ייאמר כבר עתה, כי בעלי הדין הם ראשי העיר עפולה (המכהן והיוצא), שהתמודדו כיריבים פוליטיים לראשות המועצה בעיר במערכת הבחירות לראשות העיר עפולה בחודש נובמבר 2018 שבה זכה הנתבע ומאז הוא מכהן כראש העיר.
בית המשפט הבא לבחון התרת הגשת ראיה מסוימת באיחור, עליו לשקול מספר שיקולים, ובהם: אופייה של הראיה הנוספת (לרבות פשטותה); מהו השלב שאליו הגיע המשפט; האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של הראיה מוקדם יותר; וכן תרומתה של הראיה שהוספתה מתבקשת לגילוי האמת (ראו: רע"א 9114/16 משה טיסונה נ' אבי כהן (ניתן ביום 26.3.17)), כאשר לשיקול הבוחן את נחיצות הראיה לבירור האמת, קיים משקל.
התביעה כאן היא כאמור תביעה המבוססת על דיני לשון הרע, וטומנת בחובה שאלות בדבר התמלאות יסודותיה של עוולת לשון הרע, המצריכות גם כן פרשנות לשונית של מספר מונחים, אשר כללו הן את ההתבטאות של המשיב, מצד אחד, והדברים שאותם ייחס המבקש למשיב, שנאמרו כביכול על ידו והאם ניתן להסיק מהם את דבר עידודו להגירה חיובית של הערבים לעיר עפולה, והפיכתה לעיר מעורבת, כפי שנאמר מפיו של המבקש בראיון רדיו שעסק בכך.
...
ובחזרה לענייננו -
ראשית, לא מצאתי בטיעוני המשיב נימוק ממשי מדוע אין להיעתר לבקשה, והתנגדותו לצירוף הראיה לא בוססה דיה.
לא מצאתי בנימוקיו טיעון משכנע מדוע לא להיעתר לבקשה, כגון שיקולים של פגיעה בזכויותיו או נזק שייגרם לו ככל שאיעתר לבקשה וכד'.
לפיכך, יישום השיקולים שנקבעו בפסיקה על ענייננו מוביל למסקנה, שיש להתיר הגשת הראיה הנוספת, זאת לאחר שנמצא כי יש בה פוטנציאל תרומה לבירור המחלוקות וגילוי האמת, על ידי הצבת הפרשנויות המילוליות המבוססות על המילונים השונים, של המונחים בהם השתמשו בעלי הדין בפרסום מושא עוולת לשון הרע המיוחסת למשיב, במישרין או בעקיפין, אל מול הגנת האמת בפרסום בה דוגל המבקש.
משום כל הטעמים שמניתי לעיל, אני נעתרת לבקשה ומורה על צירוף הראיה הנוספת (מסומנת מוצג נ/4).
