "קנס" דוקא על אותם נושים רגילים שנפגעו כתוצאה מהיקלעות היחיד להליכי חידלות פרעון, היא היא הסיבה להוראה שלפיה אין להוסיף תשלומי "ריבית פיגורים" לחוב, למעט ביחס לנושה מובטח.

...

הנאמן בחן את תביעת החוב וקבע בהחלטתו כי יש לקבל את תביעת החוב באופן חלקי, ולהעמיד את החוב למערערת על הסך של 149,335.94 ₪ ("ההחלטה").

בשים לב לתכלית החיוב בריבית פיגורים, חיוב בתשלום "קנס" על אי התשלום במועד, וכאשר אין בחוק חדל"פ הוראה הקובעת תוספת ריבית פיגורים על חוב בדמי מזונות, אני מקבל את עמדת הנאמן וקובע כי לחוב בדמי מזונות יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין בלבד, ולא יתווספו הפרשי "ריבית פיגורים". ונוכח מסקנה זו – הערעור נדחה.

בקשת קרנית לבחון הטלת סנקציות על היחיד לאור היתנהלותו בהליך שלפניי.

בקשת הנאמנת הנאמנת טענה לפניי כי המלצתה והמלצת הממונה הן לביטול ההליכים וזאת מכמה סיבות: מחדליו של היחיד רבים והם כוללים פגור בתשלום החודשי של 6 חודשים, זאת על אף שהתשלום החודשי עומד על 150 ₪ בלבד; דוחות אשר מוגשים עם אסמכתות דלות או ללא אסמכתות כלל; תהיות לגבי תלוש השכר של היחיד אשר מועסק על ידי אחיו ואינו כולל הפרשות פנסיוניות או חופשות (בהתאם לתלוש היחיד מקבל במשכורת בסך קבוע של 3,000 ₪), זאת על אף שבתלוש מצוין כי היחיד עובד 186 שעות, היינו משרה מלאה; מדובר בהליך שלישי של היחיד, כאשר שני הליכים קודמים בוטלו על רקע מחדלים; תהיות של הנאמנת ביחס לאופן יצירת החובות; טענות ביחס להתנהלות היחיד ביחס להסתלקותו מעזבון הבת שלטענת הנאמנת מהוים "חוסר תום לב מובהק וקיצוני". ביחס לתום הלב של היחיד ציינה הנאמנת כי ביום 4.7.22 נערך ליחיד בירור במסגרתו לא ציין היחיד דבר אודות הסתלקותו מעזבון ביתו המנוחה, אודות התאונה או אודות התביעה.

בסעיף 183(א) לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "החוק") נקבע כי: "מצא בית המשפט בהליכי חידלות פרעון שניפתחו לבקשת יחיד, כי מיתקיים תנאי מהתנאים שבסעיף 163(ג)(1) או כי היחיד הפר תנאי מתנאי הצוו לשקום כלכלי וכי בשל כך נפגע באופן מהותי ניהולם התקין של הליכי חידלות הפרעון, רשאי הוא, לאחר שנתן ליחיד ולנושים היזדמנות להשמיע את עמדתם, לבטל את הצוו לפתיחת הליכים; הורה בית המשפט על ביטול הצוו, יורה כיצד לנהוג בנכסי קופת הנשייה". בסעיף 163(ג)|(1) לחוק נקבע כי: "(1) בהליכי חידלות הפרעון, היחיד עשה אחד מאלה: (א) נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את ההליכים; (ב) לא שיתף פעולה עם הנאמן או הממונה; (ג) הפר את ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חידלות הפרעון". לעניין זה נקבע כי: "... סעיף 183 לחוק חידלות פרעון קובע כי בית המשפט רשאי לבטל "צו לפתיחת הליכים" שניתן בהליכי חידלות פרעון שניפתחו לבקשת חייב, אם היתקיימו הנסיבות המפורטות בסעיף 163(ג)(1), ובכלל זה אם החייב "נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל את ההליכים". גם הנסיבות הנוספות המפורטות באותו סעיף, שהתקיימותן מאפשרת ביטול ההליך – אי-שתוף פעולה עם הנאמן או עם "הממונה" והפרת ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חידלות הפרעון – אף הן ממקדות את המבט בהתנהלות החייב במסגרת ההליך ונועדו למנוע ניצול ההליך לרעה .

...

בסעיף 183(א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "החוק") נקבע כי: "מצא בית המשפט בהליכי חדלות פירעון שנפתחו לבקשת יחיד, כי מתקיים תנאי מהתנאים שבסעיף 163(ג)(1) או כי היחיד הפר תנאי מתנאי הצו לשיקום כלכלי וכי בשל כך נפגע באופן מהותי ניהולם התקין של הליכי חדלות הפירעון, רשאי הוא, לאחר שנתן ליחיד ולנושים הזדמנות להשמיע את עמדתם, לבטל את הצו לפתיחת הליכים; הורה בית המשפט על ביטול הצו, יורה כיצד לנהוג בנכסי קופת הנשייה". בסעיף 163(ג)|(1) לחוק נקבע כי: "(1) בהליכי חדלות הפירעון, היחיד עשה אחד מאלה: (א) נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את ההליכים; (ב) לא שיתף פעולה עם הנאמן או הממונה; (ג) הפר את ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חדלות הפירעון". לעניין זה נקבע כי: "... סעיף 183 לחוק חדלות פירעון קובע כי בית המשפט רשאי לבטל "צו לפתיחת הליכים" שניתן בהליכי חדלות פירעון שנפתחו לבקשת חייב, אם התקיימו הנסיבות המפורטות בסעיף 163(ג)(1), ובכלל זה אם החייב "נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל את ההליכים". גם הנסיבות הנוספות המפורטות באותו סעיף, שהתקיימותן מאפשרת ביטול ההליך – אי-שיתוף פעולה עם הנאמן או עם "הממונה" והפרת ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חדלות הפירעון – אף הן ממקדות את המבט בהתנהלות החייב במסגרת ההליך ונועדו למנוע ניצול ההליך לרעה .

על אף האמור, לאור התנהלותו חסרת תום הלב הקיצונית של היחיד כפי שפורטה מעלה והתחושה הקשה שעולה מהתנהלותו, בשים לב לפרמטרים שצויינו בסעיף 22 לרע"א 663/21 שייח יוסף מנאר נ' הממונה על הליכי חדלות פירעון- מחלקת ערעורים‏ (20.6.21) ובשים לב להלכה שנקבעה בע"א 8673/13 גמיל אלקצאצי נ' כונס הנכסים הרשמי (2.4.14) אני סבור שמקרה זה שייך למקרים החריגים שבהם נכון לקבוע תקופת צינון משמעותית ביותר ועל כן אני קובע תקופת צינון של שנתיים וחצי להגשת בקשה נוספת להליך של חדלות פירעון.

עוד אני קובע כי הגשת בקשה חדשה תהיה כפופה לתשלום סך חד פעמי לקופת הממונה בסך של 3,000 ₪.

לפניי בקשה של היחידה למתן הפטר על החוב למרכז לגביית קנסות: רקע ועובדות שאינו שנוי במחלוקת וטענות הצדדים: ביום 09/09/21 ניתן צו לפתיחת הליכים בעיניין היחידה, מונתה עו"ד רועי זאבי כנאמן ליישום ההליך ובמסגרתו הושת על היחידה צו תשלומים בסך של 300 ש"ח לחודש החל מחודש 10/21 ובכל חודש שלאחריו.

אולם, עיון בסעיף 175 ב, מלמד כי המחוקק לא ראה לנכון להסמיך את בית המשפט ולהעניק לו שיקול דעת להחלת ההפטר על חוב עונשי, בשונה מחלקו של החוב בגין ריביות או קנסות בשל אי תשלום במועד, שנוספו או הוטלו בתקופה שקדמה למועד מתן הצוו לפתיחת הליכים (סעיף 175ב(1), שלגביהם בית המשפט יוכל להפעיל שיקול דעת ולהורות על הכללתם בהפטר שיינתן ליחיד.

מאחר ומטרתו של תשלום עונשי הנה הטלת סנקציה כספית על היחיד מתוך שקולי ענישה והרתעה, בנגוד לחובות מסוגים אחרים, הרי שמתן הפטר מתשלום קנסות מהוה מתן פטור מסנקציה עונשית אשר הוטלה ע"י השילטון ואינו מצוי במישור בין היחיד לבין אדם אחר, וזוהי הסיבה שבגינה ראה המחוקק שאין מקום להחיל את ההפטר על חובות מסוג זה. (ראו לעניין זה ספרו של כב' השופט עודד מאור ועו"ד אסף דגני הפטר - חידלות פרעון, הסדרי חוב ושקום כלכלי של יחידים כרך א (2019), עמ' 358 (להלן: "מאור ודגני").

...

ביום 28/02/23 נעתר בית המשפט להמלצת בעלי התפקיד ובהתבסס על נתוניה האישיים והכלכליים של היחידה, החליט לתת לה הפטר לאלתר מחובותיה ברי ההפטר, וזאת לאחר שבמעמד הדיון התברר כי היחידה הסירה את מלוא מחדליה, למעט המצאת אישורי מסירה חסרים, שהיחידה התחייבה להמציאם תוך 60 ימים מיום מתן צו ההפטר בעניינה.

בנסיבות המקרה דנן, לא שוכנעתי כי היחידה נמנעה מתשלום חוב זה בשל מצוקתה הכלכלית והעדר יכולת לכך.

בתקופה הנ"ל, היחידה הייתה, צעירה יחסית, והיה ביכולתו לפעול לתשלום החוב הנ"ל. עיון בדוחות בעלי התפקיד מעלה כי עם כניסתה של היחידה להליך, ובוודאי במועד יצירת החוב למרכז לגביית קנסות, היה לה כושר עבודה מלא ולא הייתה כל מניעה לתשלום החוב הנ"ל. מסקנתי זו מקבלת משנה תוקף שעה שהממונה קבע ליחידה תשלום חודשי בסך של 300 ₪, כך שנחה דעתי כי היחידה יכלה לשלם חוב של 500 ₪ או את אגרת רשות השידור הנמוכה.

לנוכח כל האמור, הבקשה נדחית בזאת.

ב"כ היחידה ימציא החלטתי זו למרכז לגביית קנסות.