בקשה להוספת סיווג ארנונה

בסופו של דבר הגיעו בעלי העסקים והעירייה להסכם פשרה לפיו החל משנת 2011 יחויבו שטחי המעבר בתעריף של כ-35 שקלים למ"ר. אולם, בשנת 2016, בעקבות סקר נכסים שערכה הערייה היא החלה לחייב את שטחי המעבר לפי תעריפו העקרי של הנכס – היינו, התעריף המלא עבור הסווג "עסקים". בהמשך, ובין היתר על רקע השגות ועררים שהגישו חלק מבעלי העסקים במיתחם, החליטה הערייה בשנת 2017 על הוספת סיווג ייעודי חדש לשטחי המעבר בצו הארנונה לשנת 2018 – "שטח צבורי במרכז קניות (קניון)". הערייה ביקשה לקבוע לשטחים אלה תעריף של 78.41 שקל למ"ר באיזור א' ו-73.5 שקל למ"ר באיזור ב'.

...

בסופו של דבר הגיעו בעלי העסקים והעירייה להסכם פשרה לפיו החל משנת 2011 יחויבו שטחי המעבר בתעריף של כ-35 שקלים למ"ר. אולם, בשנת 2016, בעקבות סקר נכסים שערכה העירייה היא החלה לחייב את שטחי המעבר לפי תעריפו העיקרי של הנכס – היינו, התעריף המלא עבור הסיווג "עסקים". בהמשך, ובין היתר על רקע השגות ועררים שהגישו חלק מבעלי העסקים במתחם, החליטה העירייה בשנת 2017 על הוספת סיווג ייעודי חדש לשטחי המעבר בצו הארנונה לשנת 2018 – "שטח ציבורי במרכז קניות (קניון)". העירייה ביקשה לקבוע לשטחים אלה תעריף של 78.41 שקל למ"ר באזור א' ו-73.5 שקל למ"ר באזור ב'.

בענייננו מדובר היה בתעריף העסקי המלא שבו חויבו העותרים בשנים 2017-2016 – תעריף גבוה מזה שאושר בסופו של דבר על ידי השרים.

אולם, לאחר שעיינו בהודעה המעדכנת אנו סבורים שיש בתשובות שניתנו כדי להאיר עיניים באשר למורכבות ההשוואה, באופן שאינו מצביע על כך שנגרם לעותרים עוול במקרה דנן, ומכל מקום אינו מצדיק את התערבותנו.

סוף דבר: העתירה נדחית.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי בערכאות הדיוניות קיים חוסר אחידות באשר לאופן יישומם של מבחני העזר המשמשים לבחינת הפעילות בנכס לצורך סיווג ארנונה, ובפרט לסיווג של "בית תוכנה". בהקשר זה, טעונת המבקשת, בין השאר, כי במהלך השנים ניתנו הכרעות שונות באשר לשאלה האם שידרוג תוכנה או עידכון גרסה קיימת של תוכנה נחשב לייצור תוכנה, אם לאו.

...

המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטתה של ועדת הערר, אולם ערעורה נדחה.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה.

הבקשה נדחית אפוא.

בעיניין זה, אף המשיבה סברה כי יש ליצור תת סיווג לשטחי החניה הצמודים לעסקים ועל כן, כבר בדיון המקדמי שהתקיים בפני הודיעה כי פנתה אל השרים כדי להוסיף תת סיווג חדש תחת סיווג "עסקים" - "חניה מקורה בנכסים שאינם למגורים" - וזאת בתעריף נמוך יותר, הדומה לתעריף המינימום הקבוע בתקנות ההסדרים לסיווג "עסקים". אלא, שניסיון זה להביא הסוגיה לידי פיתרון בדרך של תיקון צו הארנונה לא צלח ובקשת המשיבה להוספת תת סיווג נדחתה מהטעם כי התעריף הקבוע ל"עסקים" בצו הארנונה של המשיבה נמוך יחסית בהשוואה לתעריף הארנונה לסיווג זה ברשויות מקומיות דומות וסמוכות.

...

כמו כן מגדיר צו הארנונה "שטח משותף בבניין שאינו למגורים" כדלקמן: "...כל שטח המשמש לצורכי עזר של דיירי הבניין ואינו למגורים כגון: מעליות, שטחי מעבר, מדרכות, שירותים, חדרי חשמל וכיו"ב. אם הבניין בבעלות אחת או מחזיק אחד, יחויב הבעלים/המחזיק בשטח כולו. אם הבניין משותף לכמה נכסים ומחזיקים, יחולק השטח המשותף למחזיקים באופן יחסי לגודל הנכסים של כל מחזיק ויחויב בארנונה לפי סווג אוו מחזיק בבניין". בהינתן הוראות אלו, אין בידי לקבל את עמדת העותרות בעניין זה. צו הארנונה נוקט במפורש במילה "כגון", דהיינו, מונה דוגמאות המלמדות על כוונתו ואין לומר כי מדובר ברשימה סגורה שתעיד כי בהעדר הגדרה של סיווג חניות מעיד הדבר על העדר חיוב בארנונה.

לאור כל האמור, והגם שקבעתי כי החלטת המשיבה עומדת במתחם הסבירות ואינה נגועה בפגם מהותי אשר יצדיק התערבות בית המשפט הרי שבנסיבות העניין, בהן סברה המשיבה אף היא כי יש לקדם תיקון צו הארנונה על דרך של קביעת תעריף לחניה לעסקים (הפחתה של 40%) מן הראוי כי תבצע בחינה מחודשת של הסיווגים הקיימים בצו הארנונה שלה שמא מחייב הדבר עדכונים והתאמות לנהוג ברשויות מקומיות אחרות דומות.

סוף דבר לאור כל האמור, העתירה נדחית.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי הסווג הקרוב ביותר בצו הארנונה לאולם אירועים הוא "גן אירועים", ולא "בנייני משרדים שירותים ומסחר", וכי בית המשפט המחוזי לא דק פורתא ביחס לחלק מטענותיה העובדתיות בכל הנוגע לקביעת גודלו של הנכס.

...

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובתה של המשיבה.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

לטענת המערערת, בקשת המועצה לשרים מהוה הודאת בעל דין בטענות המערערת, ואילו החלטת ועדת הערר הוסיפה לתוך הסווג הנידון תנאים שנדחו במפורש על ידי השרים עת דחו את בקשת המועצה להוסיף תנאים אלה לתוך הגדרת הסווג הנידון בצו הארנונה.

...

סבורני, כי הגדרת מרכז לוגיסטי שבצו הארנונה הקיים אינה שוללת הכרה במחסן שמאוחסנת בו סחורה שמטרתה להימכר, כנכלל בהגדרה.

המסקנה היא, כי בהינתן צו הארנונה הנדון והגדרותיו, וכל עוד לא שונתה ההגדרה, הרי שהגדרת מרכז לוגיסטי יכולה לכלול בתוכה גם מחסן המיועד לאחסון סחורה המיועדת לשיווק.

הערעור מתקבל אפוא בחלקו, החלטת הוועדה מושא הערעור מבוטלת, והדיון בעניין מוחזר אליה לצורך עריכת בירור עובדתי והכרעה במחלוקת בהתאם לאמור לעיל.