כך שלכאורה היא הוגשה לאחר תום תקופת ההתיישנות.
בהחלטתי בבר"ל שהוגש על ידי הנתבע, קבעתי כי יש לקבל את בקשת הרשות להגן, אך דחיתי את טענת ההתיישנות, שכן מצאתי שהנתבע קבל על עצמו ההיתחייבות להחזר החוב בשלבים מאוחרים יותר בהתכתבויות שהיו לו עם באי כוחו של התובע.
לאחר דיון ההוכחות ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, אני קובעת כי הנתבע הכיר בחוב שהיה לו כלפי התובע וכפר בחישוב החוב, בין אם זה מסיבות משפטיות ובין אם זה מסיבות מוסריות, כפי שפירט בהתכתבויות השונות, ואתייחס לכך בפרק "גובה החוב".
תנאי החזר ההלוואה בהתאם להסכם:
לחלופין ולמעלה מן הצורך אציין כי תנאי החזר ההלוואה, כפי שנוסחו בהסכם נוגדים את תקנת הצבור שכן הם קובעים ריבית ברמה של ריבית נשך.
...
גובה החוב:
לאור האמור לעיל אני קובעת כי ההצמדה והריבית יהיו לפי חישוב ריבית חוקית רגילה, כאשר הסכום שנותר לתשלום הינו 59,000 דולר בהתאם להודאת הנתבע מיום 1.5.12 , נספח ז' לכתב התביעה בו הוא כותב: "מרשך קיבל עד היום כ2/3 מחובו (קרן) דהיינו – 91,000 $ מתוך- 150,000 $ קרן. ברגע שיהיו בידי כספים נוספים אעבירם למרשך" .
סוף דבר:
לאור האמור לעיל, אני קובעת, כי הנתבע ישלם לתובע סך של 228,882.27 ₪ תוך 60 יום.
שכ"ט עו"ד- הנתבע ישלם לתובע סך נוסף של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין שכ"ט עו"ד. כמו כן ישלם הנתבע לתובעים החזר אגרה בהתאם לסכום שנפסק.
