בקשה להוצאת חשבוניות לפני מועד הדיווח למע"מ

הודגש כי העובדה שהחשבונית הוצאה בחודש אוגוסט 2014, הנה מקרית בלבד, ובאותה מידה ניתן היה להוציאה בחודש יוני או בחודש דצמבר, שכן החשבונית הוצאה בהתאם למועד שבו נערכה ההיתחשבנות בין השותפים.

כפועל יוצא, אף שהמערער דיווח למע"מ על שיווקם של האתרוגים לאחר חודשי יולי אוגוסט, לצורך חישוב הפצוי, כלל אותן בתקופת הפצוי בחודשים יולי ואוגוסט, ובכך הגדיל את המחזור בתקופת הבסיס; בשלב השלישי, ניטרל המערער מהחישוב של תקופת הפצוי חשבוניות שונות כגון: בגין גידולי אבטיחים, החזר הוצאות נטען וכו', ובסופו של דבר יצר 'מחזור בסיס' ו'מחזור פיצוי' המורכב מגידולי אתרוגים בלבד, לאחר ניטרול כל ההכנסות האחרות ואשר מבוסס על סך האתרוגים ששיווקו באותה עונה ללא קשר למועד הדיווח למע"מ; בשלב הרביעי, לאחר ניטרול ויצירת מחזור חדש, ביקש המערער כי החישוב יעשה בהשוואת חודשי יולי עד אוקטובר 2013 לחודשים יולי עד אוקטובר 2014, ולא בהתאם לתקופת הבסיס ולפצוי שבתקנות הוראת השעה, בטענה שגידול אתרוגים הוא גידול ייחודי שנקטף בחודשי יולי אוגוסט, אך משווק סמוך לחג הסוכות, קרי בספטמבר עד אוקטובר.

המקרה שלפני שונה בשל הדיווח הלקוי, כפי שצוין, ואינו מעורר צורך לעסוק במקרה יוצא דופן כאמור".

...

כפועל יוצא, אף שהמערער דיווח למע"מ על שיווקם של האתרוגים לאחר חודשי יולי אוגוסט, לצורך חישוב הפיצוי, כלל אותן בתקופת הפיצוי בחודשים יולי ואוגוסט, ובכך הגדיל את המחזור בתקופת הבסיס; בשלב השלישי, נטרל המערער מהחישוב של תקופת הפיצוי חשבוניות שונות כגון: בגין גידולי אבטיחים, החזר הוצאות נטען וכו', ובסופו של דבר יצר 'מחזור בסיס' ו'מחזור פיצוי' המורכב מגידולי אתרוגים בלבד, לאחר נטרול כל ההכנסות האחרות ואשר מבוסס על סך האתרוגים ששווקו באותה עונה ללא קשר למועד הדיווח למע"מ; בשלב הרביעי, לאחר נטרול ויצירת מחזור חדש, ביקש המערער כי החישוב יעשה בהשוואת חודשי יולי עד אוקטובר 2013 לחודשים יולי עד אוקטובר 2014, ולא בהתאם לתקופת הבסיס ולפיצוי שבתקנות הוראת השעה, בטענה שגידול אתרוגים הוא גידול ייחודי שנקטף בחודשי יולי אוגוסט, אך משווק סמוך לחג הסוכות, קרי בספטמבר עד אוקטובר.

סיכום אשר על כן, מצאתי שלא נפל פגם בהחלטת הוועדה, ולפיכך אני דוחה את הערעור.

המערער ישלם למנהל את הוצאותיו, בסכום כולל של 20,000 ₪, בתוך 30 ימים.

ב"כ המאשימה עתרה למיתחם ענישה הבא: ביחס לנאשמת 1, שנמצאת בהליך פירוק ביקשה המאשימה קנס סמלי בסכום של 1 ₪, על מנת שלא ייפגע הליך הפרוק והנושים של הנאשמת 1; ביחס לנאשם טענה למיתחם שנע בין 4-9 חודשי מאסר, לצד 4-8 חודשי מאסר על תנאי, קנס כספי, והתחייבות להמנע מבצוע עבירות לפי חוק מע"מ ב"כ המאשימה ציינה, כי לקוחות שקבלו חשבוניות מהנאשמים, כבר הספיקו לתבוע את המדינה בעיניין החזר מס תשומות שכלול בחשבוניות שהוצאו, כאשר הנאשמים עצמם טרם שילמו את המס הכלול בחשבוניות, ובכך נגרם נזק לקופת המדינה.

טענות ההגנה: ההגנה טענה, כי מדובר בחוב שמקורו בחוב של החברה שבה הנאשם 2 שימש כמנהל ובעל מניות, אשר נוצר כתוצאה מחשבוניות שדווחו במע"מ, שהסכום בגינן לא שולם ברובו.

דיון והכרעה עונשית: ריבוי אירועים (סעיף 40יג לחוק העונשין): למרות המועדים השונים של הגשת הדוחות, והעובדה כי לפי הפסיקה, ניתן להשקיף על אי הגשת הדוחות במועדים השונים, כאירועים שונים, הנבדלים זה מזה, לצורך קביעת מיתחם העונש, המדינה טענה, ובצדק, למיתחם ענישה כולל.

...

בסיכומו של דבר, עתרה ההגנה להשית על הנאשם עונש מאסר על תנאי וקנס כספי שישולם בתשלומים.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: לנאשמת 1 – הואיל והחברה בהליכי פירוק, ועל מנת לא לפגוע בהליך זה, מוטל עליה קנס סמלי בסך 1 ₪.

בה בהתאם להוראות 72 לחוק העונשין, התשל"ז -1977 ותקנה 1 לתקנות העונשין (התחייבות להימנע מעבירה), תש"ף-2019, אני מחייב את הנאשם בהתחייבות כספית בסך של - 20,000 ש"ח להימנע בתוך 3 שנים מהיום מביצוע העבירות בהן הורשע בתיק זה. בהקראת גזר הדין הוסברה לנאשם משמעות ההתחייבות ונפקות הפרתה, והוא אישר בעל פה, כי הוא קיבל עליו אותה והבין את משמעותה ונפקות הפרתה.

כמו כן, נטענו טענות נוספות לפיהן מדובר בסכום שכנגדו יש להוציא חשבונית מס. על כן, ביקשה העותרת לקבוע, כי תשלום הוצאות הפיתוח הוא סכום שהעותרת רשאית להזדכות בגינו במס תשומות, ולהורות למשיבה להנפיק שוברי תשלום שיהיו חשבונית מס כדין.

כשנשאל בא כח העותרת איך ישתנו המועדים אם אקבע שהעותרת קיבלה את אישור הזכייה עוד לפני 12.4.2022 שהוא המועד שבו הגישה דיווח למס שבח מקרקעין, ענה שזה לא משנה כי המועד הרלוואנטי הוא קבלת שוברי התשלום, שרק מהם ניתן היה להבין את נושא המע"מ. כשהוסבה תשומת לבו לכך ששוברי התשלום ואישורי הזכייה יצאו באותו מועד מהמחשב של המשיבה, ענה שכאשר קיבל את אישור הזכייה במענה למכתבו ביום 29.5.2022, לא צורפו אליו שוברי התשלום, ושוברי התשלום הגיעו ביום 18.5.2022.

אזכיר, שכך נעשה גם כאשר בעל דין משלם לצד שכנגד הוצאות משפט הכוללות שכ"ט עורך דין, ועל פי תקנה 153(ב) יש להוסיף לשכ"ט עורך הדין "סכום השווה למס ערך מוסף", כאשר בעל הדין מקבל קבלה מבעל הדין שכנגד, כאילו עורך הדין של הצד הזוכה מוציא לצד הזוכה, חשבונית בגין העבודה שביצע עבורו, והתשלום שקבל הכולל את המע"מ שאת סכומו שילם הצד שכנגד ביחד עם שכ"ט עורך הדין.

...

אני מקבל את טענת המשיבה, שלנוכח ההבדל בכותרות העמודות בין סעיף 1 לסעיף 5.3, אם היה לעותרת ספק, היה עליה לפנות בשאלות הבהרה.

אני דוחה את טענת העותרת שלא היה ספק שמדובר בשני סכומים ששניהם מתייחסים למע"מ וכנגד שניהם יש לקבל חשבונית.

על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה.

מר עומר יהב העיד לפנינו, כי לא ניתנו לתובע הוראות עבודה כלשהן והקשר ביניהם היה מבוסס על פניית התובע אליו, כדי לבדוק מועדים פנויים להרצאות בנתבעת (עמוד 68 שורה 39- עמוד 69 שורה 13).

העד, מר אוסי: יכול להיות שהגעתי מאוחר יותר, או שהגעתי ואז הלכתי, הה באותו יום, לא לא הייתה הרצאה, יש, כן נכון היה ארוע ,יכול להיות שהגעתי או לפני או אחרי, בזמן שהחוגגת הגיעה, זה מה שכתוב גם, שהיא מגיעה תוציא לה בבקשה דרינק, באותה שנייה שהיא הגיעה כנראה שלא הייתי, יכול להיות שהייתי לפני, יכול להיות שהייתי אחרי, עו"ד ירון גונן: או-קיי הבנתי, בסדר" (עמוד 15 שורה 35- עמוד 16 שורה 3).

אין בתלושי השכר כדי להעיד על הסכומים להם היה זכאי התובע מדי חודש, ולפיכך אין הוא ראיה עיקרית לכך שהתובע היה עובד הנתבעת, ונפרט: התובע העיד, כי ביקש מהנתבעת לדחות תשלום לו היה זכאי בגין חודשי העבודה הראשונים עד לחודש מרץ 2017, מכאן כי התלוש והדיווח לא היו נאמנים למציאות, ולא תיאמו את העבודה באותו חודש (עמוד 34 שורות 8- 24).

התובע עצמו, בזמן אמת, נהג בתלוש כאמצעי להעברת תשלום ותו לא. להלן מספר דוגמאות לכך: בפנייה בדוא"ל מיום 30.12.20, מבקש התובע מהנתבעת לשלם תשלום חד פעמי המגיע לו בהמחאה לעמותת "חכמים בלילה" ולקזז סכום זה מהתמורה ששולמה לו, תוך שהוא מציין את הסכום לתשלום כולל מע"מ, כך: "היי אח,

מר גל קורן, סמנכ"ל הכספים של הנתבעת העיד בנוגע לתלושי השער שהונפקו לתובע כי הם משקפים את מה שהתובע: "ביקש להוציא לו באותו החודש... כי הוא לא רצה לעבור לעבוד עם חשבונית למרות שביקשנו ממנו הרבה מאוד פעמים" (ראו: עמוד 45 שורות 30- 35).

...

גם מטעם זה שוכנענו כי התובע לא היה חלק מצוות העובדים של הנתבעת ולא ראה עצמו כעובד מן המניין.

סיכום סיכומו של דבר, לאור מכלול הראיות, העדויות ומבחני הפסיקה, לא היו יחסי עובד ומעסיק בין התובע לנתבעת בתקופה שבמחלוקת.

התביעה נדחית.

הנתבעת אכן הגישה בקשה להגשת תצהיר משלים ובטרם מועד דיון ההוכחות השני, הגישה הנתבעת את תצהירו של מר סטניסלב שוורצפלד (להלן – סטניסלב).

כל המבחנים לקביעת מעמדו כעובד ובעיקרם מבחן ההישתלבות והכפיפות מוליכים למסקנה זו. עוד הוכח שהנתבעת הוותה את מקור הכנסתו של התובע והיא זו שהחליטה אימתי יקבל תלוש ואימתי יידרש להוציא חשבונית; על יחסי הצדדים חל צו ההרחבה בענף מורי הדרך (מיום 12.3.2009) ואולם השכר היומי ששולם לתובע אינו מכסה את מלוא זכויותיו על פי הצוו והדין, אפילו לא את מלוא שכרו.

לא הוכח שהתקיימו יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים: מעדות יועץ המס עולה שהתובע הנו בעל עסק עצמאי; לא הוצגו פנקסי החשבוניות המצויים בידי התובע ולא הוגשו כל הדיווחים למס הכנסה ומע"מ, לפיכך יש לקבוע כי התובע הסתיר ראיות שעשויות להעיד שהיו לו לקוחות נוספים פרט לנתבעת; יש להעדיף את עדותו של המנכ"ל לפיה התובע הוא זה שבקש לעבוד כעצמאי לנוכח העובדה שרצה לעבוד עם מקומות נוספים במקביל; מהראיות עלה כי התובע סיפק לנתבעת שירותים בהקף משתנה, בהתאם לזמינותו; כלי העבודה העקרי של התובע היה הרכב שלו אשר בבעלותו.

...

לפיכך, אנו קובעים כי יחסי הצדדים הסתיימו ביום 22.10.2017 (נסיבות סיום היחסים לא הובררו אך הן אינן נדרשות להכרעתנו).

לפיכך אנו דוחים את התביעה שכנגד.

סוף דבר על יסוד כלל האמור לעיל אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפקדות לפנסיה ולפיצויים בסך 39,254 ש"ח, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.9.2014 (אמצע תקופה).

יתר התביעות, לרבות התביעה שכנגד - נדחות.