בקשה להוצאת חוות דעת אקטואריות מתיק מוצגים

מונחת בפניי בקשה מטעם הנתבעת להורות על הוצאת חוות דעת אקטוארית מתיק בית המשפט (להלן: "חוות הדעת"), שהגישה התובעת במסגרת הגשת ראיות מטעמה, ולחילופין, למחוק מחוות הדעת סעיפים אחדים, וזאת בשל טענת הנתבעת כי במסגרת חוות הדעת שערך ד"ר תמיר לוי (להלן: "האקטואר"), נכללו טענות שלא בא זכרן בכתב התביעה, ואשר מהוות הרחבת חזית אסורה.

משסירב ב"כ התובעת להצעה, נקבע ההליך לקדם משפט מסכם ליום 2.4.17, תוך שנקבעו מועדים להגשת ראיות מטעם הצדדים, לרבות חוות דעת מומחים, ככל שהם חפצים לעשות כן. ביום 14.9.16 הגישה התובעת תצהיר ותיק מוצגים מטעמה, אליו צורפה חוות הדעת נשוא בקשה זו. טענות הצדדים לטענת הנתבעת, בפירוט החישובים שערך האקטואר בחוות הדעת, נידרש זה לשאלות חשבונאיות ועובדתיות שלא נכללו בכתב התביעה.

...

ואולם, לצורך ההכרעה בבקשה דנא, לטעמי, די בכך שהנתבעת סמכה ידיה על הנוסח הכלול בכתב התביעה, כדי להניב מסקנה כי יש בדרך הילוכה של התובעת משום הרחבת חזית אסורה.

סיכום לאור כל האמור, מצאתי לקבל טענת הנתבעת בדבר הרחבת חזית אסורה מצד התובעת, בפרט מקום בו הסכומים החלופיים שצוינו בחוות דעת האקטואר מתבססים על הנחת מוצא עובדתית אחרת מזו הכלולה בכתב התביעה, ובה בעת, הסכומים החלופיים חורגים מהסעד הכספי הכלול ברישא לכתב התביעה, ואשר בגינו שולמה אגרת בית משפט.

הלכך, בשים לב לרציונל המלווה את טענת הנתבעת בנוגע להרחבת חזית, ובהתחשב בצורך ליישם את העקרונות הבאים לידי ביטוי בתקנות האגרות ובהלכות בית המשפט העליון, אני מורה כי לא יאוחר מיום 6.4.17 תודיע התובעת האם היא חפצה להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה, או שמא לנהוג אחרת.

הנתבעת הגישה תיק מוצגים, הכולל חוות דעת אקטוארית.

מנכ"ל חברת שגראוי סיפר בתצהיר עדותו הראשית, כי המנוחה הצהירה בפניו שהיא מעוניינת להמשיך לעבוד גם לאחר הגיעה לגיל פרישה, וכי החברה עצמה בירכה על כך, המשיכה להעסיקה גם אחרי הגיעה לגיל הפרישה ואף הגישה בקשה להאריך עבורה את פוליסת ביטוח המנהלים.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת הראיות הדלות שהובאו בהקשר זה, כמו גם העובדה שהתובעת 4 לא העידה ותצהירה הוצא מהתיק, אני פוסק, על דרך האומדנה את שיעור הפצוי בגין רכיב נזק זה בסך של 15,000 ₪.

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת הראיות הדלות שהובאו בהקשר זה, כמו גם העובדה שהתובעת 4 לא העידה ותצהירה הוצא מהתיק, אני פוסק, על דרך האומדנה את שיעור הפיצוי בגין רכיב נזק זה בסך של 15,000 ₪.

סבורני, כי לא עלה בידי התובעים להוכיח, ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, עתירתם לפיצוי בגין רכיב נזק זה ועל כן, אני דוחה עתירה זו. ניכויי מל"ל מוסכם על הצדדים כי סכום הניכויים עומד על סך של 252,653 ₪.

סוף דבר לפיכך, ומכל המקובץ אני פוסק לתובעים פיצויים בסך של 1,303,176 ₪, לפי הפירוט כדלקמן: השנים האבודות – 1,236,829 ₪.

לאחר שבית המשפט שקל את טענת הצדדים (כבוד השופטת בדימוס, השופטת טהר שחף), נעתר בית המשפט לבקשה (ראה החלטה מיום 21.12.17), ומינה את ד"ר עמיר קונגרין, אורטופד; את ד"ר רות חונא בר-און, מומחית לרפואת עיניים ונוירו–אופתלמולוגיה; את פרופ' עמי ספרבר, מומחה לגסטרואנטרולוגיה (בהמשך בוטל המינוי של פרופ' עמי ספרבר, בשל כך שהודיע שאינו עוסק עוד במתן חוות דעת לבית המשפט, ובמקומו מונה פרופ' איתן סקפה, מומחה למחלות דרכי העיכול והכבד).

הנתבעת הגישה תיק מוצגים גם כן. במקביל להגשת תיק המוצגים מטעם הנתבעת התבקשו על ידה וניתנו צוים המופנים למוסד לביטוח לאומי, לאיסוף חומרים אודות התובעת.

כמו כן הוריתי לנתבעת להגיש עותק מתיקה האישי של התובעת במשרד החינוך, אשר היתקבל אצלה בעקבת צו שהוצא לבקשתה, כמפורט לעיל, אולם לא הוגש לתיק בית המשפט.

יחד עם הגשת סיכומי הנתבעת הוגשה גם חוות דעת אקטוארית, בגין תגמולי מל"ל שהתובעת מקבלת מענף נכות כללית.

עוד טוענת הנתבעת כי רק במענה לשאלות ההבהרה מטעם התובעת חילק פרופ' אבו שקרה את הנכות, באופן בלתי סביר לחלוטין, שאינו תואם את חוות דעתו, ואינו תואם את חוות דעת המומחים הרפואיים האחרים בתיק, ובודאי אינו תואם את מצבה של התובעת.

...

הנתבעת מתנגדת לפסיקת פיצוי בגין ראש נזק זה. דיון והכרעה - אני סבורה אכן שנכותה הנמוכה, שמהווה אחוז קטן מסך הנכויות מהן היא סובלת, מזכה אותה בסך שאינו גבוה בגין נסיעות לטיפולים רפואיים, בסך של 1,500 ש"ח. הוצאות בגין טיפולים רפואיים התובעת דורשת סך 145,858 ₪, לפי סך של 5,834 ₪ לשנה (בהתאם לקבלות שהציגה באשר להוצאות שהוציאה בין השנים 2018 – 2015), בהיוון ל - 22 שנה (עד לגיל היציאה לפנסיה, גיל 64).

לסיכום הנתבעת תשלם לתובעת סך של 50,000 + 6,250 + 15,000 + 4,000 + 1,500 + 17,000 מסכום זה יש לנכות סך של 20,000 ₪ וכן סך של 11,700 ₪.

הנתבעת תשלם לתובעת שכ"ט עו"ד כחוק.

התובעת לא התייחסה בסיכומיה לעניין האשם התורם, אולם לא נכתה דבר מהסכומים שהתבקשו על ידה ולפיכך אסיק כי היא מבקשת שלא להשית עליה אשם תורם.

המומחה קבע נכויות זמניות כדלקמן: מיום הפציעה- אי כושר לעבודה למשך ארבעה חודשים, נכות זמנית בשיעור 50% למשך חודשיים נוספים, נכות זמנית בשיעור 30% עד הניתוח להוצאת הפלטה.

לתיק המוצגים של הנתבעת צורפה חוות דעת אקטוארית של האקטואר שי ספיר, לפיה לו היתה מקבלת התובעת גמלת נכות מעבודה, התשלומים לעבר ולעתיד היו מסתכמים בסך של 45,000 ₪.

...

הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה בהעדר אחריות שכן התובעת שינתה גרסתה באשר לגורם לנפילתה מספר פעמים וכיוון שמדובר בעדות יחידה של בעל דין, יש לדחות את טענותיה באשר לגורם הנפילה.

לפיכך אני קובעת כי אין מדובר בעדות כבושה שיש לדחותה.

אולם, אופן ביצוע העבודה לפיו יש לסחוב ארגזים מטפטפים ממקום אחד לאחר – מהווה בעיני התרשלות של המעסיק שלא צפה, למרות שהיה עליו לצפות, את הסיכון שטומנת בחובה דרך עבודה זו. לפיכך אני קובעת כי לאור עדות התובעת בתצהיר ובחקירתה הנגדית, ולאור עדות גב' אבו עלי, הרי שלמרות ההבדלים בין האופן שבו תוארה התאונה בכתב התביעה לבין האופן שבו תוארה בתצהיר, ולמרות התשובה לחוקר, ובזכות התמיכה לעדותה של העדה באשר לאופן ביצוע העבודה, אני מקבלת את גרסת התובעת לפיה נפלה עקב היתקלות במעמד הברזל והחלקה בגין המים שהיו על רצפת החדר.

אני סבורה שיש להשית על התובעת אשם תורם בשיעור 20% לנפילתה.

בנספח 1 לדו"ח 2 הועדות מצויינים המסמכים שעמדו בפניהן, בין היתר מוזכרים חוות דעת פרטית אורטופדית מיום 29.4.21 וחוות דעת פסיכיאטרית מיום 27.6.21, אלו הם התאריכים של חוות הדעת של ד"ר לייטנר וד"ר כהן- רפפורט כך שהמדובר בחוות דעת אלו (מסמכים 103, 112, ו- 113 לתיק מוצגי התובע).

התובע צירף לערר שהגיש מסמכים רפואיים נוספים שהוצאו בין התאריכים 30.12.22 עד 5.7.23 (עמוד 163 למוצגי התובע).

דוגמה למקרה שבו קיימת עילה לתובע לבקש החמרת מצב, הוא מקרה מעין זה שלנו, וכך נקבע בעיניין ע"א 3901/15 בסה נ' בשאראת (נבו 1.2.16 ): "מיצוי הזכויות במל"ל צריך להעשות על ידי הנפגע בכנות, בסבירות ובתום לב, ואלו כוללים פניה בתביעה להחמרה (ראו תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956). זאת, מקום בו קיימת עילה לתביעה להחמרה, למשל, כאשר מומחה בית המשפט בתביעה הנזיקית העריך את הנכות בשיעור גבוה משמעותית מהנכות שנקבעה במל"ל [...]. בנוסף, על הנפגע להעלות את העובדות והטענות ולהציג את המסמכים הרלוואנטיים כדי לשכנע את המל"ל לקבל את התביעה, כגון, הצגת חוות דעתו של מומחה בית המשפט בתביעה הנזיקית (ראו תא (מחוזי י-ם) 624/94 מסילתי נ' דוד אבו [פורסם בנבו], 17.12.2001. אי התייצבות לבדיקה או המנעות מהגשת מסמכים עלולה להחשב כחוסר תום לב מצד הנפגע (ראו ע"א 1411/11 שירותי בריאות כללית נ' אברמוביץ' [פורסם בנבו], פס' 2 15.6.2013 ולהביא לתוצאה של ניכוי רעיוני של הגמלאות מהפיצויים". בפניה למל"ל על התובע להציג את המסמכים הרלוואנטיים שיש בכוחם לשכנע את המל"ל לקבל את התביעה, לרבות הצגת מימצאי מומחה בית המשפט שקבע נכות גבוהה מזו של המל"ל. עוד נקבע כי אי־התייצבות לבדיקה, או המנעות מהגשת מסמכים לועדת המל"ל, יכולים להחשב כהתנהגות חסרת תום לב, ולהביא לנכוי רעיוני של הגימלאות מהפיצויים.

לא ניתן לצפות להתנהלות נוספת של התובע במגעיו עם המל"ל, מעבר לזו שהוא נקט בה. אני קובע כי התובע היתנהל מול המל"ל באופן כנה, סביר ובתום לב. בנסיבות אלו, בודאי שאין מקום לבצע כל ניכוי רעיוני, והניכוי היחיד הוא של מה ששולם בפועל ע"י המל"ל. על פי חוות דעת האקטואר מטעם הנתבעת, המל"ל שילם לתובע דמי פגיעה עבור התקופה שבין 22.11.18 ועד 16.12.18, לפי בסיס רבע שנתי של 50,528 ₪.

...

ד"ר כהן-רפפורט לא חזר בו ממסקנותיו במהלך חקירתו הנגדית, וכך העיד: "המסקנה שלי נסמכת על ידי כמה דברים. 1, זה הסיפור שהוא מספר. 2, זה המסמכים שמונחים לפניי, ו-3 זה הניסיון המקצועי שלי. כפי שתיארתי בחוות הדעת, ברישומים שהיו בתיקו בעבר, יש דיווחים על פגיעות בתפקוד לאורך השנים האלו, לאורך התקופה הזאת שאת מדברת עליה, גם במסמכים שהיו מונחים בפניי. כמו במסמך מספר 3 אצלי, זה דוקטור חאלד ג'אבר, רופא המשפחה. אחר כך הבדיקה הפסיכיאטרית שלו וכן הלאה." (עמוד 66 ש' 1-6 ) וכן: "בסוף האבחנה נבנית על ידי הרבה מאוד פרטים, לא כל אחד בפני עצמו. זה בסוף

הכרעה בעניין שיעור הנכות הפסיכיאטרית לאחר עיון בטענות הצדדים ובכל החומר הראייתי שעמד בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום להפחית מהנכות שקבע ד"ר כהן- רפפורט ולהעמידה על שיעור של 15%.

לא ניתן לצפות להתנהלות נוספת של התובע במגעיו עם המל"ל, מעבר לזו שהוא נקט בה. אני קובע כי התובע התנהל מול המל"ל באופן כנה, סביר ובתום לב. בנסיבות אלו, בוודאי שאין מקום לבצע כל ניכוי רעיוני, והניכוי היחיד הוא של מה ששולם בפועל ע"י המל"ל. על פי חוות דעת האקטואר מטעם הנתבעת, המל"ל שילם לתובע דמי פגיעה עבור התקופה שבין 22.11.18 ועד 16.12.18, לפי בסיס רבע שנתי של 50,528 ₪.

לסיכום, מסך הפיצוי יש לנכות אך ורק את סך דמי הפגיעה, התובע בסיכומיו (ס' 39 ) נקב בסך של 10,528 ₪.

סוף דבר, על הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 824,380 ש"ח מסך זה יש לנכות את הסך המשוערך (הצמדה וריבית מיום התשלום לתובע) של דמי הפגיעה ששולמו ע"י המל"ל, לסך שיוותר יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ, וכן הוצאות משפט בהתאם לאסמכתאות ואגרה.